קצת הרהורים שלי בנוגע ללידת בית...

[ס י ס]

קצת הרהורים שלי בנוגע ללידת בית...

שלום, למי שלא מכירה אותי- אני בת (כמעט) 26, אמא של שני מתוקים- בן ארבע ובת כמעט שנתיים, בשבוע 23 להריוני השלישי. חברת קיבוץ בנגב. את בכורי ילדתי בסורוקה; ירידת מים מקוניאליים, זירוז, אפידורל, ואקום. את בתי ילדתי בקפלן; המון הכנה מראש, לידה טבעית ושמחה, מלווה בהמון שירי שבת

. אבל- רבתי עם המיילדת תוך כדי, כיוון שרצתה לחתוך אותי וסרבה לקבל את הלידה אם לא אשכב על הגב, ויצאתי בהרגשה לא טובה מחדר הלידה. נורא רציתי ללדת הפעם עם מיילדת ידועה לי מראש, כדי לחסוך את העצבים שליוו את חלקה האחרון של הלידה השניה. כיוון שאני גרה בדרום ולא מתכוונת לנסוע תוך כדי צירים עד נתניה, וגם לא מכירה שום מיילדת בצורה אישית, הברירה היחידה היתה לידת בית. הקיבוץ שלי רחוק כ25 דקות/חצי שעה מביה"ח הקרוב ביותר, שזה נחשב בסדר מבחינת הפרוטוקול, אבל גבולי כשמנסים לשכנע בעל שלא בדיוק נלהב לרעיון, אז החלטנו לנסוע לצימרים של אילנה. כבר חשבתי שאני סגורה על זה, והנה אני שוב מתלבטת. היום ניסיתי להבין למה, והגעתי למסקנה שזה מתחיל ונגמר בשיקול הכלכלי. נכון שאני מצליחה לגרד מתחת לאדמה כל מיני שיקולי נגד נוספים, אבל בתכלס, מה שמציק לי זו ההוצאה הכספית, שהיא בערך כל התקציב החודשי שלנו. האמת? אנחנו יכולים להוציא את הכסף הזה מחיסכון, וזה לא יגרום לנו בשלב זה של חיינו מצוקה אמיתית, כי עדיין לא בנינו בית (בקיבוץ שלנו בונים בתים לבד, או לפחות משפצים אותם), ואנחנו חיים די בצמצום באופן רגיל. אז למה זה כל כך מציק לי? נראה לי שהצלחתי להגיע לתובנה מסויימת, ואותה אני רוצה לחלוק איתכן- הלידה הזו היא חוויה שלי . מי שיסבול (או לא) ממנה תהיה אני, ואולי גם התינוק הנולד. בסך הכל, את הפרינאום שלי כבר לא אוכל להציל מהסכין שחתכה אותו, ועם הצלקת התמודדתי (ברוך ה', בהצלחה) לקראת הלידה השניה. כבר ראיתי שאני מסוגלת ללדת בצורה טבעית ופשוטה גם בבית חולים, ויש בי מספיק אסרטיביות (טוב, אולי לא מספיק, אבל די הרבה) כדי להתמודד עם מיילדות לא נחמדות. יש לי מספיק ידע כדי להחליט החלטות ולעמוד מאחוריהן בשלווה; עכשיו זה כבר עניין של הרגשה. אני רוצה להימנע ממלחמות. סומכת על עצמי מהבחינה הפיזית (אפילו עד כדי שקילת לל"מ. היי שרה ומנטי! אבל אין בי רצון, חשק או אנרגיות לריב עם המשפחה, עם הצוות הרפואי של הקיבוץ וכו'), ולא מפחדת מבית החולים. אני באמת מאמינה שאם הכנת את עצמך כראוי, אפשר ללדת גם שם לידה טבעית טובה, גם אם נפלת על מיילדת מהזן הלא נכון. אז ללדת בבית, או בצימר, זה בעצם פינוק בשבילי. זו המסקנה שהגעתי אליה הערב, ובגללה אני כותבת לכן. האם זה הוגן לבחור לי פינוק כל כך יקר? אני בטוחה שאם המדינה היתה מממנת את זה, או הייתי מקבלת החזר כספי מקופת החולים/ קיבוץ, לא הייתי בכלל מתלבטת. אבל אני בקושי מוציאה על עצמי- ובכלל- במה שאיננו הכרח. האם זה הוגן שכל המשפחה שלי תוציא סכום כזה על כמה שעות שהם בקושי שותפים להן? הרי אנחנו לא מוציאים כזה סכום אפילו על נופש משפחתי! אז למשהו שהוא רק שלי?! (בסדר, נגיד שגם התינוק החדש. אבל אני לא באמת "סופרת" אותו פה כנפרד, בינתיים הוא חלק ממני). ???

