ואם ביום שני לא בא לי?
היו לי כוונות טהורות להצטרף, סוף סוף, לאימון הקבוצה, שמתקיים בימי שני בבוקר בעין השופט. אפילו דחו בחצי שעה את ההתחלה, מאוד מתחשב. אבל כבר מאמש אני מתלבטת, כי לא בא לי להסתובב סביב המרובע איזה 8-9 פעמים לפני שממשיכים לכיוון באח גולני והלאה. נכון, אימוני מהירות נעשים בהקפות בד"כ, ולבד קשה לי להביא את עצמי לאימוני מהירות מדהימים. אבל הי, אני פה בשביל הכיף ובעצם עדיין קצת מקוררת וכו'... ובכלל לא בא לי לרדוף אחרי פלטון, ובעצם לא שחיתי מזמן... כשסל התירוצים התמלא, החלטתי שוב להתאמן לבד, הפעם לבע את הסימולציה שנדחתה משבוע שעבר, עם הקלות לפי ההרגשה ולפי מזג האויר. עם פתיחת שערי הבריכה, 6:00 בבוקר, זינקתי פנימה. 2 ק"מ שחיה, כולל סטים של מהירות (יחסית, כן? מהירה יחסית למדוזה), מקלחת זריזה ויוצאת לדרך על האופניים. רוח דרום-מזרחית עזה מנשבת, מה שאומר שאני עובדת כמו חמור בהלוך. בחזור מקבלים פרס בדמות רוח צד-גב. עוקפת שני רוכבים, אחד מהם מתקדם ורוכב לידי, מפתח שיחה, מסתבר שזה הבחור שמכר לי את האופניים הראשונים לפני שנה וחודשיים. עולם קטן. ממשיכה, עושה סיבוב בכרם מהר"ל, עוצרת באלונית עופר כדי להצטייד במים. החברים שלי מרצי חוף הכרמל שם, הרוב כבר התפזרו אחרי ריצת ההרים שלהם, נותרו כמה, אני מצטרפת אליהם לכמה דקות, לא בדיוק חלק מהסימולציה אבל ככה בא לי... החום כבד, האויר יבש, הרוח חזקה, האף שלי גם דולף וגם מדמם- שילוב מנצח של התקררות וחמסין. הגרון פולט שיעולים וקולות צרודים, ואני תוהה כמה זמן הוירוס הזה מתכוון להתנחל אצלי עד שיעבור אל העונג הבא. ממשיכה ברכיבה, מסיימת אחרי שעתיים ומשהו נטו ומחליפה לנעלי ריצה. תכננתי לרוץ שעה לפחות. אבל לא תכננתי שזה יקרה ב-38 מעלות חום ואולי גם לי יש חום. אינלימושג... יוצאת לכיוון החוף, למרות שמזמן לא רצתי אחרי רכיבה, הרגליים בסדר גמור, וכשהרוח בגב כבר רואים 4:30 דקות לק"מ על השעון מדי פעם, בלי לשים לב בכלל. מהבוקר אני שותה כמויות בלתי נתפסות, רק על האופניים שתיתי 2 ליטר לפחות, עוצרת בברזיה בחוף, שותה עד שמרגישה כמו מימיה וממשיכה. בסוף טיילת דדו פוגשת חברץ. אני כבר החלטתי שבחום ההזוי הזה גם 40 דקות יספיקו, כל המטרה היתה להרגיש את ההחלפה מרכיבה לריצה, לתרגל את ההחלפה, לא מעבר לכך. כבר חשבתי להסתפק ב-40 דקות ריצה אבל החברץ מצטרף אלי, אני תוך 2 דקות מחליטה שאפשר להסתובב, מסיימים בחוף דדו כשמאחורי 25 דקות ריצה בלבד. בלי שום נקיפות מצפון אני נכנסת למים לבושה במכנסי רכיבה וגופיית ריצה ופוגשת מדוזה גדולה. הים מזמין אבל טומן מלכודות. המדוזה מוציאה לי את החשק לשחות ללא משקפת. יוצאים מהמים ומקנחים בקפה במזנון על החוף. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה רצתי כל כך מעט. אבל לא זכור לי מתי לאחרונה רצתי בחום אימים שכזה. פשוט לא בא לי... חג שמח לכולנו!
