אין לי ספק...
אבל כח עצה מהנסיון שלי ולא רק שלי... אי אפשר לגדול כספורטאי ובמיוחד כמתאגרף בלי לחוות את כל החוויות. הנעימות והלא נעימות. לפני שנהייתי מתאגרף באמת אין לך מוסג איזה מכות אכלתי בזירה. ואין בחובבני את האפשרות לבחור יריבים קלים או משהו כזה. רק בתחרויות סגורות ולא משמעותיות. את הקרב הראשון שלי ערכתי לא מול מתאגרף מתחיל כמוני אלה מול גרוזיני גדול, שעיר, מפחיד ומסוכן. וכמובן עם נסיון גדול בהרבה משלי... את המכות שחתפתי ממנו אני לא אשכח בחיים. ותשאל אותי מה היה הבא בתור? אתה מכיר את השם רומן גרינברג? גם ממנו יצא לי לקבל מכות כבר על הקרב השני שלי בזירה. רק אחרי שקיבלתי מכות בפעם השלישית מול מתאגרף קשוח נוסף שאני לא זוכר את שמו התחלתי להעלות קצת מדרגה... כמה נצחונות על יריבים ברמה שלי, כמה הפסדים ונצחונות על יריבים מעל הרמה שלי, ורק אחרי איזה 14 קרבות בזירה התחילו להתייחס אליי כאל מתאגרף. אז התחלתי באמת לעשות דברים מעניינים. הרי אי אפשר לנצח כל מתאגרף בשיטה אחת ויחידה שמלמדים בבית הספר לאיגרוף לכן מתחילים לפתח אסטרטגיות, כיווני מחשבה שונים, שיטות אימון יותר מגוונות ומעניינות יותר, הייתי מצליח לנצח יריבים שהיו יותר מבוגרים, חזקים ומנוסים ממני. לגנוב את הנצחון ברגעים האחרונים של הקרב, לגרום ליריבים שלי לחשוב מה שאני רוצה שיחשבו. להראות חזק כשאני חלש וחלש כשאני מכין להם הפתעה... כן... יש דברים שלא מלמדים אותך בזירה המקצוענית... אתה צריך להביא אותם אתך מהנסיון הכואב שאתה צובר בחובבני ולפתח אותם. להביא אותם לרמה של מושלמות... אתה זוכר את הקרב בין מוחמד עלי וג'ורג' פורמן? המלכודת שתמן לו עלי במשך 8 סיבובים... על זה אני מדבר... ויכולת מחשבה כזו וקריאת המחשבות של יריבך אתה יכול להביא רק עם חווית זאת על בשרך... גם רוקי מרצ'יאנו הגדול שסיים את הקריירה שלו עם 49 נצחונות וללא הפסד אחד הביא אתו נסיון כואב מאוד מהזירה החובבנית. אולי אתה לא מכיר את הקריירה החובבנית שלו אבל אני יכול להגיד לך שהוא אחל שם מכות כמו שבחיים לא היית מתאר לעצמך... כך גם ג'ו לויס, מוחמד עלי, פלויד פאטרסון, חוזה טורס ומייק טייסון... כמולם צברו את הנסיון הזה בסתר מהעולם והגיעו להישגים הגדולים שהגיעו ונראו כאילו נולדו עם הכישורים הפנומנליים שלהם...
