קומבינציות סותרות

[ש מים]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

סוף סוף אני מקבל חיזוק (ממקור בלתי צפוי) לדברים שאני חושב ושגם כתבתי כמה וכמה פעמים (בפורום "הישן" = 148), בעיקר במענה לכל השאלות על ההבדלים שבין ג'ג'וטסו ונינג'וטסו. ואצטט את הבן של קנגה (רק לצורך ההנאה לשמוע/לקרא דברים שאני טוען כל הזמן

): "שיטות שונות באותה אומנות לא רצוי להתאמן במקביל.השווה עולה על השונה,אך הדקויות יבלבלו יותר מדי".

 

[איקידו]

קומבינציה

טונג'ין, מקווה שאתה שורד את האביב ביפן בינות לאנשים חבושי המסכות הלבנות. קדחת השחת ביפן היא תופעה יוצאת דופן. אימון בשתי שיטות... יש שמתאמנים באחת וזה יותר מדי בשבילם. יש אנשים בעלי כשרון נדיר להתאמן ולהגיע לרמות גבוהות מאוד בשתיים או יותר שיטות. יש שלא יגיעו להשגים אפילו באחת. אני לא חושב שיש שיטות שסותרות זו את זו. הכל לדעתי שאלה של היכולת של המוח והגוף שלך. וגם כמובן זמן פנוי לאימונים... ייתכן שזה כמו שישנם אנשים בעלי יכולת ללמוד על בוריין שפות רבות וישנם אנשים שבקושי מסתדרים עם שפה אחת. הזכרת את אוסאווה סנסאי. תוכל לספר עליו עוד? אביו היה אחת הדמויות הנערצות ביותר בהיסטוריה של ההומבו דוג'ו של אייקיקאי. בעיקר באצילותו (כאדם) וביופיו של האייקידו שלו. תהנה מכל רגע ביפן גם בשבילי. lets icecream

 

[התגוננות רחוב]

בוקר טוב

אני כשיטת אימון , נוהג בשילוב שיטות , כקו מנחה בשיטת האימון. כאשר המבנה באימון/שיעור נרכש כמקשה אחת לחניכים קל יותר לקבל את השילובים ולעשות "הפרדה" בשעת הצורך כמו לקחת את התרגולות המתאימים להם הן בצד הפיסי והפרקטי . אני מאוד סבור כי אמן לחימה טוב , יכול לעשות את ההפרדה הן מבחינה פיסית והן מבחינה חשיבתית מנטאלית . אני סבור כי אחד המאפיינים לוחם טוב הוא היכולת ללמוד תנועות חדשות ומגוונות גם אם הן אינן מתישבות עם תנועות הבסיס בשיטת האם שלו. אני חושב שאחד הדוגמאות הקלאסיות לשוני שכזה , נעוץ בעולם הטאקוונדו הקלאסי מודרני . השיטה כשיטה מובנית , נלמדת בשני אופנים כל כך שונים בתחום הספורטיבי תחרותי שלה מחד ובצד הקלאסי מסורתי שלה והדבר נלמד ונרכש לאורך שנים אצל אומני הטאקוונדו . אני חושב שבאומנויות הקוריאניות הדבר מובנה מאוד . השילוב של ספורט/תנועות מסורתיות / עבודת רגליים שונה מאוד / שילוב של תחומי "עניין" מהאפקידו וכו'... הגיוון הזה עושה את התחום לרב גווני . אגב , אחד הכותבים כאן הוא תלמידו של אומן לחימה השולט במגוון רחב כל כך של שיטות שכביכול השוני בינהם כל כך גדול ובכל זאת אצלו לומדים תלמידים אומנם בשיעורים נפרדים אבל לומדים מגוון שיטות , שכל אחת מהן נלמדת כשיטה בפני עצמה .

 

[ש מים]

חיים, לעניין שילובים

אתה כותב שבשיטה שלך אתה מלמד "שילובים" בין שיטות שונות. אני לא חושב שיש עם זה בעיה. הבעיה נוצרת לדעתי (וכפי שכתב גם הבן של קנגה) כאשר מתעסקים בשתי שיטות שנראות זהות מבחינה "חיצונית" אבל שונות מהותית מן הבחינה "הפנימית" (פילוסופית). האם יש אצלך מצב כזה? תודה.

 

[amir_aikido]

תלוי בגישת המורה והתלמיד

אם המורה והתלמיד מתעקשים שכל שיטה צריכה להיות טהורה לרוחה, הרי שמנסיוני הקושי ואי-ההתאמה יהיו גדולים יותר ככל שיהיה דמיון רב יותר בין השיטות. ככל שיש הרפדה גדולה יותר בין השיטות, כך קל לרובינו לבנות מחיצה מנטלית בינהן ולהתמקד כל פעם באחת, ברגע שהשיטות דומות, קשה יותר להקים מחיצה זו. אמיר

 

[דוד כפרי]

שיטה כשפה, והבדלים

לפני כמעט עשרים שנה ביליתי שמונה חודשים בכיתה המזרחנית בגבעת חביבה, בלימודי ערבית. הלימודים כללו גם היסטוריה של המזה"ת ושל האיסלאם, אבל בעיקר ערבית - וערבית היא לא שפה אחת. היו לנו שיעורים בערבית ספרותית, מדוברת ותקשורתית. בהתחלה לא רק לי היה קשה להפריד, אלא לכולם; למעשה, הערבית ה"תקשורתית" היא משהו בין המדוברת (שכולם מדברים, כל איזור בניב שונה) לספרותית (שזהה בכל מקום אבל אין כמעט איש שיכול לדבר אותה). מקץ עשרים שנה של חוסר תרגול (במקום ללכת למודיעין הלכתי לגבעתי) קשה לי להגיד מתי אני שומע מדוברת או ספרותית, מתי עולה לי בראש פתגם בספרותית או במדוברת. הכל התבלגן בראש... אבל אז, בתקופה שלמדתי ערבית שעות על שעות בכל יום, אחרי כחודש ההפרדה היתה ברורה, ונשארה ברורה. אולי עזרה לכך העובדה שערבית מדוברת כתבנו באותיות עבריות וספרותית בערביות, אבל אחרי תקופה די קצרה של הפרדה היה ברור מתי אנחנו בספרותית ומתי במדוברת. בשיטה שאני לומד, דרך-אגב, עשו לנו "טריק" אחר - כל תנועה נלמדת במספר גרסאות, כשבין גרסא לגרסא מפרידה תקופה של בין חודשים לשנים. עד שהשתלטת על גרסא אחת אתה מתבקש לשנות, ואז לשנות שוב, ושוב... גורם לך להבין שאין דברים קבועים.