אני ניסיתי לנסח
למה אני חושב שהשירים של ננה הם "לא שירה". במחשבה שניה, כשבדקתי, הראשון הוא כן שירה (לא משהו לאעמי) השני לא. ההגדרה תמיד תהיה סובייקטיבית. הגדרות אובייקטיביות של שירה נגעו בעיקר לצורה שלה, להבדל בינה ובין הפרוזה. גם אם יש איזו הגדרה מקובלת, היישום שלה חייב להיות סובייקטיבי. אבל אני מזהיר אותך שאני לא סמכות או משהו - כבר עשרים ואחת שנה לא הייתי באף שיעור שעוסק בספרות (חוץ משלושה קורסים בספרות ערבית, שלא עסקו בצד התאורטי של הגדרה וכו'). למרות הסובייקטיביות של ההגדרה, יש הבדל בין "מה ראוי לצנזר" לבין "מה ראוי להיכלל באוספים". על זה אולי הוויכוח. אני חושב שיש איזשהו מושג של "איכות", שנקבע, לעניות דעתי, על ידי קוראותי השירה. זה מושג חמקמק אבל חשוב לדעתי - דווקא מפני שאין סמכות מוחלטת שניתן לפנות אליה. אני חושב ששיר גרוע, למשל שיר שמשתמש בדימויים ובביטויים נדושים כדי ליצור את ה"מעבר", הוא שיר גרוע, גם אם הוא מתאר חוויה הומו-לסבית או טרנסית. לפחות משוררים הומואים ולסביות תמיד היו, וזכו להכרה בלב הזרם המרכזי, מספפו ועד אוסקר ויילד, אז להציג פתאום אנתולוגיה עבת כרס שרובה שירים בינוניים-מינוס? לא היה עדיף להתעקש על שירים טובים, ולו במחיר של כיווץ הספר לחמישים עמודים? ולמרות שאני לא צרכן תאטרון בעצלותי, קרה לי משהו דומה למה שקרה לך עם ההצגה "ג'ניס". הביקורת מהללת אותה, ולדעתי זה זוועה, השחקנית ממש צועקת את כל המונולוג, כמעט בלי להוריד ווליום (אלא כשהיא מתחילה לשיר). אולי מפני שיצא לי לשמוע הקלטות של ג'ניס המקורית מדברת ומתראיינת - והיא נשמעה הרבה יותר מעניין. השיר שנתת הוא שיר, כמובן, לעניות דעתי. אפילו שיר טוב (רק לא הבנתי - "אנדרוגן" זה אנושי, או אנדרוגינוס? סליחה על הבורות). הנה דוגמה לאיך עושים ממנו שיר גרוע: ברחם אם עובר אדם פוקח את עיניו. אני מקווה שהבנת.
למה אני חושב שהשירים של ננה הם "לא שירה". במחשבה שניה, כשבדקתי, הראשון הוא כן שירה (לא משהו לאעמי) השני לא. ההגדרה תמיד תהיה סובייקטיבית. הגדרות אובייקטיביות של שירה נגעו בעיקר לצורה שלה, להבדל בינה ובין הפרוזה. גם אם יש איזו הגדרה מקובלת, היישום שלה חייב להיות סובייקטיבי. אבל אני מזהיר אותך שאני לא סמכות או משהו - כבר עשרים ואחת שנה לא הייתי באף שיעור שעוסק בספרות (חוץ משלושה קורסים בספרות ערבית, שלא עסקו בצד התאורטי של הגדרה וכו'). למרות הסובייקטיביות של ההגדרה, יש הבדל בין "מה ראוי לצנזר" לבין "מה ראוי להיכלל באוספים". על זה אולי הוויכוח. אני חושב שיש איזשהו מושג של "איכות", שנקבע, לעניות דעתי, על ידי קוראותי השירה. זה מושג חמקמק אבל חשוב לדעתי - דווקא מפני שאין סמכות מוחלטת שניתן לפנות אליה. אני חושב ששיר גרוע, למשל שיר שמשתמש בדימויים ובביטויים נדושים כדי ליצור את ה"מעבר", הוא שיר גרוע, גם אם הוא מתאר חוויה הומו-לסבית או טרנסית. לפחות משוררים הומואים ולסביות תמיד היו, וזכו להכרה בלב הזרם המרכזי, מספפו ועד אוסקר ויילד, אז להציג פתאום אנתולוגיה עבת כרס שרובה שירים בינוניים-מינוס? לא היה עדיף להתעקש על שירים טובים, ולו במחיר של כיווץ הספר לחמישים עמודים? ולמרות שאני לא צרכן תאטרון בעצלותי, קרה לי משהו דומה למה שקרה לך עם ההצגה "ג'ניס". הביקורת מהללת אותה, ולדעתי זה זוועה, השחקנית ממש צועקת את כל המונולוג, כמעט בלי להוריד ווליום (אלא כשהיא מתחילה לשיר). אולי מפני שיצא לי לשמוע הקלטות של ג'ניס המקורית מדברת ומתראיינת - והיא נשמעה הרבה יותר מעניין. השיר שנתת הוא שיר, כמובן, לעניות דעתי. אפילו שיר טוב (רק לא הבנתי - "אנדרוגן" זה אנושי, או אנדרוגינוס? סליחה על הבורות). הנה דוגמה לאיך עושים ממנו שיר גרוע: ברחם אם עובר אדם פוקח את עיניו. אני מקווה שהבנת.
