קצת פרידה..

[א ו ר1]

אני חושבת שהמשפט הזה עלה בראש

של כולם כאן, ויצא ששתינו גם כתבנו אותו. הוא חזק מאוד ונכון.

 

[מלי62]

הי

זאת פעם ראשונה שלי כאן, אני חד הורית ל3. אין לי שמץ של מושג מה ההפשרויות שלך לגדל ילדה, אך דבר אחד אומרת לך, אני מגדלת 3 לבד עם עזרה מועטה היו ימים שהיגעתי לפת לחם, חילקתי 2 מנות עוף ל3 (יש לי ילדים גדולים ואני אמרתי שאני לא רעבה) וכמו בבדיחות שמתי פיתה בתוך 2 פרוסות לחם, היו ריגעי משבר ומחשבה למה אני צריכה את זה אני אתן אותם לאבא ויהיה לי הרבה יותר קל, אך הרגעים הללו נעלמים מהר מאוד,כי יש רגעי אהבה חסד ואושר איתם יש לי בן בן 18 כמעט 2 מטר והגבר הזה מחבק אותי ואומר לי את האמא הכי טובה בעולם מת עליך זה שווה מליונים. השני אומר אני מליונר כי יש לי אותך (בן 15) והקטן אומר אוהב אותך עד השמים (בן 6) שווה כל מאבק כל רגע קשה וכל דימעה חמה שזולגת. חיזקי ואימצי ואם יש עובדת רווחה דפוקה שאומרת שאת לא מתאימה לגדל, אמא יש רק אחת ואם היא מסוגלת לגדל ילד מבחינה נפשית וריגשית אין יותר טוב מאמא כסף ותמיכה יש מי שיתן אנחנו משלמות מיסים הרבה חזקי ואימצי

 

[מזל היחידה]

מלי את ראויה להערצה ריגשת אותי ../images/Emo23.gif

 

[m i c h a l i]

נועה ........

קוראת ובוכה קוראת ולא מאמינה.... לא מצליחה להבין... מצטערת... מדוע ? למה? לפחות נסי עוד קצת... בבקשה... בשבילה... ולמה לא לנסות לקבל את עזרתם של חברייך למשפחה המדהימה הזאת... לעולם לא הייתי מאמינה אם היו מספרים לי.... מציעים לך כל כך הרבה אך את נחושה בהחלטתך... נותר לי רק לומר שגם אני כמוך הייתי בנתק מתמשך עם הוריי... אבל כשהגעתי לשפל .... ממש לתחתית... הם הראשונים שעמדו לצידי... בלי שאלות... בלי תביעות... בלי משחקי כבוד... כי בשורה התחתונה מדובר בילדה... ילדה שכמהה להיות נאהבת ע"י אמה... עכשיו אני מבינה עוד יותר כמה ברת מזל אני עם משפחתי שתומכת בי ככל שיכולה... ואת... אולי תתני לעצמך עוד הזדמנות...? וגם להם. עצוב כל כך...

 

[תימניה]

נועה=מחזיקה לך אצבעות

אני מבינה את ההרגשה שלך..זה קשה זה כואב..אבל על ילד לא מוותרים בכל מצב גם אני חד הורית..ל3 ילדים התגרשתי לפני 5 שנים...איבדתי הכל בגלל הגירושין..נאלצתי למכור בית ולא נשאר לי כסף..בקושי למספר חודשי שכירות אבל לא הרמתי ידים..יש לי שני ילדים גדולים בזמן הגירושין הבת הייתה חיילת והילד בתיכון והית לי ילדה במעון..נאבקתי בשיניים לתת להם כל מה שהיו צריכים...אין לי מושג איך שרדתי..אני מאמינה שאלוהים לא עוזב אף אחד עכשיו הילדה נשואה(אפילו נכד העניקה לי לפני שבוע) הילד בצבא..והילדה הקטנה בכתה ב´ אני עדיין נאבקת בשיניים שלא יחסר להם דבר ולבד ללא תמיכה של האב אבל מעולם לא חשבתי לוותר אפילו על ציפורן אחת שלה אל תעשי זאת אני בטוחה שאת יכולה לקבל עזרה יש הרבה חברים כאן שישמחו לעזור לך שולחת לך

 

[y a m i t]

