בני בום
New member
דווקא מעניין אותי לשמוע
מהי ההתנהגות המחפירה לטענתך של התו השמיני. לא אמרתי שהיבוא בטאואר נפסק. יש מעט דיסקים מיובאים, אבל המדפים מעלים אבק מרוב שיעמום כי כלום לא מתחדש כבר שנים. זה לעומת חנויות דיסקים בחו"ל, שעדיין חיות ותוססות כמו בשנות ה-90, תקופת הזוהר של פורמט הדיסק. הסניף המרכזי במגדל האופרה הצטמצם מאוד, ובנוסף סניפים גדולים נסגרו, כמו למשל הסניף הגדול היחיד שהיה בצפון - בחוצות המפרץ בחיפה. מהרגע שהוא נסגר, נשארו רק חנויות קטנטנות של טאואר בקניונים, שבהן אפשר למצוא מבחר מצומצם מאוד וקבוע להחריד של דיסקים. אין שום סיבה להיכנס לשם אלא אם כן אתה מחפש את הדיסק החדש של מאיה בוסקילה ודומיה, דברים שאינם כוס התה שלי. אני לא אומר שצריך להחזיק הכל מהכל בלי אבחנה. אבל עובדה שיש חנויות גדולות בחו"ל שעומדות בזה. ולא זאת ה"מדיניות" שאני משבח. זה לא שחשוב לי לקנות דיסקים מיובאים דווקא בטאואר, עם מיליון פערי התיווך בדרך. אני ממש מעדיף להזמין אותם מחו"ל במחיר נמוך בהרבה. הדבר העיקרי שדיברתי עליו הוא האפליה שיש היום בטאואר בין החברות הישראליות. זה שיש כמה אומנים שהחברה החרימה ונכנסו איתה לתביעות משפטיות, זה מעיד על בעיה של החברה. המצב לפני הרכישה ע"י הד ארצי היה טוב בהרבה, ולאף אומן לא היתה שום סיבה לתבוע אותם. המצב הזה גורם לכך שאם אני נכנס לסניף של טאואר בארץ, אני יודע שהמדפים בנויים בצורה מגמתית ומעוותת במכוון. קורה המון שאני נכנס לסניף של טאואר ומבקש דיסק ישראלי חדש שיצא לפני שבוע שבועיים, ומתברר שיש עותק אחד בודד שלו במדפים הרגילים לפי סדר א-ב. וזה במקום שדיסקים חדשים יוצגו בכניסה בצורה בולטת, בלי שיהיה צריך לחפש אותם בנרות. ההחבאה הזאת גורמת לי לא להאמין לכם. ואמון זה דבר חשוב, שחבל מאוד לאבד אותו וקשה להחזיר אותו אחרי שאבד. לגבי האתר של טאואר העולמית זה לא "סיפור" שהמצאתי. דיברתי על האתר עם סיומת com ולא co.il. מי שניסה להזמין שם דיסק וראה את רשימת המדינות למשלוח יכול היה למצוא את כל המדינות פרט לישראל, בלי לדעת את הסיבה. בשלב מסויים זה עלה לעיתונות וכשהנושא נבדק היו על זה כתבות. התברר שטאואר רקורדס הישראלית גרמה לכך שלא ניתן להזמין מהאתר של טאואר העולמית לישראל, כדי "לא לגרום לתחרות בתוך החברה". זאת לא רק חוצפה, זאת טפשות גרידא. כי מי שחיפש דיסק מחו"ל ובדק בטאואר העולמית - כשפניו הושבו ריקם הוא לא רץ לסניף הקרוב של טאואר רקורדס באיזור מגוריו כדי לשלם 90 ש"ח על הדיסק, אלא פשוט נכנס לאחד מהמוני האתרים האחרים מחו"ל והזמין שם. כך שטאואר רק ירתה לעצמה ברגל בנושא הזה. לגבי צליל והתו השמיני, כשהייתי בסניף בירושלים (וגם בשדה התעופה) ראיתי דיסקים של כל החברות. לא זכור לי אומן שבלט בחסרונו. לא בדקתי מה הם מקדמים, כי אני יודע מה אני מחפש ושואל את המוכרים שאלות נקודתיות. ואגב: אני לא טוען שצליל יותר טובה מטאואר. גם שם המחירים אסטרונומיים, והרעיון של "לשלם על מנוי כדי לקבל מחיר סביר" נראה לי חצוף מיסודו, ולכן אני לא קונה דיסקים גם בצליל. זה נבלה וזה טרפה.