 

[שָׂרָה]

עלתה לי מחשבה על המיילדת

מה זה 'לא רוצה לקבל לידה אם לא תשכבי על הגב"? במקומך הייתי אומרת: לא רוצה, לא צריך את יכולה ללכת מפה! ופשוט תיילדי את עצמך! זה אפשרי! ותאמיני לי שזה הרבה פחות כואב, וברוב המקרים הפריניאום לא נקרע בכלום.. תקראי את סיפורי הלידה ללא מיילדת במאמרים ותראי איך שזה אפשרי. זה באמת מקומם, אם מישהי רוצה לידת בית עם מיילדת, אז זה יקר מאד.. אז רק מגיע לעשירים לידות עם יחס אנושי?

 

[mise]

זה יקר, לא לעשירים בלבד.

4,000 ש"ח זה סכום שכל אחד יכול לגרד. מישהי אמרה לי פעם: "בעיות שאפשר לפתור בכסף הן לא בעיות". היא עוד אומרת שיש להם תכניות חסכון וכו', והם חיים בקיבוץ. אנחנו בלי תכנית חסכון אחת ועם מצב כלכלי לא פשוט התארגנו על לידת בית. מי שרוצה, יכול. טיעון של כסף הוא לא טיעון. הוא סתם תירוץ.

 

[mise]

זה לא כזה סיפור.

תחשבי בצורה כזאת: לא היית משלמת 4,000 ש"ח כדי לחסוך לעצמך ניתוח?

 

[ס י ס]

בוקר טוב!

ראשית- בטח, כדי לחסוך לעצמי ניתוח הייתי משלמת, אבל זה בפירוש לא מה שעומד כאן על הפרק. כמו שכתבתי, אני מרגישה שאינני זקוקה ללידת הבית בשביל ללדת בצורה טבעית, אלא בשביל ההרגשה הנפשית שלי. שרה- ביחס ללל"מ- התייחסתי לכך. אולי גם אעשה זאת במידה ושוב אפול על מיילדת שכזו. אני מאמינה שאני יכולה. הצטערתי לקרוא את התגובה בנוסח "זה לא טיעון, זה סתם תירוץ"- סליחה, זו דעתי, זו הרגשתי, וזו זכותי המלאה להרגיש כך. לא התלוננתי שאין לנו כסף לזה, רק שיתפתי אתכן בהתלבטות לעניין ההוצאה הגבוהה. לא כל דבר שאני יכולה להרשות לעצמי אני עושה! אני יכולה בסכום הזה גם לקנות לעצמי מחשב חדש, אבל אני לא עושה זאת על אף שהישן מקרטע נורא. סדרי עדיפויות.

 

[תבשיל קדרה]

ומה עם טיפול נפשי נחוץ?

היית מוציאה על זה סכום כזה?

 

[ס י ס]

המממ...

נראה לי שרק אם זה היה משהו שמסכן חיים. לא הייתי מוציאה סכום כזה על טיפול נפשי שאיננו "ענייני נפשות".

 

[mise]

למה להגיע לענייני נפשות?

למה הדברים צריכים להגיע למצב קיצוני כדי להוציא (הרבה יותר) כסף?

 

[ס י ס]

לא צריך להגיע למצב קיצוני,

אבל לא על כל נזלת רצים לרופא פרטי. לפחות לא אני.

