kokiliketorun
New member
קינאה וחוסר אמון בקשר זוגי (לודווקא בגידה)
אני זוכרת שפעם פירסמתי פה הודעה, ובדיעבד התגובות היו מאוד אובייקטיביות ונכונות.
וזה מה שהביא אותי לכתוב כאן שוב,
אז עברו כמעט שנתיים,
אני בקשר זוגי של שנה בערך ושוב משהו לא מסתדר.
אני מרגישה שאני צריכה ניעור, לאחרונה התחלתי להרגיש שמשהו צריך להגיד לי שאני צריכה להתאפס על עצמי ושההתנהגות שלי לא בסדר.
הקשר התחיל קצת עקום, לא הספקנו להכיר הוא טס לחו"ל ואז אני טסתי לחו"ל לתקופה של 3 חודשים כל אחד. (כלומר הקשר,חצי ממנו התנהל על שלט רחוק. אבל אמיתי ונאמן.)
אבל קרו גם דברים שהתקלקלו בדרך, ועקב הריחוק הפיזי כנראה לא היה זמן לגשר.
התקרבנו מאוד מהר, בפעם השנייה שנפגשנו כבר הרגשתי שאני רוצה להביא אותו הביתה. ובאמת בחודש הראשון להיכרות כבר הספקתי להרגיש בטוחה.
בזמן שהיה בחו"ל הרגשתי מאוד רע, הוא הראשון שטס מבינינו והתחלתי להרגיש קינאה מאוד גדולה. לעובדה שהוא בחו"ל, לתמונות שהוא תוייג בהן או לחלופין שלח לי באמצע הלילה עם בנות(ולא הבין מה לא בסדר כי אלה בסך הכל נערות שהשתתפו בתחרות יופי) .
ביקשתי ממנו למחוק תמונות עם האקסית מהפייסבוק כי לא יכולתי להיכנס לשם בגלל שהכל היה איתה והוא לא מחק עד שחזר לארץ וגם אז משך את זה ומחק חלק ואז שכח ואז זה התפתח לריב גדול ומשוגע שבו אני מרגישה שאני מאבדת את עשתונותיי מרוב נסיון למחוק כל זכר אליה.
אולי זה אני משוגעת, ואחרי קשר של חודש זו חוצפה לבקש ולצפות . אבל משהו שם הרגיש כל כך נוח וגם כי באמת הגיע לי לא לראות את חבר שלי מחובק ע"י בחורה אחרת.
אחרי הריב טירוף עם התמונות שקרה אחרי חצי שנה שהיינו ביחד (לא אפרט מה היה אבל בסופו של דבר הגעתי למצב של התכתבות איתה על התמונות שאני רוצה שהיא תוריד, אני כל כך מתביישת על זה. רגשות זה דבר כל כך רחוק מהמציאות)
טסתי לחו"ל, הכל השתחרר לי ולא היה אכפת לי מכלום. ועוד העזתי להגיד לו שאף בחורה לא תוריד לי את הביטחון ותגרום לי לקנא. לא קשור בכלל.
כשחזרתי אחרי שבוע הכל חזר. התחלנו לריב על המון דברים, הוא קיבל הודעה וביקש שאקריא לו וראיתי שהוא מקפיץ מישהי לעבודה ולא פעם ראשונה בכלל וכשהוא הולך ממני אף לא מילה עליה, רק על גברים מספר בעבודה. הרגשתי שכל הדם זורם לי למוח. אני מכירה אותה היא לקוחה במקום שאני עובדת בו ונראית לא רע ויש לה בן זוג. אבל המחשבה שהוא לא סיפר פשוט כל כך הרתיחה אותי כי כשאני משתפת אותו שאני אוספת או נאספת לעבודה הוא פשוט מאבד את עשתונותיו שלא לדבר שגם הוא עצמו טיפוס קנאי מאוד.אז לקרוא את זה בהודעה כאילו מסתירים ממך רומן. זה פשוט משגע.
הגעתי למקום שבו הבן אדם שאני אוהבת גורם לי לכל כך הרבה קינאה,
וגם אני גורמת לו.
למרות שזה הדדי, הוא נראה שזה לא מפריע לו להמשיך את הקשר ולי פשוט קשה מאוד להמשיך ולהיות בקשר כזה.
