קטצ'אט ציינה משפט שגרם לי לתהות:

[פנתרית סגולה]

תוכלי להביא דוגמאות להסללה הזו? כי אני בחיי, בבית הספר למשל,

לא נתקלתי בכזו.
אמנם בבית גידלו אותי כאדם חסר אונים וככזה שלא צריך לתת לו שום אחריות, ולו הקטנה ביותר. אני חושבת שזה נבע מהאופי השתלטני של הוריי ואולי מהיותי הקטנה בבית.
כשהלכתי פעם להבחן כדי לראות אם אני מתאימה למשרה של פקח טיסה, הזכר בצוות (היו שניים , אם איני טועה, איש ואשה) פנה אליי וביקש ממני לא להציג את מועמדותי ללימודים האלה, לג'וב הזה. יש לציין שעברתי את הבחינה בציונים בינוניים, בנושא מסוים הצטיינתי.
כשהצגתי מועמדותי לפני שנים רבות למימון לימודים כבמאית קולנוע בחו"ל (זה היה הרבה לפני שהיו פה בתי ספר לקולנוע), כל הצוות הגדול מאד היה מורכב מגברים, היתה שם רק אשה אחת. האווירה כלפי היתה שלילית. אפשר היה להרגיש את האיבה של הגברים האלה באוויר. רק האשה חייכה אליי. ביקשו מלכתחילה להגיש איזו עבודה שלפיה יוכלו לראות התאמה. אני הגשתי ביקורת שלי על סרט. הם החליטו מיד שזה לא מתאים ולא לענין.
אבל בביה"ס נחשבתי מאד. ואף אחד לא הסליל אותנו הבנות נניח ללימודים הומניים ולא מנע פניה למגמות ריאליות. (אני פניתי למגמה ספרותית, הומנית, כי זו נטייתי. בשום פנים אין לי נטיה לחיטוטים של מדענים ולחשיבה של מתמטיקאים. ויש לי כשרון בולט לשפות ולכתיבה ספרותית. בימי חיי אחרי ביה"ס תרגמתי הרבה שירה טובה. וגם פורסמתי.)

 

[GreenMamba]

דוגמאות? אינספור.

החל מינקות, הדמות המטפלת וזו שנשארת בבית היא האם. מי שמנקה, מתחזקת את הבית, מבשלת וכו'- זו האם.
לבנים יש הרבה יותר לגיטימציה להשתולל, לרוץ, לצעוק- בנות מושתקות צריכות להיות "מחונכות"
כשנדרשת עזרה בעבודות הבית- לרוב יפנו לבנות ולא לבנים.
יש דרישה הרבה יותר גדולה מהבנות להיות מסודרות, מטופחות, נעימות- הבנים יכולים להיות "שובבים"
דמויות החיקוי הנשיות- לעומת דמויות החיקוי הגבריות
החינוך למה זה "גבר-גבר" (לא מראה רגשות, קולני, כריזמטי, מיני, תחרותי, רציונלי)- ובהיפןך לו- מהי אישה
וזה ממש- אבל ממש על קצה-קצהו של המזלג

 

[פנתרית סגולה]

מעניין, לא חוויתי זאת מסביבתי.

1. אמנם אמי היא שנשארה בבית וכו', זה נבע מכך שבעלומיה כשעלתה ל"פלשתינה" לא הצליחה ללמוד באוניברסיטה , כי כבר היתה אם לילד קטן. בעת מלחמת העולם הII עבדה בעבודות שונות כשאבי היה בצבא הבריטי, ובהריון השני שלה (אתי) לאחר שנפצעה באיזה בית חרושת, החליטה לא לעבוד יותר, ושאבי יעבוד. אבל לי תמיד אמרה שאני צריכה מקצוע וסיפרה לי סיפור על אשה שנשארה לאחר מות בנזוגה חסרת אונים עם ילד קטן. "הסלילו" אותי ללימודים גבוהים.
2. תמיד הייתי חופשיה לרוץ ברחוב, עם ילדי השכנים, לצעוק ולעשות ככל העולה על רוחי.
3. בבית לא דרשו ממני כל עזרה.
4 . מתקופת ההתבגרות אמי קצת הציקה לי עם כפיה של שמלות והערות על הגבות שלי, אבל שנאתי זאת ובד"כ התעלמתי ממנה וזה לא היה ממש שיטתי ונחוש מצדה.
5 . בביה"ס ובין ילדי השכנים הייתי כריזמטית, מינית, תחרותית בטירוף. הרציונליות הקרה לדעתי לא איפיינה את משפחתי, אף כי היו אנשים אינטליגנטיים, ולי ייחסו תמיד אינטליגנציה רבה (הדבר חוזק בעיקר ע"י הצלחותיי בלימודים).

