קצרים לשני,ערב פסח

[מור שלז]

../images/Emo13.gif

 

[adidi42]

לקחתי את המרתון הזה בהליכה ../images/Emo3.gif../images/Emo4.gif

באמת בהליכה: הלכתי כל כך הרבה... נתחיל מזה ששוב מרתון במחזור. האם זו דרכו של הגוף שלי להגיד לי שאני טיפשה, ונעל, ונמאס לו ממני באופן כללי? נמשיך בזה שהיה מזג אוויר סוף - קצת קריר וקצת חמים עם רוח פרצים בדיוק בכיוון הנכון. התחיל נהדר, אך ברם אולם מקילומטר 20 בערך הבנתי סוף סוף על מה מור מדברת כשהיא מדברת על בחילה ובטן מתהפכת. בניתוח שלאחר המוות מסתבר שלקחתי יותר מדי ג'לים, יותר מהרגיל, כי עמית דחף לי לפי הספר, ואני בכלל רגילה להרבה פחות, ושתיתי המון, כי היה חם ואנחנו לא מאוקלמים - כשיצאנו לטייפר עוד היה קפוא.. בקיצור, בחילה של הלייף עם דמיונים (או שלא) של הצטמצמות הראיה, עם בעורף זיכרון של הבחור שמת בשבוע שעבר במרתון, והתוצאה: ניהול משבר על ידי הורדה למהירות של צב דרוס עם הליכות רבות שהיתדרדרו עם התדרדרות המצב לחצאי קילומטרים שלמים של הליכה. את כל העליות של ניוטון הלכתי! אחרי שחרשתי עליהן כל החורף כדי שלא יגדלו!! חרוש וחזור, לא סתם. נורא. יודעת שזה הזמן למלמל לעצמי את מה שאני תמיד אומרת: שמה שחשוב זו הדרך, ושרצות איטיות נהנות יותר.. וכו. אבל תחושת ההחמצה לא עוזבת אותי. למרות שאני יודעת שעשיתי כמיטב יכולתי. לא יכולתי. הבחילה היתה כה חזקה. הילדים עזרו, חיכו עם שלטים לקראת הסוף, המתוקים, ורצו איתנו קצת. אבל אפילו בסטנדרטים מרחיקי הלכת שלי זה מוגזם. בכל אופן, סיימתי את מרתון בוסטון. לפני שהוציאו את האוויר מהשער.. סיימתי. קצת עצוב.

 

[tamark4]

אוי, מאכזב...

עדי, יהיו עוד מרתונים, טובים יותר. בהחלט מאכזב - בעיקר התחושה של להתחרות עם הרגשה מגעילה. יתכן שהווסת הוסיף לזה. חלק מהעניין הוא שלפעמים עובדים כל כך הרבה, משקיעים, ואת עשית את כל האימונים לבד, בלי חברים או מסגרת, מתכוננים, מתרגשים... ובאים לתחרות ולא הולך. מבאס להפליא - לפעמים יש סיבות, ולפעמים זה פשוט כך, בלי סיבה. קורה, לכולם. לא נורא, תנוחי, תתאוששי . כשתחזרי לארץ יחכו לך שלושה מרתונים מושקעים... ומזג אוויר ידידותי. רק תבחרי.

 

[vivikoob]

תחושת החמצה זה קשה

הרגשה אכן מבאסת , תני לה לעבור ואז תנסי לחשוב על ההישג - עשית את מרתון בוסטון ! בעיני כל הישג הוא הישג , גם אם הוא לא מה שבדיוק ציפית...

 

[מור שלז]