נועה יקרה

אני קראתי את ההודעה שלך ואני בוכה ללא הרף . אני מבינה את מצבך ויודעת כמה זה קשה להיות לבד אבל... את לא לבד אנחנו כאן איתך את מוזמנת לפנות אלי במסר אני אשמח לעזור בכל דרך אפשרית בעלי בודק אופציות לעבודה בשבילך אם את מעונינת .. בינתים אני אשמח להביא לך מצרכים עד שצבך יתייצב ואני בטוחה שהוא יתייצב אל תוותרי על ים אל תרימי ידיים לעולם את חזקה ותמשיכי להיות חזקה בבקשה תפני אלי במסר אני ובעלי מוכנים לעזור בכל דרך אפשרית שולחים חיבוקים לך ולים ימית ואיציק

 

[כלנית 2]

נועה יקרה קראתי את הודעתך בפורום

פרק שני של ניצת והיגעתי לכאן להגיב להודעתך הכאובה... אינני פעילה פה הרבה ולכן איננו מכירות, אך ממכתבך בוקע גודל הכאב ..דמעות חונקות את גרוני..מקווה שתמצאי מזור לנפשך ועזרה כלכלית לך לילדה .. מתפללת בשבילך ומחזקת את ידך... היי חזקה עוד יאיר השחר...

 

[כלנית 2]

נועה...היסתכלי לביתך בעינים וחשבי;;

האם זה מה שהיא רוצה? האם את לא מכאיבה לה? האם היא יודעת שאת מוותרת עליה? אולי כברירה אחרונה תשאלי אותה? היצעו לך כאן עזרה מעבר לכל המצופה.. בית עבודה, ביגוד, איסוף כספים. עזרה ותמיכה..אולי עשית לעצמך כבר הכנות נפשיות להעברת הילדה אך חישבי עשרות פעמים לפני שאת חורצת את גורלך.. חישבי מי יש לך מלבדה, מי יש לה מלבדך... בעוד מס´ שנים היא תהפוך לנערה ותהייה לך גם בת גם חברה, ואז תזכרי ביום הזה שחשבת לוותר עליה ..ותודי לאלוהים..אך אם את מוותרת עכשיו לא תדעי מנוח לעולם אף אחד לא יאהב אותה כמוך,ואף אחד לא יאהב אותך כמוה... אך אם שיקוליך הם אחרים איתך הסליחה... אולי מצב בריאותי לקוי.. או החלטה של עובדי הרווחה .. אך אם הכל בסדר מבחינה בראיותית ומטעמי כשרות.. אין סיבה שתוותרי עכשיו אם כל העזרה פה... אנא מימך אל תתבישי לקבל עזרה.. כולנו נעזרנו ונעזרים בחיים כל אחד עבר גהנום זה או אחר.. בשביל ילדים לא מתבישת אפילו לקבץ נדבות.. רק לא לוותר... ושוב נועה מתוקה הסתכלי לה בעינים וחישבי לבד מה היא מעדיפה..אף אחד לא מכיר אותה כמוך....

 

[נועה של ים]

קצת מהלב (וסליחה על האורך)