 

[פנתרית סגולה]

אני עצמי אוהבת אנשים מטופחים ונעימים, גם נשים וגם גברים

ומרגישה איבה לגברים קולניים תחרותיים שלא מראים רגשות . כמוכן אני מתעבת גילויים של רציונליות קרה. אני רואה בגברים כאלה יצור מכאני, מין תת אדם.

 

[Berethor]

עם רגשנות יתר ויצריות יתר יש הרבה יותר בעיות מאשר עם סטואיות

http://he.wiktionary.org/wiki/סטואי

"Despite what Captain Emotion and the Emotioneers would have you believe, being emotional and caring is not in and of itself a good thing. In fact, the more emotional and less self controlled a character, the more likely they are to fall to The Dark Side. Conversely, the more stoic, composed, and self-denying a character the more likely they are to be good and in line with The Force."

"The reasoning boils down to this: Emotions are raw, powerful, and uncontrollable. A character who lets their heart or libido lead them is not rational and thus prone to temptation. Temptation of course takes many forms, and it is a slippery slope from there to full on villainy. On the other hand, heroes who exhibit self control are like a Knight in Shining Armor, able to resist temptation and Smite Evil. It is worth noting that while evil can be refined, it is rarely ascetic."

"However, there is a downside to extreme Stoicism: a lack of drive and at times a worrying Lack of Empathy. A completely composed Stoic runs the risk of not letting any human considerations weigh on their judgement. Essentially, without a bit of emotion to anchor them, the character may well float off into unreachable heights."

"The Trope Maker is the Hellenistic Greeks' philosophy of Stoicism , although they did not encourage self-denial so much as but abolishing the source of desire entirely, something that is also the goal of Buddhism - the quintessential Stoic did not at all lack emotions, much to the opposite, but rather endeavored not to be driven by their emotions (feel sadness but not grief, feel pleasure but not become addicted to it, etc). It also loosely correlates with the Bible's teachings of controlling the "flesh", which usually involves controlling ones' emotions and urges."

http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/EmotionsVsStoicism

 

[פנתרית סגולה]

יש רגשנות יתר וייצריות כפי שאתה מבטא נכון, ויש נכות רגשית.

אין לכך כל קשר לטיפוח השקפת עולם של שלוות נפש. סטואיות.

 

[Berethor]

מה ההגדרה שלך "לנכות רגשית"?, אדישות מוחלטת או רגשנות נמוכה?

ויש קשר לסטואיות, משום שלהאדם עם רגשנות גדולה או/ו יצריות גדולה, קשה להיות סטואיקן, משום שיותר קשה לו לשלוט על עצמו, ולכן רגשות ויצרים יכולים להביא הרבה צרות לאנשים.

 

[פנתרית סגולה]

עצם הבקשה להגדרת רגש כבר מראה על עיוות רגשי

איזה חסר.
אשה הפוגשת זכר עם נכות רגשית תופסת זאת מיד. לא צריך "הגדרות"....

ואגב, סטואיות אינה מתבססת על רגש לא מפותח. דווקא מישהי/מישהו עם רגשות מפותחים ונורמליים יכולים לפתח פילוסופיה שלפיה עליהם לשמור תמיד על שלוות הנפש, על איזון רגשי.
זכרים רבים, תסלח לי על הביטוי הזה, סובלים מתת-התפתחות של הרגש, ורוב הנשים נדחות מאד מהבעותיהם הקפואות ומהתנהגותם.