בנוסף לכך אחרי כל מה שקרה החלטתי לא להגיע אליו יותר הביתה , אז בחצי שנה האחרונה לא ביקרתי שם ולא באף אירוע משפחתי או חברי. לעומת זאת הוא ממשיך להגיע וגר איתי בבית של ההורים שלי. ואומר שרוצה להתחתן איתי מאוד.
הקשר לא תקין, אני יודעת שהפיתרון הוא בשינוי ההתנהגות שלי.
איך מפסיקים לתת לקינאה להרוס את הקשר? איך סולחים על טעויות?
אני כל כך רוצה ולא מצליחה לסלוח לו אני מרגישה שכל פעם מהקטנת ראש או מ"גבריות יתר" ,חוסר אמפטיה אני נפגעת.
אם זה על הפעם הראשונה שהגעתי אליו הוא העמיד אותי לשטוף כלים מול ההורים שלו ולא הבין מה לא בסדר,
או עניין מחיקת התמונות שהוא גרר נצח בתירוץ שאין לכך שום משמעות,
התכתבות עם האקסית ש"שיפץ" קצת את הנוסח כדי שיהיה לי נעים לשמוע
אחרי שכבר דיברנו על הכל פתאום מספר לי שהיתה לו עוד בת זוג לפני האקסית,
(זה דבר מאוד מתסכל שאתה חולק הכל עם בן זוגך ואתה מגלה עליו פרטים שקשים לעיכול רק מתחקורים)
טרמפים שהסתיר (כדי לשמור על שלום בית, מסתבר)
ביקשתי שלפני שאני חוזרת לא יסתפר והוא הסתפר ולא אמר ולא הכין אותי לכך. פשוט בא מסופר בתקווה שלא אשים לב.
אלה דברים קטנים וגדולים שגורמים לי להרגיש חוסר ביטחון בקשר,
ואיך אוכל לחיות עם בן אדם שמתנהג בצורה כזאת?
הסיבה להתנהגות הזאת היא ביישנות וחוסר ביטחון אבל עדיין, קשים לי
או שאני המשוגעת שצריכה להנמיך ציפיות ?
כולם ככה?
אני זוכרת שפעם פירסמתי פה הודעה, ובדיעבד התגובות היו מאוד אובייקטיביות ונכונות.
וזה מה שהביא אותי לכתוב כאן שוב,
אז עברו כמעט שנתיים,
אני בקשר זוגי של שנה בערך ושוב משהו לא מסתדר.
אני מרגישה שאני צריכה ניעור, לאחרונה התחלתי להרגיש שמשהו צריך להגיד לי שאני צריכה להתאפס על עצמי ושההתנהגות שלי לא בסדר.
הקשר התחיל קצת עקום, לא הספקנו להכיר הוא טס לחו"ל ואז אני טסתי לחו"ל לתקופה של 3 חודשים כל אחד. (כלומר הקשר,חצי ממנו התנהל על שלט רחוק. אבל אמיתי ונאמן.)
אבל קרו גם דברים שהתקלקלו בדרך, ועקב הריחוק הפיזי כנראה לא היה זמן לגשר.
התקרבנו מאוד מהר, בפעם השנייה שנפגשנו כבר הרגשתי שאני רוצה להביא אותו הביתה. ובאמת בחודש הראשון להיכרות כבר הספקתי להרגיש בטוחה.
בזמן שהיה בחו"ל הרגשתי מאוד רע, הוא הראשון שטס מבינינו והתחלתי להרגיש קינאה מאוד גדולה. לעובדה שהוא בחו"ל, לתמונות שהוא תוייג בהן או לחלופין שלח לי באמצע הלילה עם בנות(ולא הבין מה לא בסדר כי אלה בסך הכל נערות שהשתתפו בתחרות יופי) .
ביקשתי ממנו למחוק תמונות עם האקסית מהפייסבוק כי לא יכולתי להיכנס לשם בגלל שהכל היה איתה והוא לא מחק עד שחזר לארץ וגם אז משך את זה ומחק חלק ואז שכח ואז זה התפתח לריב גדול ומשוגע שבו אני מרגישה שאני מאבדת את עשתונותיי מרוב נסיון למחוק כל זכר אליה.