בוקר טוב לכל האנשים היקרים שלי. בתחילה אומר, שלא בחרתי לא להתייחס להודעות, אלא שבבית אין לי טלפון וודאי לא מחשב, כך שההודעות יכולות להכתב רק כאשר אני בעבודה. מיותר לציין שלא ישנתי הרבה בלילה זה, והבוקר, כשהגעתי לעבודה, הרגשתי שאין לי יותר מילים. ראיתי וקראתי את כל המסרים האישיים (ואני מודה לכל אחד ואחת כאן, על האיכפתיות והרצון לעזור). הפורום הזה, ואנשים מפורומים אחרים כבר עזרו לי בעבר, ואני עדיין נפעמת מגודל הרצון והאהבה כלפי וכלפי בתי. אין לי מילים להודות לכם, ואנא, קחו את ההודעה הזו כהבעת תודה, גם אם זה לא נשמע כך, כי אני גרועה במילים. חשבתי רבות, וההחלטה למסור את ים לא נבעה מאנוכיות או שרירות לב. אולי אני לא נשמעת אמא הכי טובה, אבל אני אוהבת את בתי, בכל ליבי ובחיים לא הייתי חושבת להזיק לה. ים היא ילדה מיוחדת, שרגישה מאוד לכל המצב, מאוד קשה לה עם מה שקורה, עם הקשיים שהיא רואה. בגיל ארבע, הילד מבין ויודע, מרגיש את העצב גם אם מחייכים. אני לא רוצה שתצא לחיים פגועה וחבולה ממה שקרה. אני לא אדם גאה, בכלל לא. אין בי יהירות כלל. אני מודה שוב על כל ההצעות, כל החום והדאגה, נכון שאלו סתם מילים, אבל הן באות מהלב. אני יושבת ובוכה עכשיו,בוכה מתוך הקלה. כבר חמש שנים אני מרגישה שאני חותרת נגד הזרם, ונכון, אני לא היחידה. פשוט לא הייתי מוכנה. החיים שלי היו דיי נוחים, ולא הייתי צריכה לדאוג לעצמי יותר מדיי וודאי לא לילד. כשנכנסתי להריון, היו ביני לבין הורי הרבה חלוקי דעות, כשאזרתי אומץ לספר להם, נתקלתי בחומה. לא, חלילה, הם לא ביקשו להוציא אותי מהבית, "רק" לעשות הפלה. ואני, קצת מפונקת, קצת סנובית וקצת יהירה, החלטתי שאני אשאיר את בתי. לא , לא מתוך רצון לעשות דווקא, פשוט מתוך החינוך, שלמרבה האבסורד קיבלתי מהורי, מתוך החינוך לקחת אחריות, לשלם על מעשיי. ואז עזבתי, כי לא רציתי לגרום לבתי כאב כשתיוולד. לא להרגיש רצוייה, לא להרגיש אהובה. אז נכון, הרבה מהפרידה הזו היא באשמתי, אבל יש בי הרבה כעס על הורי, שלא היו שם, ולו רק לתמוך. שלא התקשרו לשאול איך הסתדרתי, שלא היו שם כשהיא נולדה וכשנאבקתי בעובדת הסוציאלית של בית החולים שלא לחתום על טופס האימוץ "כי מה ילדה כמוך תעשה עם תינוקת, את רק תזיקי לה". ואז כשים שלי בכתה, כי תינוקות בוכים לפעמים ללא סיבה (עכשיו אני יודעת את זה), ואני בכיתי איתה, כי היא כבר שבעה ורחוצה ובריאה, אז ל-מ-ה היא בוכה???? אז למדתי מתוך טעויות, ועשיתי הרבה כאלה. והייתי במיון קצת יותר מאמא ממוצעת, כי למדתי רק אחר כך, שתינוקות חולים קצת יותר מאנשים אחרים, ולא כל חום של 38 מעלות מצביע בהכרח על אסון. אז הם לא היו שם. למרות שאמי וודאי יכלה לתרום לי מנסיונה, אחרי גידול שלושה ילדים. והנה אני כאן, כותבת לכם, אחרי ששרדנו ארבעה שנים וקצת יחד. וים באמת ילדה מדהימה, יפה, וחכמה. כמו שכתבו כאן, וחשבתי על זה, יכול להיות שהודעה זו, הראשונה, באמת היתה צעקה לעזרה. ואני צועקת כבר הרבה זמן, בשקט. אני לא רוצה לעורר מהומות, אני לא רוצה שאנשים לא ישנו בגללינו בלילות, כי לכל אחד ואחד מכם יש את בעיותיו הוא. ובעיות אלה, לא פחות חשובות מבעיותי. אני זכיתי לחברים שכמותכם. רק עצוב לי שאני לא יכולה להעביר לכם את כל הכרת התודה שאני חשה כרגע. אז חשבתי רבות הלילה, והחלטתי ליצור קשר עם הורי. זו החלטה, שנראת קלה ומובנת מאליה, אבל היא כלל לא קלה בשבילי. אני איבדתי את אמוני בהורי, הורים, שאמורים לקבל את ילדיהם כדבר מושלם, בלי לשפוט או להתאכזב. הורים, שאמורים לאהוב בכל תנאי, גם אם ילדם רצח, גנב או "רק" נכנס להריון בגיל 16 וחצי. אז אני אתקשר. אני רק צריכה אומץ. ואין לי. אתם יודעים, תמיד ידעתי ברקע, שיש אותם, כאילו המפלט האחרון אחרון בהחלט. ועכשיו, כשאני ניצבת מולו, אני מהססת. לא מפחד לאבד את גאוותי ולא מתוך פחד לאבד את עצמאותי, אלא מפחד מלשמוע "לא". מלשמוע שכבר אין לי לאן לחזור אחרי חמש שנים. שכבר לא זוכרים אותי שכבר הכל סגור. אף פעם לא הייתי אדם חזק, ואומץ זה מה שאני צריכה כרגע. אני מוכנה למות בשביל ים. באמת. רק שיהיה לה טוב. אני רק פוחדת לשמוע "לא". ולכם אנשים טובים.. אני כותבת את המכתב הלב, בגילוי לב ומתוך עומק ליבי. כדי לגמול ולו קצת על האנושיות הגדולה שגיליתם כאן כלפינו. כדי לפתוח את עצמי אליכם. ואני מקווה לימים טובים יותר. סליחה אם פגעתי במישהו, ושוב, כל הצעות העזרה שלכם חקוקות בליבי. תודה לכם, חבריי. נועה וים תמיד.

