אפשר לכמת את הדיווח
ולצורך הענין, גם אם מתעלמים מרגשות, אפשר לכמת תופעה כמו - נניח שאנשים צריכים לבחור דלת אחת מתוך שלוש, באיזו מהן יבחרו. זה נכון שלא כל דבר אפשר לכמת, אבל יש לפסיכולוגיה את גבולותיה שלה. למען האמת מצד עצמי לא ברור לי למה לייבוביץ' כל כך התנגד להנחת קיומו של תת-מודע לצורך הסבר דברים. אני חושב שיותר הפריע לו המונופול שיש לתת-מודע על ההחלטות שלך, מאשר האפשרות שהוא קיים. כשהייתי קטן, כל פעם שהייתי עולה במדרגות הביתה היה כלב פינצ'ר קטן שהיה נובח עליי, ומאוד הפחיד אותי. מאז ועד היום יש לי רתיעה ואולי פחד מסויים (האמת שהיום כבר לא) מכלבים. העובדה היא שהם הרתיעו אותי - בלי שחשבתי על העניין. תרצה לקרוא לזה איך שתרצה, בשבילי זה פשוט תת-מודע - המוח זוכר את הניסיונות האלה, עושה סיכום מהיר בראש של הנתונים, ומחליט בשבילך שהכלב הזה מרתיע אותך. אגב ניסויים אמפיריים, אני חושב שמצאו הרבה פעמים שהסיכוי לעשות מעשה מסויים (ומעשים ניתן למדוד כמה עשו וכמה לא! והם לא נתונים לפרשנות) עולים כאשר ישנה השפעה מסויימת על התת-מודע. למשל, פרסומת בצבע כתום (סתם אני אומר) גורמת ליותר אנשים לקנות את המוצר, וזאת מבלי שהם יהיו מסוגלים להצביע על הסיבה הישירה לכך - הצבע הכתום (שמשדר מחיר זול, לצורך הענין). זה מחקר מדעי למהדרין שניתן לבצע אותו שוב ושוב מבחינת המסקנה שצבע כתום מעודד קנייה. ואם העובדות הן אכן שהאנשים קנו בגלל הצבע הכתום, ולא ידעו למה, הרי שיש כאן חלק לא-מודע שמתערב בקבלת ההחלטות, ולאותו חלק אפשר לקרוא תת-מודע. בלי ההנחות של הפסיכואנליזה על אבא\אמא\יחסי מין. לעומת זאת מושג התת-מודע בפסיכואנליזה, אני לא מכיר את ההגדרה המדוייקת שלו אבל זה דבר הרבה הרבה יותר מעוות ומלא בסתירות ולכן שייך יותר להתנגד אליו.
ולצורך הענין, גם אם מתעלמים מרגשות, אפשר לכמת תופעה כמו - נניח שאנשים צריכים לבחור דלת אחת מתוך שלוש, באיזו מהן יבחרו. זה נכון שלא כל דבר אפשר לכמת, אבל יש לפסיכולוגיה את גבולותיה שלה. למען האמת מצד עצמי לא ברור לי למה לייבוביץ' כל כך התנגד להנחת קיומו של תת-מודע לצורך הסבר דברים. אני חושב שיותר הפריע לו המונופול שיש לתת-מודע על ההחלטות שלך, מאשר האפשרות שהוא קיים. כשהייתי קטן, כל פעם שהייתי עולה במדרגות הביתה היה כלב פינצ'ר קטן שהיה נובח עליי, ומאוד הפחיד אותי. מאז ועד היום יש לי רתיעה ואולי פחד מסויים (האמת שהיום כבר לא) מכלבים. העובדה היא שהם הרתיעו אותי - בלי שחשבתי על העניין. תרצה לקרוא לזה איך שתרצה, בשבילי זה פשוט תת-מודע - המוח זוכר את הניסיונות האלה, עושה סיכום מהיר בראש של הנתונים, ומחליט בשבילך שהכלב הזה מרתיע אותך. אגב ניסויים אמפיריים, אני חושב שמצאו הרבה פעמים שהסיכוי לעשות מעשה מסויים (ומעשים ניתן למדוד כמה עשו וכמה לא! והם לא נתונים לפרשנות) עולים כאשר ישנה השפעה מסויימת על התת-מודע. למשל, פרסומת בצבע כתום (סתם אני אומר) גורמת ליותר אנשים לקנות את המוצר, וזאת מבלי שהם יהיו מסוגלים להצביע על הסיבה הישירה לכך - הצבע הכתום (שמשדר מחיר זול, לצורך הענין). זה מחקר מדעי למהדרין שניתן לבצע אותו שוב ושוב מבחינת המסקנה שצבע כתום מעודד קנייה. ואם העובדות הן אכן שהאנשים קנו בגלל הצבע הכתום, ולא ידעו למה, הרי שיש כאן חלק לא-מודע שמתערב בקבלת ההחלטות, ולאותו חלק אפשר לקרוא תת-מודע. בלי ההנחות של הפסיכואנליזה על אבא\אמא\יחסי מין. לעומת זאת מושג התת-מודע בפסיכואנליזה, אני לא מכיר את ההגדרה המדוייקת שלו אבל זה דבר הרבה הרבה יותר מעוות ומלא בסתירות ולכן שייך יותר להתנגד אליו.