השאלה האמיתית היא לא מה יכתבו לך כאן
אלא מה נכון עבורך.
אני מכירה זוג שרואה אחד את השני בעיקר בלילה, כמה פעמים בשבוע. הם אוהבים אחד את השני, הילדים שלהם מדהימים..
אבל זו העבודה שלו, הוא בחר לעבוד בה- והיא בחרה בו.
הם מאושרים, המשפחה שלהם מאושרת, הילדים שלהם בריאים, מאושרים ונהדרים והלוואי על כולם את שמחת החיים וההתפתחות הרגשית והשכלית שלהם.
אני לא הייתי יכולה להסתדר עם זה, אבל זו אני. לי זה לא מתאים, גם אם האדם יהיה שיא השלמות מכל בחינה אחרת.
השאלה שתשאלי את עצמך היא האם, מעבר לאהבה, את מסוגלת לחיות ככה?
זה לא אומר שום דבר שלילי על היחסים שלכם, זה לא אומר שום דבר משפיל עלייך. השאלה היא רק מציאותית, להציב את העובדות כפי שהן, אותך כפי שאת ואותו כפי שהוא ואתכם כפי ששניכם- מול העיניים ולשאול לא את הפורומים ואת החברים ואת המשפחה וחבורת אנשים מסביב- אלא אותו ואת עצמך את השאלות, בכנות ועם יד על הלב. בלי לברוח, בלי לכעוס, בלי אגו. עם כל הפחד והכאב שבדבר.