 

[רק אביגיל]

אני גאה בך ילדה

(וקוראת לך ככה מאהבה , אל תיפגעי

) . סוף סוף. והרי את בעצמך מפנימה את ההרגשה של "להיות ללא האמא" במה שכתבת כאן. אל תשכחי לעדכן אותנו שנוכל לשמוח ביחד איתך שדברים מסתדרים .

 

[ניצת שושן]

נועה ../images/Emo25.gif

אינך יודעת עד כמה הוקל לי . הוקל לי לדעת כי את אוספת את עצמך למענך, למען ים וממשיכה בדרך. שמחה שאת אוזרת אומץ ליצור קשר עם הורייך, ורואה כבר קצה של אור. אמרתי זאת בעבר ואומר שנית את אישה מופלאה ואם לתפארת !!! המשיכי לספר לנו מה קורה איתכן ותמיד תזכרי שאוהבים אותך כאן.

 

[falk]

נועה ../images/Emo24.gif

הצלחת להעלות לי דמעות בעיניים (או שאלו ההורמונים של ההריון), בכל אופן אני מפורום שכן, קראתי אתמול את השירשור וחשבתי עליך המון. אני לא יודעת במה אני יכולה לעזור כי הציעו לך המון עזרה ונראה כרגע שאת עוד לא מוכנה לקבל אותה. שמחתי מאוד לקרוא שהחלטת בכל זאת לפנות להוריך. אני בטוחה שהם לא יפנו אליך עורף. עכשיו, כשיש לך בת ואת יודעת מהי הרגשת ההורות אולי תנסי גם להבין את הוריך, אולי הם מאשימים את עצמם על "מה שקרה לך", אולי גם להם היה קשה ליצור איתך קשר אחרי שעזבת כי פחדו לשמוע לא. אני בטוחה שהם יקבלו אותך ואת ים בזרועות פתוחות ואין דבר חשוב יותר מחום ואהבה של הסובבים אותך. שיהיה בהצלחה, מקווה שלא תתאכזבי, תהיי חזקה. דרך אגב, ראיתי שאת מאזור השרון, אני מנתניה, אם את מהאזור ומעוניינת באוזן קשבת או סתם חברה אני פה. עדי

 

[gortler1]

נועל´ה .......

נועה ריגשת אותי מאוד את אדם מאוד מיוחד ואמא מדהימה, יש לי שני ילדים בת 5.5 ובן 4.5 וגרה בפתח תקווה - אם את מהאזור אנא תיצרי עימי קשר (תשלחי לי אימייל דרך הפורום) ואשמח לעזור. גמר חתימה טובה. באהבה שולי