 

[mise]

זה בסדר..גם אני לא בדיוק רצה לרופא

רופא לא = מצב חמור. מצבים חמורים יכולים להיות מזוהים על-ידי האדם עצמו וזה מספיק בהחלט. זה מזכיר לי שעבדתי לפני הרבה שנים באיזשהו מקום, ואחרי תקופה אינטנסיבית שבה המקום היה על כתפיי, כי הבעלים נסע לחו"ל והשאיר אותי עם אשתו (הייתי בעלה לכמה חודשים..) ועבדתי ללא הפסקה, בוקר אחד הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיע לשם, אני צריכה חופש. התקשרתי להודיע שלא אגיע. "מה יש לך?" "לא מרגישה טוב, מרגישה רצוצה". "היית אצל רופא?" "את חושבת?" "אבל מה יש לך? כאב ראש, נזלת? מה?" "אין לי סימפטומים פיזיים, אני לא ממש מחכה להם, מבחינה נפשית אני לא כשירה לעבוד היום". "אני מצטערת, אני לא מבינה את זה". בקיצור, זו היתה סתם דוגמא על איך שהרופא צריך לאשר לך שאתה חולה (בעיני החברה). אם את מרגישה שאין לך צורך להוציא את הכסף הזה, ובבי"ח את תצליחי להתמודד, תפדאלי, כמו שאומרים. הייתי רוצה להעלות כמה סיטואציות שיכולות לקרות בבי"ח, אם תסכימי, כדי לצייר לך תרחישים. מסכימה?

 

[ס י ס]

מסכימה בהחלט.

 

[mise]

תרחישים אפשריים.

א. נניח שהלידה נמשכת כבר 32 שעות. לא יצאו מים מקונייאלים, אבל ירדו המים, את בפתיחה מלאה כבר 6 שעות (נראה לי מראש לא סביר להגיע לפרק זמן כזה בבי"ח, אבל נניח). הרופאים רוצים לתת לך זירוז, את במצב של אפיסת כוחות בשביל זירוז, לא בשביל צירים טבעיים. את יודעת שזירוז יוביל לואקום/קיסרי. איך מתמודדים במצב כזה מול צוות מאיים? (ואני בכוונה אומרת מאיים, כי הוא מ א י י ם בסיטואציות כאלה). ב. טוב..האמת שחשבתי לעשות כמה תרחישים, אבל זה מוזר..בבי"ח כמעט כל תרחיש מוביל לזירוז-ואקום/קיסרי, אז אני לא יודעת אם כדאי להמציא עוד תרחישים..

 

[ס י ס]

טוב, גם אני יכולה

להמציא תרחישים היסטריים בלידות בית, זה ממש לא העניין. במצב נורמלי (לא יודעת מה איתך, אבל 6 שעות בפתיחה מלאה נשמע לי לא כ"כ נורמלי. הרחם לא נפתח סתם כך אם לא מתחשק לו גם ללדת...) אפשר ללדת בצורה פשוטה וטבעית בכל מקום- כן, גם בבית חולים. אני בכלל לא מבינה איך התגלגלנו לדיון "בית מול בי"ח"- אני חוזרת ואומרת שלידת בית עדיפה בעיני עשרות מונים, ועדיין הצד הכלכלי מונע ממני להיות שלמה עם ההחלטה.

 

[POOH*]

אז הנה התסריט שלי מהלידה הקודמת...