 

[Berethor]

גברים נוטים להיות פחות רגשניים מאשר נשים, זה לא דבר חדש

אבל מצד שני גברים נוטים להיות יותר מיניים מאשר נשים. את יוצאת מהנחה שרגש זה דבר שהוא מאוד נחוץ, אבל לא כך הדבר. חלק מכוחם של הגברים נובע מאישיות קשוחה וגברית, ורגשות יכולות להביא גם לצרות, לדוגמה אם מתאהבים באדם הלא נכון, משהו שגברים יותר עמידים בפניו, משום שגברים בדרך כלל לא מתאהבים בקלות.

"Research has revealed that it is actually, legitimately harder for men to cry once they hit puberty, thanks to hormones."

"When this trope is in effect, Real Men don't cry, no matter what. Not while facing the camera at least. In older anime, stolen food or an Armor-Piercing Slap may still evoke Ocular Gushers, but tears of sadness would always come from well hidden eyes or as a Sparkling Stream of Tears over a man's turned shoulder or even in a spontaneous downpour of rain. Sometimes it's passed off as only sand in their eyes. Sometimes the man will flatly deny crying, even as he's doing so. There is a single exception: one single tear is allowed at the retirement ceremony of his favorite sporting icon."

http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/MenDontCry

 

[Survivor Man]

בהכללה גברים פחות "רגשנים" מנשים,

אבל רגשנות או הבעת רגשות היא לא תכונה נשית בלעדית והיא תלויה גם בחינוך ובאישיות פרסונלית.

וגם אם גבר או אישה כלשהם הם אנשים רציונליים יותר ופחות אמוציונליים, זה לא אומר שאין להם לב, אמפתיה ויכולת לחוות את אותה קשת רגשות במינון ותדירות מסוימים.

אני למשל נתפס ע"י זרים כאדם מחושב ובעל קר רוח. אבל עם הקרובים אליי אני הכי חמוד וחייכני שיש. ועם אשתי? הכי פוצי-מוצי וקיטשי שרק אפשר לדמיין.

גם בתחום הזה, כמו כמעט בכל תחומי החיים - יש הרבה יותר מסתם שחור ולבן.

 

[Berethor]

 

[פנתרית סגולה]

נכון שפעם כאשר הופעתי לפני קהל , בעיקר

של נשים מזרחיות, הן היו שתוקות ועוינות. ואילו את הבחור שהופיע לפניי הן עודדו באופן פעיל, והיה ברור שהן מעוניינות שהוא יהיה "המנהיג" ו"מנחה הערב".

 

[catchet]

שוב

אמירות גזעניות - לא על גבי הפורום!

 

[Survivor Man]

 

[meidadc]

דוגמא קטנה אבל משמעותית

לאחרונה אני רגיש מאוד לתכנים שובניסטיים סאבלימינאליים בסיפורי ילדים.
למשל אתמול קראתי לבן שלי את "נרקיס מלך הביצה". הסיפור מספר על קהילת צפרדעים (נקבות) שבראשן עומד מלך (גבר). הגבר נהיה חולה ואז מביאים (רופא) שממליץ לשלוח תפרדעים (המכונות "יפות מראה") לחפש פרח שאת ריחו יריח המלך ויבריא עד הערב. הצפרדעים יוצאות למסע ופוגשות פרחים סרבנים ממין נקבה (כלנית, רקפת - אבל כם פרח זכר אחד, הסביון) שלא מסכימים לעזוב את מקום הגידול הטבעי וללכת לביצה המגעילה שבו שוכנות הצפרדעים (כזכור, נקבות). אחרי חיפושים רבים, הצפרדעים מגיעות לפרח (גבר גבר כמובן - הנרקיס) שמסכים "להציל את היום", מבריא את המלך ומקבל מינוי להיות מעתה "מלך הביצה".

אז מה היה לנו שם? צפרדעים "יפות מראה" וחסרות אונים שנמלכות על ידי מלך גבר ומקבלות הנחיות מרופא זכר ומציל אותן נרקיס.