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נועה חמודה של ים הקטנה,

סליחה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן, עברו עלינו יממות גדושות ארועים. נועה, אני יכולה לסייע לך בקשר להורים. למשל: להרים טלפון מקדים, לברר , להכין אותם אולי לדאוג שהם יתקשרו אליך. אני שמחה שאת מוכנה לבדוק אפיקים אחרים ושאת מוצאת את הכוחות לשמור על ים אצלך. במהלך הקיץ האחרון, שקעתי לתקופה קשה מאוד. הכל נראה מתמוטט לחלוטין ואני הרגשתי שזהו! הגעתי לגבול שלי, ואין ביכולתי להמשיך ולסחוב. יהונתן, כמו כל ילד, בטח ובטח ילד רגיש, חש במצוקתי ונכנס למצוקה משל עצמו. כמה קשה לראות את עצמנו דרך מצוקת הילד... ואז לילה אחד היה סרט, באמצע הלילה אם אני זוכרת טוב. היא הייתה חד הורית בניו יורק. איבדה את עבודתה, איבדה את דירתה, הלכה עם בתה ברחובות עם מזוודה. היא הגיעה למקלטים ומיצתה בהם את זכויותיה. החוקים במקלטים לא איפשרו לה לשמור על עבודה, גם אם מצאה. היא נלחמה והצליחה למצוא בית. לילה אחד, התעוררה בתה בצרחות והיא נאלצה להעיף ממנה את העכברושים. מזועזעת מהארוע, היא דיווחה על בעל הבית שכך מטפל בדירותיו. תוך 24 שעות קיבלה צו פינוי. היא חזרה למקלטים, לגרועים שבהם. בשלב מסוים הוציאה את הילדה מביה"ס. ואז, לילה אחד, באחד המקלטים, הילדה הייתה חולה מאוד. היא לקחה אותה לביה"ח והילדה אובחנה עם הרעלת עופרת. איך עופרת? בית ישן? מקלט? אי אפשר היה לאתר. והילדה? פרחה בבית החולים עם ארוחות מסודרות ועם מיטה חמה. נאמר לה שחשיפה נוספת לעופרת תפגע בילדה לטווח רחוק. היא ביקשה למסור את הבת. נאמר לה שיידונו וזה ייקח חצי שנה. הדרך היחידה לטיפול מיידי: נטישה. הם קבעו במגרש המשחקים בפארק, היא הלכה לקנות גלידה העובד הסוציאלי הגיע עם מישהי ממחלקת הילדים והם לקחו את הילדה. היא נלחמה בהם, מתחננת לחכות לאימא שלה, קוראת לאימא, מתחננת שתבוא והאימא חנוקה כמוני וכמוך, בכתה, מסתתרת מאחורי עץ בפארק. הבנתי את האם, כמו שהבנתי אותך וחשבתי כמה אני קרובה לעשות בדיוק את זה. וידעתי שאסור לי לעשות זאת ליהונתן. כמו שאת ואני וכולם כאן יודעים שאסור לך לעשות זאת לים. המשבר הוא לא רק קושי כלכלי, המשבר נובע מסוג של עייפות החומר. אוףףף, כמה פעמים שהייתי שם, מוכנה להיכנע, להרים ידיים על הכל. ואני יודעת שאפשר לצאת מזה, הזמן החשוך ביותר ביממה הוא השחר, רגע לפני הזריחה. אז... קודם כל רציתי שתדעי, שלא רק את עוצרת פתאום וחושבת שאולי עדיף לילדה שלך עם אנשים "נורמליים" מבוססים יותר. וחוץ מזה, רציתי שתדעי שיש לך אופציות שעוד לא בדקת ואני כאן כדי לעזור לך: בקשר עם ההורים, בקבלת העזרה שיהודה הציע לך - המקום מקסים, ויכול להועיל לך קצת חופש, ואולי אפשר יהיה למצוא לך תעסוקה במקום ולאפשר לך מגורים ופרנסה. ובקבלת כל סיוע אחר שהוצע לך כאן ע"י רבים וטובים מהפורום שלנו ומפורומים שכנים. תפסיקי להתנצל על מי שאת, את בסדר גמור! את מוזמנת לתת לי את הטלפון שלך ושל הורייך - במסר. אשמח מאוד לראותך נושמת ומרפה את הגוף. חזקי ואמצי

 

[העקשנית]