אולי זה אני משוגעת, ואחרי קשר של חודש זו חוצפה לבקש ולצפות . אבל משהו שם הרגיש כל כך נוח וגם כי באמת הגיע לי לא לראות את חבר שלי מחובק ע"י בחורה אחרת.
אחרי הריב טירוף עם התמונות שקרה אחרי חצי שנה שהיינו ביחד (לא אפרט מה היה אבל בסופו של דבר הגעתי למצב של התכתבות איתה על התמונות שאני רוצה שהיא תוריד, אני כל כך מתביישת על זה. רגשות זה דבר כל כך רחוק מהמציאות)
טסתי לחו"ל, הכל השתחרר לי ולא היה אכפת לי מכלום. ועוד העזתי להגיד לו שאף בחורה לא תוריד לי את הביטחון ותגרום לי לקנא. לא קשור בכלל.
כשחזרתי אחרי שבוע הכל חזר. התחלנו לריב על המון דברים, הוא קיבל הודעה וביקש שאקריא לו וראיתי שהוא מקפיץ מישהי לעבודה ולא פעם ראשונה בכלל וכשהוא הולך ממני אף לא מילה עליה, רק על גברים מספר בעבודה. הרגשתי שכל הדם זורם לי למוח. אני מכירה אותה היא לקוחה במקום שאני עובדת בו ונראית לא רע ויש לה בן זוג. אבל המחשבה שהוא לא סיפר פשוט כל כך הרתיחה אותי כי כשאני משתפת אותו שאני אוספת או נאספת לעבודה הוא פשוט מאבד את עשתונותיו שלא לדבר שגם הוא עצמו טיפוס קנאי מאוד.אז לקרוא את זה בהודעה כאילו מסתירים ממך רומן. זה פשוט משגע.
הגעתי למקום שבו הבן אדם שאני אוהבת גורם לי לכל כך הרבה קינאה,
וגם אני גורמת לו.
למרות שזה הדדי, הוא נראה שזה לא מפריע לו להמשיך את הקשר ולי פשוט קשה מאוד להמשיך ולהיות בקשר כזה.
בנוסף לכך אחרי כל מה שקרה החלטתי לא להגיע אליו יותר הביתה , אז בחצי שנה האחרונה לא ביקרתי שם ולא באף אירוע משפחתי או חברי. לעומת זאת הוא ממשיך להגיע וגר איתי בבית של ההורים שלי. ואומר שרוצה להתחתן איתי מאוד.
הקשר לא תקין, אני יודעת שהפיתרון הוא בשינוי ההתנהגות שלי.
איך מפסיקים לתת לקינאה להרוס את הקשר? איך סולחים על טעויות?
אני כל כך רוצה ולא מצליחה לסלוח לו אני מרגישה שכל פעם מהקטנת ראש או מ"גבריות יתר" ,חוסר אמפטיה אני נפגעת.
אם זה על הפעם הראשונה שהגעתי אליו הוא העמיד אותי לשטוף כלים מול ההורים שלו ולא הבין מה לא בסדר,
או עניין מחיקת התמונות שהוא גרר נצח בתירוץ שאין לכך שום משמעות,
התכתבות עם האקסית ש"שיפץ" קצת את הנוסח כדי שיהיה לי נעים לשמוע
אחרי שכבר דיברנו על הכל פתאום מספר לי שהיתה לו עוד בת זוג לפני האקסית,
(זה דבר מאוד מתסכל שאתה חולק הכל עם בן זוגך ואתה מגלה עליו פרטים שקשים לעיכול רק מתחקורים)
טרמפים שהסתיר (כדי לשמור על שלום בית, מסתבר)
ביקשתי שלפני שאני חוזרת לא יסתפר והוא הסתפר ולא אמר ולא הכין אותי לכך. פשוט בא מסופר בתקווה שלא אשים לב.
אלה דברים קטנים וגדולים שגורמים לי להרגיש חוסר ביטחון בקשר,
ואיך אוכל לחיות עם בן אדם שמתנהג בצורה כזאת?
הסיבה להתנהגות הזאת היא ביישנות וחוסר ביטחון אבל עדיין, קשים לי
או שאני המשוגעת שצריכה להנמיך ציפיות ?
כולם ככה?