 

[Berethor]

אני בספק אם אפילו הסופר קיפניס לוין חשב על הפרשנות הזאת

דווקא הצפרדעים לא היו חסרות אונים, משום שהן יוצאו למסע לחפש את הנרקיס, המלך שלהן היה הרבה יותר חסר אונים, במיוחד משום שהוא היה חולה, במצב קשה וסביר להניח שלא היה יכול לצאת למסע, אפילו אם הוא היה רוצה. הנרקיס הציל את היום, אבל מבלי שהצפרדעים היו מוצאות אותו, הוא לא היה מגיע למלך לבדו. הסרבנות של הפרחים האחרים, למרות שהיא יכולה להעיד על אישיות בעייתית שלהן, בלי קשר למגדרם, גם מראה על היכולת שלהן לסרב, וזאת לא "תכונה נשית טיפוסית" וכנועה.

http://milog.co.il/כנועה

 

[meidadc]

גם אני בספק

אבל שובניזם סמוי ולא מודע הוא לפעמים מסוכן יותר משובניזם גלוי ומודע

הצפרדעים לא יצאו למסע ביוזמתן. הן נשלחו להציל את המלך על ידי הרופא (הזכר).
המלך חסר אונים בשל מחלתו, אבל המעמד של הגברים בסיפור (מלך, רופא, נרקיס) גבוה יותר ממעמדן של הצפרדעים הפשוטות

 

[פנתרית סגולה]

ואני נזכרת עכשיו שבבית קנו לי פסנתר , ואבי אמר פעם,

לתדהמתי וגועל נפשי, ש"נקבות לא יכולות לנגן בכנור". (לאחי קנו כנור. הוא זרק אותו כעבור זמן קצר. לי דווקא יש נטיה לכלי קשת, למעשה לויולה, וכשהתבגרתי והרווחתי הרבה כסף הדבר הראשון שקניתי היתה ויולה. לא מצאתי מורים טובים. הראשון היה סטודנט שהיה לא שווה.
השניה היתה מורה, טובה יותר. אבל יש לי בעייה: אני לא מצליחה לקרוא תווי ויולה, כי רגילה לגמרי לתווים של פסנתר. זה כמו לקרוא שפה אחרת לגמרי , עם חוקים משלה, הכתובה באותיות של השפה שלך. זמן לא מועט ניגנתי בעצמי, מתוך גישה עצמית שלי, ולדעתי יש לי גישה ממש טבעית לויולה. אבל העבודה הנדרשת היא רבה, ואני - היכן שיש עבודה, שם אני לא נמצאת.)

 

[Berethor]

טניה וינוקור ואימה הן הוכחה לכך שנשים כן יכולות לנגן בכינור

"טניה וינוקור היא בת לאמא כנרית ואבא צ'לן אשר השפיעו עמוקות על בחירתה בקריירה אומנותית של מוזיקה וריקוד. בגיל 3.5 החלה ללמוד ברוסיה מוזיקה קלאסית על כינור וכן רקדה בלט קלאסי. כאשר הגיעה ארצה למדה ריקודי פלמנקו. בגיל 17 סיימה את בית הספר התיכון ברחובות ומיד החלה לימודים לתואר במוזיקה באוניברסיטת תל אביב. באמצע לימודי התואר בגיל 19, התקבלה באמצעות מלגה של "קרן עדי" ללימודי פלמנקו בסביליה שבספרד. במהלך הלימודים השתתפה בפרויקט המשלב מוזיקה קלאסית ופלמנקו."

[URL]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A8[/URL]

 

[פנתרית סגולה]

הצחקת אותי. היום יש גאוניות כינור רבות מאד. אבא שלי בהערתו

הוכיח את היותו זכרזבל. בהמה שלא ידע מה פיו מוציא.
אני עצמי, לו לימדו אותי ויולה, ודאי הייתי יוצאת ויולנית מצוינת. כפי שכתבתי, יש לי גישה טבעית לכלי. לאחר שקניתי אותו נהגתי ליטול אותו רבות לידיי, וניגנתי יפה מנגינות שהמצאתי.
אגב, המורים שלי לפסנתר אמרו לאמי שאני מוסיקלית (כנראה מאד), פשוט לא רציתי להקדיש את העבודה הנדרשת, וכמוכן , כעבור שנים, נמאס לי ללמוד יצירות בע"פ. וייתכן שאין לי נטיה טכנית טבעית למוסיקה. (למשל יש לי שמיעה טובה אבל לא אבסולוטית).