לנועה -אל תמסרי את ים ../images/Emo91.gif|בבקשה

ואל תוותרי עליה . אני מלווה כעת ילדה גדולה שנמסרה לאימוץ, ילדה שעברה 10 תחנות(מוסדות=פנימיה, חזרה לבית האם, שוב מוסד, בית ילדים, משפחות אומנות וכו´), עד שהגיעה לנקודה הזאת-שאני מקווה שהיא סופית מבחינתה.אני עוברת יוםיום עם האם המאמצת את קשיי הקליטה שלה ומנסה ומשתדלת לתמוך בילדה ובאשה עד כמה שאני יכולה. שמעתי מהילדה דברים קשים על מה שעברה, על קצה הציפורן, שומעת אותה לפעמים צועקת ובוכה, כי קשה לה. גם לי קשה כי אני מאד מזדהה עם הסיפור שלה. היא זוכרת את אמא שלה, היא חושבת שהיא תחזור אליה......היא אומרת את זה.זה מה שהיא בעצם רוצה-את מבינה? וכנראה שזה לא יקרה.....אלא אם אותה אם ביולוגית תעשה משהו-ואין לנו מושג מה קורה עם אותה האם בעצם. תקראי היטב את מה שכתבו לך כאן הנשים הנפלאות מפורום אימוץ, תקראי מה כתבה לך ביתר פירוט דיאנה, תנסי לקלוט את המסרים מבין השורות. אין לך מושג לאיזה משבר את עלולה להקלע כתוצאה ממסירת בתךואין לך מושג מה עלול לעבור עליה..את עלולה למצוא את עצמך במצב שלא תצליחי להתאושש ממנו לעולם, ואז יהיה מאוחר מדיי. לדעתי את לא מודעת לזה, ולא יכולה לדמיין לעצמך. את כותבת על מה היית רוצה שיהיה לבתך, ואני יכולה לספר לך-שאין דבר כזה, פשוט אין. אין הורים אחרים טובים ממך שמחכים שם לים, אין הורים מושלמים, משפחה אומנת זאת לא תמיד משפחה שנבדקה בקפידה, וגם להם יש חולשות, ילדים נוספים, בעיות קשות, לפעמים הם בעצמם קשיי יום-הכרתי משפחה אומנת-שקיבלו בעצמם הבטחת הכנסה מהמדינה-והאשה עבדה גם במשק בית וניקתה בתים. משפחה אומנת לא מאמצת את הילדים-היא רק תחנת מעבר, או למשפחה מאמצת או למשפחה אומנת הבאה. כך שלו היית מוסרת את ים-כל מה שאת רוצה שיקרה לה-זה בדיוק ההיפך ממה שעלול לקרות. אני בטוחה שלא ידעת זאת. אני לא יודעת מה קרה שדווקא עכשיו נשברת. אולי הפיטורין, אולי כי לא חגגתם את החגים, אולי כי נשארתן לבד, אולי עניין המגורים, אולי אין לך כוחות, אבל-מציעים לך כאן הרבה עזרה-אז תקחי. גם משפחות אומנות והורים מאמצים עוברים קשיים, משברים, תהיות-אבל הורה מאמץ-יודע שזה לא הילד שלו, ואם הוא מחזיר את הילד-ויש כזאת אפשרות, כי יש תמיד תקופת מבחן של 6 חודשים-אז זה לא הילד שלו-את מבינה? תחשבי על ים. על נפשה הקטנה. על הים הסוער שאת עלולה להשליך אותה אליו. את לא היית רוצה שישליכו אותך ככה. נכון? ואם מושטת לך ספינת הצלה-אל תחשבי הרבה ותעלי עליה. אם היית נמצאת באמצע ים סוער עם ים-והייתן חלילה עומדות לטבוע שתיכן-והיו באים ומושיטים לכן עזרה-לא היית עולה? לא היית נעזרת? אני חושבת שאת פוחדת להעזר בכל הגורמים הממסדיים-כי את פוחדת שאם תפני אליהם-זה כאילו את מודה בכשלונך כאמא, בכשלונך לגדל ולדאוג לים, בכשלונך להסתדר בכוחות עצמך,את חוששת אולי שמוסדות הרווחה יראו בך כחלשה ואת כבר חושבת על הצעד הבא-והנורא מכולם-שחלילה יבואו ויקחו לך את הילדה, ואולי כדי למנוע זאת-את בעצם באה ואומרת-במקום שהם יעשו את זה-אני אמסור אותה בעצמי...... וזה בעצם נובע מתוך פחד. לא באמת מתוך השלמה ורצון שזה מה שיקרה. כי אילו היה לך כסף,ועבודה מסודרת ובטוחה ומקום לגור בו-לא היית חושבת על זה-נכון? ומגיע לך-גם דיור, גם הבטחת הכנסה, וגם עזרה של מישהו שילווה אותך בתהליכים הללו, הבירוקרטיים, יילך איתך לבנק למשכנתאות, שיפתח עבורך בקשה לעזרה בדיור, שיילך איתך לביטוח לאומי , שיעזור לך לקבל הבטחת הכנסה וכו´. לדעתי את זקוקה לעזרה הזאת כי אין לך כוחות לעשות זאת בעצמך. ולגבי הורייך-נאוה הציעה לך הצעה, אני בזמנו הצעתי לדבר איתם, אם את בתחושה שהם לא ירצו לעזור לך, או יילכו נגדך-אז את חייבת להעזר בחברים. אם אין משפחה תומכת-אפשר ליצור מעגל של חברים וחברות תומכים, שיכולים לפעמים להיות לעזר בצורה טובה יותר מאשר משפחה. לא סתם אומרים שעם ישראל ערבים זה לזה. והיום-לפני יום כיפור-תחשבי פעמיים לפני שאת עושה צעד כזה קיצוני. אני מקווה שתקחי את העזרה שמציעים לך. אל תוותרי על ים. בבקשה. קבלי