ירדו מים לפני 24 שעות. אני כבר 3 שעות בפתיחה מלאה.. המיילדת נכנסת חמושה ברופא ומודיעים לי שהמצב הוא חירום. וחייבים התערבות אחרת יש סכנה לעוברית שלי. הם היו מספיק נחמדים לתת לי לבחור בין ואקום לקיסרי. ובסוף הוחלט בשבילי על ואקום בחדר ניתוח כשאני מוכנה לקיסרי. כדי שאם הואקום יכשל יעשו ניתוח. הפעם ילדתי בבית. לא יכולה להתחיל לתאר את ההבדל. וזה לא רק שיקול כלכלי. השקט הנפשי - היה שווה כל אגורה. ואני בהחלט לא מזלזלת בשיקול הכלכלי גם אצלנו הוא לא היה פשוט. אבל אחרי תסריט הבי"ח. ותאמיני לי ששום אסרטיביות לא עוזרת במצב כזה... כי מה כבר אפשר לעשות מול צוות שמודיע לך שאם לא עשוים מצשהו עכשיו את מסכנת את העוברית שלך.. וגם תוך כדי המצב היה לי ברור שאם יפסיקו עם הבלאגן והשטויות ומישהו פשוט יעזור לי ללחוץ ולהוציא אותה היא תצא בלי ואקום ובלי כלום. אבל אין עם מי לדבר.. [לדעתי הם פשוט היו לחוצים לפנותץ את החדר לידה שתפסתי כל כך הרבה זמן..] לדעתי הלידה הנוכחית שלי הייתה מתנהלת אחרת אילו הייתה בבי"ח. אין לי שום ספק בזה... בעיני זה לא רק שיקול כלכלי. והתנהלות הלידה הנוכחית שלי רק הוכיחה לי את זה... POOH

 

[שָׂרָה]

אם הם כל כך לחוצים לפנות

את חדר הלידה, היה אפשר בשיא האדישות לקום מהמיטה, להתלבש ולהגיד בשלווה, אין בעיה אני הולכת... הם יראו שהם לא יכולים לסובב אותך על האצבע הקטנה שלהם. כן, נכון צריכים עצבים של ברזל בשביל זה, אבל אם את מקשיבה לעצמך ומצליחה בנסיבות כאלו, את יודעת שהתינוק בסדר, והם רק לחוצים לפנות את חדר הלידה.

 

[mise]

נשמע לך לא נורמלי??

הממ. נתתי לך בערך את תסריט הלידה שלי.. רק שהוא היה בבית. בכל בי"ח הייתי מגיעה לקיסרי.

 

[שָׂרָה]

ותסריט הלידה שלי:

לידה ראשונה: צירים כל 5 דקות משעה 12 בצהריים עד 6 בערב, ואז צירים כל 3 דקות עד הלידה עצמה בשעה 3:41 לפנות בוקר. כאשר הגעתי לבית החולים היתה לי פתיחה של 3 - 4 ס"מ. תארו לכן אילו הייתי בבית החולים משעה 12 בצהריים והיו רואים שהפתיחה לא מתקדמת כל כך הרבה שעות! לידה שניה: צירים מתחילים בשעה 6 בערב לא סדירים, לא כואבים משהו בין חצי שעה לכל 3 דקות והפסקות עד שעתיים, ואז באיזה שהוא שלב דימום קל כמו מחזור קל פה ושם, בשעה 9 בערב פתיחה של 3. הצירים ממשיכים אותו הדבר להופיע ולהעלם. במשך הלילה הכל מתחזק, הפתיחה לא מתקדמת. בשעה 7 בבוקר אותו הדבר הפתיחה לא מתקדמת, הדימום הקל ממשיך. אחרי 7 בבוקר הצירים מתגברים נהיים כל 3 דקות. בשעה 9 בבוקר מתחילים צירי לחץ. בשעה 11 הפתיחה מגיעה רק ל 6 - 7. ואז באיזה שהוא שלב מתרחשת הלידה. תארו לכן, אילו הייתי בבית החולים, מלא שעות תקועה על פתיחה של 3, דימום קרישים... מה היו עושים לייייייייי?

 

[שָׂרָה]

תיקון טעות

הצירי מעבר התחילו מהשעה 8 בבוקר. צירי לחץ התחילו משעה 10:30 בבוקר עד הלידה

 

[כרמית מ.]

לא מדויק

עד פתיחה 4 זאת לא "לידה פעילה" ובדרך כלל לא נכנסים אפילו לחדר לידה. אפילו בבתי חולים יודעים שהשלב הלטאנטי יכול לקחת ימים ושבועות. ה"ספירה" מתחילה מפתיחה 4.

 

[שָׂרָה]

גם אם יש צירים רציניים הרבה שעות?

והפתיחה לא הגיעה ל4?