כל התבוננות מקרוב ממושכת גורמת לקיצור
ראיה. הדבר הוכח בוודאות.
השפעת הקריאה ניתנת לבדיקה, לכן אין שום ספק בכך שהיא מאיצה קוצר ראיה.
יש התנהגויות אחרות של עומס ראיה מקרוב _ממושך_ שחשודות כגורמות או מאיצות התפתחות קוצר ראיה :
1) קריאה באור גרוע (לא אור יום בהיר),
2) קריאה ממושכת ממסכי מחשב קרובים לעין, ובמיוחד מסכים שבהם איכות הגרפיקה מקשה על הקריאה.
3) עבודה ממושכת של יצור תכשיטים ידני
4) עבודת ממושכת של תפירה ידנית
הבעיה היא שקשה מאד לעשות בדיקה סטטיסטית שתבדוק את ההשפעה של 1. כמו כן, ההשפעה של 2 קשה לבדיקה משום שזו תופעה חדשה.
תופעה שניבדקה והוכחה כגורמת לקוצר ראיה היא:
ניקור מזון ממושך על ידי אפרוחים, כאשר המזון מקורב קירבה מוגזמת לראש של האפרוח.
המנגנון הביולוגי שגורם לקוצר ראיה הוא מנגנון מוכר היטב . זהו מנגנון אדפטציה של העין שאקרא לו "האיפוס ההתבגרותי".
(השם הלועזי שובר שיניים ואני לא זוכר אותו). מטרת ה"איפוס ההתבגרותי" היא שבתום גיל ההתבגרות הראיה תהיה אופטימלית בטווחים הטבעיים שלה. הטווח של קריאה בהחלט לא טווח טבעי לחברת ציידים-לקטים. מנגנון האיפוס ההתבגרותי קיים מלידה עד גיל העמידה. מנגנון "האיפוס ההתבגרותי" חזק עד תום גיל ההתבגרות, לאחר תום ההתבגרות הוא נחלש בהדרגנה, בגיל העמידה הוא נעצר לגמרי.
מנגנון האיפוס ההתבגרותי פועל על ידי הארכה של גלגל העין עד השגת האיפוס האופטימלי. אלא שמנגנון זה הותאם לחברת ציידים-לקטים. בחיים המודרניים , מי שממשתמש בהתבוננות מקרוב בצורה מוגזמת (בהשוואה לציידים-לקטים), גורם למנגנון האיפוס ההתבגרותי לצאת משליטה, כלומר גורם להארכה מוגזמת של גלגל העין.
המידה של "יציאה משליטה" משתנית מאדם לאדם כנראה ניקבעת גנטית, אבל אצל רוב מכריע של האנשים חשיפה ממושכת מאוד להתבוננות מקרוב תגרום להתארכות גלגל העין למרות "הגנים הטובים".
מלבד קוצר הראיה האמיתי (מיופיה), זו שמתבטאת בהארכה של גלגל העין יש עוד שני גורמים משניים שגורמים להפרעות מיקוד.
(גורם אחד נקרא מיופיה מדומה, גורם שני נקרא אסטיגמטיות). התמהיל של שלושת הגורמים מקשה על הבנת המצבים של קוצר הראיה האמיתי, שכן קשה להפריד בבדיקות בין שלושת המרכיבים.