גדול ושתהיה לשתיכן חתימה טובה אמן

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo51.gif עקשנית, התיאור חי ומציאותי

גם אני מטפלת במאומצים ויש להם קושי מאוד גדול במתן אמון. ממש בתשובתי הראשונה רציתי לתאר את התמונה שתיארת אבל מנקודת המבט שלי, הרגשתי שזה לא חי מספיק. תודה על התיאור שלך, אני יודעת עד כמה זו מנת חלקם של המאומצים ויש גם מי שנופלים למשפחות שמתעללות בהם, רחובות ת"א מלאים בהם - חברה צעירים, לפעמים ילדים שברחו מהבית וחיים ברחוב. שבת שלום!

 

[נחלה]

נעה שלום לך , אני בטוחה

שאני לא מחדשת לך אחרי כל מה שכתבו לך פה וכל מילה אמת אני מהפורום הסמוך, אל תוותרי על הילדה שלך,רק תחשבי עליה איך יהיה לה קשה בבית זר לחלוטין בלי הביטחון שיש לה היום (למרות שאת חושבת שאין) המיטה שלה הפינה שלה והכי חשוב הנוכחות שלך בחייה, אחרי שתימסרי אותה המצב הנפשי שלך יהיה קשה כפליים, אל תתני לאנשים קרים מהרווחה להשפיע עלייך ככה. אולי כדאי להתקשר למשפחה , היום כשהחגים באוויר מישהו יפתח את ליבו , תדברי עם אמא שלך, קשה להאמין שהיא תפנה לך עורף הרי אמרת שגידלו אותך טוב, תנסי. אל תוותרי על ילדתך, ילד צריך את אמא הביולוגית שלו ולא רק כסף בגדים וצעצועים!! תעדכני, בהצלחה. יש לי המון מה לומר אבל אני לא רוצה להישמע מטיפה ובטח לא מאשימה.

 

[Diana M]

