אז זהו שלא
זה מדע מאד גרוע להגיד "אני מניח שא' לא משפיע על ב' כי לא פגשתי הוכחות לכך." כל הרעיון של ביקורת לניסוי מבוסס על כך שאם אתה לא יודע משהו אתה לא יכול לקבוע שהוא לא משפיע.
אם אני משווה בין 2 ניסויים עם תנאים שונים, אני צריך לעבור על כל ההבדלים ביניהם ולבודד אותם ולבדוק שהם לא השפיעו על התוצאה. לפי מה שכתבת אני יכול פשוט להניח שהם לא משפיעים ולא לעשות את הביקורות. לא. כל דבר צריך לאמת/לשלול וההנחה היא שלא יודעים עד שהוכח אחרת.
אם מישהו כותב ש"קריאה בחושך גורמת לאימפוטנציה"
התשובה של אדם ביקורתי היא "איך אתה יודע?" ולא "לא נכון, היא לא."
אם אתה אומר שהיא לא גורמת לאימפוטנציה, אתה קובע קביעה. מאיפה אתה יודע שזה לא נכון?
"אתה מתבקש להביא רפרנס לכך."
אני כתבתי את המשפט לעיל (אם קוראים בחושך הראייה נדפק) לא כטענה שאני חושב שהיא נכונה, אלא כטענה רווחת בציבור שקשה לי איתה.
בסטטיסטיקה חייבים להניח הנחת אפס ולהשוות אליה משהו. אתה רוצה להוכיח X? בקשה, אני מניח שX לא נכון, בוא תוכיח לי שX נכון. זו הגישה בסטטיסטיקה. אבל זו גישה שרק באה לאתגר אותך להוכיח שX נכון, זה לא אומר שביום יום נניח שX לא נכון, אלא נגיד שאנחנו לא יודעים אם X נכון או לא.