בדיוק
כשאתה בא לבדוק משהו אז כשאתה רוצה להוכיח *אותו* אתה מניח שהוא לא נכון. אם אתה רוצה להוכיח X, אתה מניח בשביל ההוכחה שX לא נכון ואז סותר את זה. אתה לא סתם מניח שדברים לא נכונים או קובע על דברים שהם לא נכונים כי עדיין לא פגשת בעובדות.
כשאני עושה ניסוי עם תאים על צלחת פטרי עם מחברה אחת, אני לא יכול להשוות את הניסוי לסוג תאים אחר על צלחת פטרי מחברה אחרת. למה? לפי שיטתך אני יכול להניח שאין הבדל בין הצלחות. לא שמעתי על הבדל כזה.
לא. אני לא יכול להניח, כי אולי זה לא נכון, ואני לא אבסס שום דבר על הנחה חסרת בסיס. אם אני אעשה מה שאתה אומר אז אני אניח שאין הבדל בין הצלחות, אבנה על זה תיאוריות שלמות ואז כשאני אוציא מאמר על זה אני אגלה שכל הנתונים שלי הם שטויות, כי לא עשיתי את הביקורות הנכונות.
וזו הנקודה - הנחת אפס זו הנחה שאתה מבצע כדי להוכיח שהיא לא נכונה. אתה לא מסתמך עליה ביומיום. אתה לא אומר שהיא נכונה. אתה רק משתמש בה ככלי להוכיח משהו מבחינה סטטיסטית.
במדע לא מניחים שום דבר. בודקים הכל. לא אומרים שמשהו "לא נכון" סתם ככה.
אם אני בא לעשות ניסוי ואתה אומר לי שאין הבדל בין צלחות של חברה א' וצלחות של חברה ב', אתה צריך להראות את זה לפני שאתה מסתמך על זה, אחרת אתה תבזבז שנים של עבודה והכל יזרק לך לפח.
"אני שמעתי טענה רווחת בציבור שקריאה בחושך גורמת לאימפוטנציה, אתה יכול להביא לי רפרנס שזה לא נכון?"
הא? לא אמרתי לו "שמעתי טענה, תביא לי רפרנס שזה לא נכון."
אמרתי "שמעתי טענה, מה דעתכם?"
הוא ענה "זה לא נכון."
אני עניתי "אתה יודע שזה לא נכון? מאיפה אתה יודע?"
אם שמעת טענה ואתה לא יודע אם היא נכונה, תגיד "אני לא יודע", אל תגיד לי "זה לא נכון". תגיד שזה נכון אם אתה יודע שזה נכון, תגיד שזה לא נכון אם אתה יודע שזה לא נכון, ותגיד אני לא יודע אם אין לך נתונים.