שלום נועה, ההודעה שלי לא תהייה

רגשנית ומרוגשת, אך דברי יאמרו מכל הלב. לא אחזור שוב על כל מה שנכתב לך כאן. כולם כתבו מהירהורי ליבם ורק את חיה את המציאות של חייך ויודעת מה נכון עבורך לפחות ברגע זה. יתכן כי בנקודת זמן אחרת תרגישי אחרת לחלוטין ואז בהחלט יתכן כי תתייסרי בייסורים רבים על החלטתך כיום. כלנו עברנו מצבים כאלה רק שמה שמונח על המאזניים שלך באמת כבד ובלתי הפיך. ביתך. ילדים נמסרים לאימוץ. זה קורה יום יום ורבים מהם זוכים לבתים נהדרים וגדלים להיות אנשים מאושרים ושלמים עם עצמם. אך זה נכון בעיקר כאשר מדובר בתינוקות. זה לא משקף את המציאות כאשר מדובר בילדים גדולים וגדולים משמע גיל מודעות. ילדים שכבר צברו זכרונות וחוויות מחיים קודמים. בתך לדעתי שייכת לקבוצה זו. היא ילדה "גדולה" את דמות ההתקשרות שלה (דמות התקשרות הוא מושג קריטי להתפתחות פסיכוסוציאלית תקינה) המסירה שלה כעת תתפס בעיניה כנטישה לא חשוב כמה תסבירי לה כעת. היא עדיין לא תבין מדוע האדם עליו היא סמכה והיה מקור הבטחון הקיומי שלה נטש אותה. את. נכון, היא אולי תחלים לכאורה ותפתח פרק חדש. אך לא באמת. חוויית הנטישה היא אחת החוויות הכי קשות וכואבות שאדם נושא איתו לאורך חייו והיא משפיעה על התפתחותו, אישיותו ועל מערכות יחסים מאוחרות שלו. סוגייה נוספת אותה עליך לקחת בחשבון היא מידת היותה של ים ברת אימוץ. ככל שילד גדול יותר כך פוחתים הסיכויים שלו להיות מאומץ. אני מבינה כי ים היא בערך בת 4-5. הסיכויים שלה להיות מאומצת קיימים אך פחותים בהרבה מזה של תינוק. יתכן ויהיה עליה לשהות זמן לא מועט אצל משפחות אומנות זאת בכלל אם יש בכוונתך לחתום על כתב וויתור, ולא , צפוי לה עתיד של משפחות אומנה ומוסדות. משפחות אומנה, הן משפחות הלוקחות ילדים לביתן תמורת שכר. יש משפחות טובות אך על פי הכרותי רבות מהן משמשות לצורך הענין כי אין עודף פונים לתפקיד. והאופציה של סידור מוסדי, יהיה טוב המוסד טוב ככל שיהיה אינה מומלצת. לסיכום נועה יקרה, איני כאן על מנת לייסר אותך או להטיף לך מוסר. חלילה לי. אני מקווה כי בסופו של דבר תדעי לעשות את הדבר הנכון לך ולים. אם אינך חשה מסוגלות להמשיך ולהיות אימה אולי עליך באמת להעזר באפשרויות המוצאות לך על ידי העובדות הסוציאליות. אך אם הבעיה היא כלכלית בלבד. עליך להתייחס אליה כאל משבר זמני (גם אם הוא ארוך ) ולהתעקש על מציאת פתרון ממסדי הולם (שאינו מבטל או סותר את הסיוע שהציעו לך כאן) זכרי כי למשפחה אומנת ישלמו עבור ים סכום שלך יכול לסייע לסיים את החודש. אז מדוע למשפחה אומנת כן ולך על מנת שתמשיכי לטפל בים, לא? חישבי על כך... מחזקת את ידייך ומקווה איתך לטוב

 

[ענבל30]

לנועה ../images/Emo24.gif ../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

אני כמעט שם, איפה שאת... מוצאת עבודות ומפוטרת מהן בקצב מבהיל, רוב הזמן יושבת בבית ודואגת מאיפה אני משלמת שכ"ד, תשלום (מוזל!) לגן של רומי, חשבון חשמל...

ואיך לגמור ולשלם את החובות שמצטברים, ואת העיקולים על חשבון הבנק... למזלי - העצום, הגדול, שעליו אני מודה כל יום - אני נתמכת ונעזרת בהורי, שעוזרים ומגישים יד בחום ואהבה, בלי לשפוט ובלי ביקורת. רומי מקבלת כל מה שהיא זקוקה לו, ובמקרר שלנו לא חסר דבר (ואם חסר - הולכים לאכול אצל סבתא). נכון שחלק גדול מהבגדים והצעצועים של רומי הם יד שניה - אבל אני לא רואה בכך כל רע, להיפך! כל חבילה שאני מקבלת היא אוצר בעיני, גם משום שניתנה מתוך טוב לב ורצון לעזור, מנדיבות ואהבה. אני מתרגשת מזה. הבגדים האלו, שנאספו ומויינו וקופלו עבור רומי שלי, יקרים בעיני הרבה יותר מבגדי "שילב" שאין לי אפשרות לקנות לה. אם יש לך אפשרות כלשהי להעזר, גם באנשים "זרים" שהציעו לך עזרה כאן בפורום - אנא עשי זאת. זו לא פחיתות כבוד, ולא ניצול. זו דרך יפה של אנשים לתמוך זה בזה, להיות שם אחד עבור השני, לתפקד כחברה אנושית שלפרטיה אכפת זה מזה. ואני משוכנעת שיום יבוא וגם את תוכלי לתרום ולעזור ולתת לאחרים. לא הכל נמד בכסף בחיים (למרות שהרבה פעמים מרגישים כך

) ויש לך כל כך הרבה לתת לים, לא דברים חומריים אלא אהבה וחינוך וביטחון שאת שם בשבילה. מאחלת לך המון הצלחה, עתיד טוב יותר והעיקר - יחד עם ים.

 

[מזל היחידה]

נעה ../images/Emo24.gif בהצלחה מתוקה../images/Emo23.gif