נועה של ים
New member
קצת פרידה..
שלום לכם כל חברי הפורום הנפלאים. בחודשים האחרונים הפכתם לנו למשפחה, ואם לא כתבתי הרבה, עדיין הייתי כאן ברוחי ובקריאתי את מה שכתבתם. אם לא הגבתי, זה בגלל שאני לא טובה במילים, אבל בהחלט הזדהתי, כאבתי ושמחתי עמכם. קשה לי מאוד לכתוב שורות אלה ומאוד התלבטתי אם לשתף, אם לדבר. אבל אנא הבינו, שרק המצב הביא אותי להחלטה זו. בחודש האחרון הגעתי למצב של להחליט מה עדיף, לקנות אוכל לבתי או לשלוח אותה לגן, שלא לדבר על צעצועים ופינוקים. מצבינו הכלכלי מעולם לא היה טוב, אבל עד עכשיו הצלחנו להחזיק את הראש מעל למים. בנוסף למינוס שכבר שם, בעוד שבוע עליי לעזוב את עבודתי, היות ומצב החברה לא מזהיר והגיע גל פיטורין. אני, בתור עובדת חדשה יחסית גם נסחפתי בגל זה.פוטרתי כבר לפני חודש, אבל קיוויתי שישנו את רוע הגזירה או שאני אמצא עבודה. כרגע, בגלל מצבי (וסלחו לי על שלא אפרט, מסיבות אישיות ומפחד שתשפטו אותי) אין לי סיכוי למצוא עבודה. נתנו לי התראה חודש מראש, ואני קיוויתי שאוכל למצוא משהו. אז הנה לא הצלחתי, אין לי דבר. אז מה אוכל לתת לבתי? ים שלי מעולם לא סבלה מחסור, ולא ארצה שלא יהיה לה את כל מה שתזדקק לו. כרגע, אני החלטתי את החלטתי, ולא, השורות היבשות האלה לא יוכלו להעביר את הדמעות שמציפות את עיניי ואת המחנק שאני חשה כרגע.אתם מכירים את ההרגשה, שהכל בפנים קופא? ואין אויר לנשום? מעולם לא חשבתי שאגיע למצב זה. וככל הנראה כל עובדות הרווחה צדקו, אני לא יכולה לגדלה וודאי שלא לתת לה את כל מה שהיא זקוקה לו. מצטערת שיצא ארוך. מצטערת. אנא, אל תשפטו. נועה של ים תמיד.
שלום לכם כל חברי הפורום הנפלאים. בחודשים האחרונים הפכתם לנו למשפחה, ואם לא כתבתי הרבה, עדיין הייתי כאן ברוחי ובקריאתי את מה שכתבתם. אם לא הגבתי, זה בגלל שאני לא טובה במילים, אבל בהחלט הזדהתי, כאבתי ושמחתי עמכם. קשה לי מאוד לכתוב שורות אלה ומאוד התלבטתי אם לשתף, אם לדבר. אבל אנא הבינו, שרק המצב הביא אותי להחלטה זו. בחודש האחרון הגעתי למצב של להחליט מה עדיף, לקנות אוכל לבתי או לשלוח אותה לגן, שלא לדבר על צעצועים ופינוקים. מצבינו הכלכלי מעולם לא היה טוב, אבל עד עכשיו הצלחנו להחזיק את הראש מעל למים. בנוסף למינוס שכבר שם, בעוד שבוע עליי לעזוב את עבודתי, היות ומצב החברה לא מזהיר והגיע גל פיטורין. אני, בתור עובדת חדשה יחסית גם נסחפתי בגל זה.פוטרתי כבר לפני חודש, אבל קיוויתי שישנו את רוע הגזירה או שאני אמצא עבודה. כרגע, בגלל מצבי (וסלחו לי על שלא אפרט, מסיבות אישיות ומפחד שתשפטו אותי) אין לי סיכוי למצוא עבודה. נתנו לי התראה חודש מראש, ואני קיוויתי שאוכל למצוא משהו. אז הנה לא הצלחתי, אין לי דבר. אז מה אוכל לתת לבתי? ים שלי מעולם לא סבלה מחסור, ולא ארצה שלא יהיה לה את כל מה שתזדקק לו. כרגע, אני החלטתי את החלטתי, ולא, השורות היבשות האלה לא יוכלו להעביר את הדמעות שמציפות את עיניי ואת המחנק שאני חשה כרגע.אתם מכירים את ההרגשה, שהכל בפנים קופא? ואין אויר לנשום? מעולם לא חשבתי שאגיע למצב זה. וככל הנראה כל עובדות הרווחה צדקו, אני לא יכולה לגדלה וודאי שלא לתת לה את כל מה שהיא זקוקה לו. מצטערת שיצא ארוך. מצטערת. אנא, אל תשפטו. נועה של ים תמיד.