../images/Emo24.gifנשמע שעשית הכי טוב שיכולת לאותו יום

מבינה לחלוטין את תחושת ההחמצה שלך, ועדיין .... סיימת את מרתון בוסטון! בתנאים קשים! טוב שזכרת את הבחור שנפטר במרתון שבוע שעבר, טוב שהורדת קצב כשהבנת שאת לא מאוקלמת ליום חם כל כך, טוב שעברת למוד של ניהול משברים! התחביב הזה שלנו הוא עדיין - רק תחביב. לא שווה לסכן את עצמנו בשביל תוצאה כזו או אחרת. ואנחנו לוקחות איתנו מהתחביב הזה הרבה יותר מאשר רק תוצאה מספרית. אם היה חם ואת לא מאוקלמת - טוב עשית שהאטת. יש לך עוד הרבה שנים לרוץ, ולהנות מהריצה, ולעשות עוד מרתונים. תלמדי מההתנסות הזו מה שאפשר, ותמשיכי הלאה. בינתיים, לצד תחושת ההחמצה שהיא הכי טבעית ונורמלית שבעולם, על כך שדברים לא התנהלו כמו שרצית וחלמת, אל תשכחי לטפוח לעצמך על השכם: על השפיות, על ההתמודדות, ועל כך שסיימת את מרתון בוסטון!!! הישג שמעטים יכולים להרשות לעצמם אפילו לחלום עליו

 

[גמדים קטנים]

../images/Emo24.gif מצטערת שהיה לך מאכזב!

(וגם סליחה שלא עקבתי לאחל בהצלחה...) שמחה שסיימת על שתי הרגליים! ובאמת היתה לך תקופת אימונים איכותית (לפחות ככה זה נראה מפה) זה מבאס, ואין מה לעשות. לבטן חוקים משלה. מאחלת לך מספיק ריצות שישכיחו את האחת הלא מוצלחת.

 

[adidi42]

תודה!

ידעתי שפה אקבל חיזוקים חיוביים! אכן היתה לי תקופת אימונים טובה, והראיה לכך היא שכבר בסוף המרתון, והיום, אין לי אף שריר תפוס ולא כל תחושה שעבר על הגוף שלי משהו. פשוט לא עבר.. לא התאמצתי כלל. ולמעשה זה מה שמבאס. שיכולתי אבל לא יכולתי. ואכן, הגוף הוא מכלול, שלמרבה הצער לא כולל רק את הרגליים והלב.. בכל מקרה, יאללה. נגמר. ממשיכים הלאה. טבריה? זה אומר שוב מחזור אימונים שלם בקיץ הישראלי המהמםםםם. ארבע בבוקר, here we come again!

 

[omaopa]

אוי בעסה

אכן מבאס התחושה של ההחמצה. צר לי שהיתה לך חוויה איכסית שכזאת. אבל פשוט עוד חוויה, עוד מרתון, יש גם כאלה, קורה. לפעמים לא הולך ואכן צריך לקחת כמה ימים להיות מבואסים, לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה. ללמוד ממה שאפשר (ולפעמים גם אין מה ללמוד. וגם זה בסדר), להוסיף את החריץ לחגורה (כמו שנאמר באנגלית) ולסמן את היעד הבא. מה שבטוח הוא שאת תקופת האימונים אף אחד ושום דבר לא ייקח ממך וזה ישרת אותך המון להבא. דרך אגב, לטבריה אפשר להתחיל להתאמן באמצע ספטמבר כך שזה לא נורא כל כך מבחינת המזג אוויר. חוצמזה, המצב בארץ היום הוא אמריקה ואפשר לבחור בין 3 מרתונים טובים. אישית, אני חושבת שהורדתי את טבריה דווקא מהסד"ק. אחרי בוסטון זה מרגיש כמו ריצה באמצע מדבר של בדידות....

 

[ofec bar]

אוהבת את הגישה

(בסוגריים אציין שזה שאת מרגישה שלא עבר על הגוף שלך כלום לא אומר שבאמת לא עבר עליו כלום, סליחה על הפולניות אבל הייתי מציעה לך בכל זאת לאפשר לעצמך התאוששות, כי 42 ק"מ הם בכל זאת מרחק משמעותי). מהניסיון שלי עם מרתונים, היה לי אחד עם הכנה איומה אך מרתון מדהים ביחס ליכולת שהגעתי איתה, בעוד שלשני הייתה לי הכנה מדהימה ומשמעותית מעבר לציפיות אך מרתון שלא שיקף בכלל את היכולת. בפרספקטיבה של זמן את השני אני זוכרת לטובה הרבה יותר, כי כמו שרונה תמיד אומרת "אנחנו מבלות באימונים הרבה יותר זמן מאשר במרתון עצמו, כמה לאט שלא נעבור אותו". וכמובן התרופה למרתון לא מוצלח, היא לעשות עוד אחד! (אחרי התאוששות!)