הסברת טוב את עמדתך, רק יש לציין "שיותר" זה לא תמיד טוב יותר
בהרבה דברים בחיים עדיף איזון, ולדעתי גם בגישה הפמיניסטית עדיף שיהיה איזון. העובדות בשטח מעידות על כמה קיצוניות היא בעייתית בדרך כלל, והפמיניזם לא יוצא דופן בנושא הזה מבחינתי. הפמיניזם המקורי, הוא הפמיניזם הליברלי והשוויוני, הרדיקליות הגיעו רק בגל השני, ורדיקליות סתרו לא רק ערכים שוויוניים וליברלים רבים, אלא גם רעיונות פמיניסטיים מקוריים רבים, וזה משהו שרואים בפועל בדעות רדיקליות, איך שלא ינסו לסובב את זה.
"חלק מהאמנציפציה שקידם הליברליזם בעידן האורות של המאה ה-18 היה מאבק להקניית שוויון זכויות מלא לציבור הנשים, שלא נהנה קודם לכן מיתרונות ומזכויות אלו. כחלק מרעיון "האדם במרכז", חירות ושוויון תפסו את מקומם של רעיונות מסורתיים, המתוארים, למשל, בביטוי הגרמני ילדים, מטבח, כנסייה (בגרמנית: Kinder, Küche, Kirche), שבא לסכם את עולמה "המסורתי" של האישה."
"השימוש המוקדם ביותר במושג "פמיניסט" מיוחס לשארל פורייה, סוציאליסט צרפתי שפעל במאה ה-19. פוריה ראה ברעיון שחרור האשה את המפתח לשחרור ולשוויוניות בחברה כולה. בשנות ה-90 של המאה ה-19, עם התעצבות התנועה למען זכות הבחירה לנשים, היא התנועה הסופרג'יסטית באנגליה, הפך המושג "פמיניזם" למזוהה עם תפיסת עולם ליברלית. האידאולוגיה הליברלית ראתה בכל בן אדם יצור רציונלי ובעל זכות להגדרה ולמימוש עצמי, רעיון שסיפק קרקע נוחה לצמיחת המאבק לזכויות הנשים. הרעיונות של ז'אן-ז'אק רוסו באו לביטוי בספרה של מרי וולסטונקראפט "הגנה על זכויות האשה" (1792) בו קראה לחינוך הנשים לרציונליות כצעד לקראת שוויון זכויות."
"הוגי דעות ליברליים, כמו הכלכלן והפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל אשר כתב את המסה על "שעבוד האישה" (1869), ראו באמנציפציה לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטענו כי יש לעגן בחוק זכויות שוות לנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ורכושן. בדומה לתפיסה הליברלית הקלאסית, שהדגישה את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם, גם הפמיניזם הליברלי ביקש להדגיש את הדמיון שבין נשים לגברים, תוך שאיפה לשלב את הנשים במרחב הציבורי והפוליטי."
http://he.wikipedia.org/wiki/פמיניז...96.D7.9D_.D7.9C.D7.99.D7.91.D7.A8.D7.9C.D7.99