הרמתי את הכפפה..
איך מסתדרים עם גברים? אני חושב שאחד המאפיינים של גבר, אם כי אין בי שום רצון להכליל, הוא שאת הרגשות הוא ישמור בלב כדי לא להפגע. הוא יראה לך רגשות רק כשהוא יבטח בך. לפעמים גברים נמצאים במצב שמכאיב להם, דבר שגורם להם רגשות אשמה כבדים, אבל הם לא יראו אותם לאחרים, כי, ותצטרכי להאמין לי, יש להם מספיק ודי משל עצמם, הם לא צריכים עכשיו עוד ביקורת, וכן, נשים, מבלי להכליל, נוטות לבקר, אני לא הראשון שאומר זאת. וזה אנושי. כשאת מרגישה רע עם עצמך, איך תרגישי אם בנוסף לכך גם האיש שלך יבקר אותך? רק אחרי שהם יתמודדו עם הבעיה לבד, הם יוכלו לספר עליה. ורק אם הבעיה תגרום להם לפחד, יש סיכוי שהם יבקשו תמיכה. הבקשה שלך מגברים לדבר יותר, לא רציונלית. נשים מרגישות צורך לדבר, להן זה בא בקלות (יש להן יכולת ורבאלית מפותחת יותר), לגברים אין צורך כזה. הדיבור אצל גברים הוא כלי בלבד לתקשורת שלעיתים נראית להן חיונית. לנשים התקשורת הורבאלית חיונית יותר. על מה אפשר לדבר כאן? אפשר לדבר על המלכוד שנמצאים בו הגברים. זה מלכוד עצוב כל כך. הם לא יכולים להפטר מהחינוך המאצ'ואיסטי בקלות כי אחד מעקרונות החינוך הוא השמירה הקנאית על החינוך. כל נסיון לסטות מהחינוך ישר מעלה חששות של "מה זה אומר? זה אומר שאני הומו?". איך מתייחסים לגבר שמגלח את שיער הגוף שלו? עדיין הרבה גברים ונשים יקראו לאחד כזה "הומוסקסואל", ואותן נשים, כמו שאמרו כאן, לא רוצות בחורה, הן רוצות "גבר!". אפשר לדבר על חברה שלא מפסיקה את הביקורת על הגברים, לעיתים במסווה של הומור, שמתקבע כסטריאוטיפ. מתי ראיתם פעם פרגון של אשה לגברים באשר הם, מבלי לצרף איזו ביקורת עוקצנית? ומתי ראיתם את ההיפך? זה אולי "מובן" לאור השלטון הפטריארכלי, אבל זה עבר את כל הגבולות מזמן. לא שחרור האשה הוא הבעיה, חלילה. המיגרנה נוצרת מהשוני והמעובדה שעדיין לא חל כאן תהליך אמיתי של שחרור הגבר. כן, שחרור הוא לא רק עניין של זכויות אלא עניין מחשבתי וחינוכי לא פחות ואפילו יותר. אז את הנשים חינכו לקבל כבוד וכח, ואת הגברים חינכו לתת כח וכבוד (לא שאני טוען שהיום כל הגברים מחונכים לתת כח וכבוד לנשים, אבל החברה התרבותית דוחפת לכיוון הזה). ובדיוק כאן עצרו. מה עם החינוך לשויון? ואל תגידו לי שזהו החינוך לשויון, כי זהו החינוך לאפליה מתקנת. ועכשיו תעצרו כאן, בבקשה, תקראו שוב את מה שכתבתי. תחשבו עליי. תנסו לדמיין אותי. רק אחר כך תקראו את השורות הבאות: כמה מכם חושבים שגילחתי את שיער הגוף שלי? כי אם כן, אז טעיתם. ואני סטרייט. לגמרי. לילה טוב.
איך מסתדרים עם גברים? אני חושב שאחד המאפיינים של גבר, אם כי אין בי שום רצון להכליל, הוא שאת הרגשות הוא ישמור בלב כדי לא להפגע. הוא יראה לך רגשות רק כשהוא יבטח בך. לפעמים גברים נמצאים במצב שמכאיב להם, דבר שגורם להם רגשות אשמה כבדים, אבל הם לא יראו אותם לאחרים, כי, ותצטרכי להאמין לי, יש להם מספיק ודי משל עצמם, הם לא צריכים עכשיו עוד ביקורת, וכן, נשים, מבלי להכליל, נוטות לבקר, אני לא הראשון שאומר זאת. וזה אנושי. כשאת מרגישה רע עם עצמך, איך תרגישי אם בנוסף לכך גם האיש שלך יבקר אותך? רק אחרי שהם יתמודדו עם הבעיה לבד, הם יוכלו לספר עליה. ורק אם הבעיה תגרום להם לפחד, יש סיכוי שהם יבקשו תמיכה. הבקשה שלך מגברים לדבר יותר, לא רציונלית. נשים מרגישות צורך לדבר, להן זה בא בקלות (יש להן יכולת ורבאלית מפותחת יותר), לגברים אין צורך כזה. הדיבור אצל גברים הוא כלי בלבד לתקשורת שלעיתים נראית להן חיונית. לנשים התקשורת הורבאלית חיונית יותר. על מה אפשר לדבר כאן? אפשר לדבר על המלכוד שנמצאים בו הגברים. זה מלכוד עצוב כל כך. הם לא יכולים להפטר מהחינוך המאצ'ואיסטי בקלות כי אחד מעקרונות החינוך הוא השמירה הקנאית על החינוך. כל נסיון לסטות מהחינוך ישר מעלה חששות של "מה זה אומר? זה אומר שאני הומו?". איך מתייחסים לגבר שמגלח את שיער הגוף שלו? עדיין הרבה גברים ונשים יקראו לאחד כזה "הומוסקסואל", ואותן נשים, כמו שאמרו כאן, לא רוצות בחורה, הן רוצות "גבר!". אפשר לדבר על חברה שלא מפסיקה את הביקורת על הגברים, לעיתים במסווה של הומור, שמתקבע כסטריאוטיפ. מתי ראיתם פעם פרגון של אשה לגברים באשר הם, מבלי לצרף איזו ביקורת עוקצנית? ומתי ראיתם את ההיפך? זה אולי "מובן" לאור השלטון הפטריארכלי, אבל זה עבר את כל הגבולות מזמן. לא שחרור האשה הוא הבעיה, חלילה. המיגרנה נוצרת מהשוני והמעובדה שעדיין לא חל כאן תהליך אמיתי של שחרור הגבר. כן, שחרור הוא לא רק עניין של זכויות אלא עניין מחשבתי וחינוכי לא פחות ואפילו יותר. אז את הנשים חינכו לקבל כבוד וכח, ואת הגברים חינכו לתת כח וכבוד (לא שאני טוען שהיום כל הגברים מחונכים לתת כח וכבוד לנשים, אבל החברה התרבותית דוחפת לכיוון הזה). ובדיוק כאן עצרו. מה עם החינוך לשויון? ואל תגידו לי שזהו החינוך לשויון, כי זהו החינוך לאפליה מתקנת. ועכשיו תעצרו כאן, בבקשה, תקראו שוב את מה שכתבתי. תחשבו עליי. תנסו לדמיין אותי. רק אחר כך תקראו את השורות הבאות: כמה מכם חושבים שגילחתי את שיער הגוף שלי? כי אם כן, אז טעיתם. ואני סטרייט. לגמרי. לילה טוב.