מהי ההתנהגות המחפירה לטענתך של התו השמיני. לא אמרתי שהיבוא בטאואר נפסק. יש מעט דיסקים מיובאים, אבל המדפים מעלים אבק מרוב שיעמום כי כלום לא מתחדש כבר שנים. זה לעומת חנויות דיסקים בחו"ל, שעדיין חיות ותוססות כמו בשנות ה-90, תקופת הזוהר של פורמט הדיסק. הסניף המרכזי במגדל האופרה הצטמצם מאוד, ובנוסף סניפים גדולים נסגרו, כמו למשל הסניף הגדול היחיד שהיה בצפון - בחוצות המפרץ בחיפה. מהרגע שהוא נסגר, נשארו רק חנויות קטנטנות של טאואר בקניונים, שבהן אפשר למצוא מבחר מצומצם מאוד וקבוע להחריד של דיסקים. אין שום סיבה להיכנס לשם אלא אם כן אתה מחפש את הדיסק החדש של מאיה בוסקילה ודומיה, דברים שאינם כוס התה שלי. אני לא אומר שצריך להחזיק הכל מהכל בלי אבחנה. אבל עובדה שיש חנויות גדולות בחו"ל שעומדות בזה. ולא זאת ה"מדיניות" שאני משבח. זה לא שחשוב לי לקנות דיסקים מיובאים דווקא בטאואר, עם מיליון פערי התיווך בדרך. אני ממש מעדיף להזמין אותם מחו"ל במחיר נמוך בהרבה. הדבר העיקרי שדיברתי עליו הוא האפליה שיש היום בטאואר בין החברות הישראליות. זה שיש כמה אומנים שהחברה החרימה ונכנסו איתה לתביעות משפטיות, זה מעיד על בעיה של החברה. המצב לפני הרכישה ע"י הד ארצי היה טוב בהרבה, ולאף אומן לא היתה שום סיבה לתבוע אותם. המצב הזה גורם לכך שאם אני נכנס לסניף של טאואר בארץ, אני יודע שהמדפים בנויים בצורה מגמתית ומעוותת במכוון. קורה המון שאני נכנס לסניף של טאואר ומבקש דיסק ישראלי חדש שיצא לפני שבוע שבועיים, ומתברר שיש עותק אחד בודד שלו במדפים הרגילים לפי סדר א-ב. וזה במקום שדיסקים חדשים יוצגו בכניסה בצורה בולטת, בלי שיהיה צריך לחפש אותם בנרות. ההחבאה הזאת גורמת לי לא להאמין לכם. ואמון זה דבר חשוב, שחבל מאוד לאבד אותו וקשה להחזיר אותו אחרי שאבד. לגבי האתר של טאואר העולמית זה לא "סיפור" שהמצאתי. דיברתי על האתר עם סיומת com ולא co.il. מי שניסה להזמין שם דיסק וראה את רשימת המדינות למשלוח יכול היה למצוא את כל המדינות פרט לישראל, בלי לדעת את הסיבה. בשלב מסויים זה עלה לעיתונות וכשהנושא נבדק היו על זה כתבות. התברר שטאואר רקורדס הישראלית גרמה לכך שלא ניתן להזמין מהאתר של טאואר העולמית לישראל, כדי "לא לגרום לתחרות בתוך החברה". זאת לא רק חוצפה, זאת טפשות גרידא. כי מי שחיפש דיסק מחו"ל ובדק בטאואר העולמית - כשפניו הושבו ריקם הוא לא רץ לסניף הקרוב של טאואר רקורדס באיזור מגוריו כדי לשלם 90 ש"ח על הדיסק, אלא פשוט נכנס לאחד מהמוני האתרים האחרים מחו"ל והזמין שם. כך שטאואר רק ירתה לעצמה ברגל בנושא הזה. לגבי צליל והתו השמיני, כשהייתי בסניף בירושלים (וגם בשדה התעופה) ראיתי דיסקים של כל החברות. לא זכור לי אומן שבלט בחסרונו. לא בדקתי מה הם מקדמים, כי אני יודע מה אני מחפש ושואל את המוכרים שאלות נקודתיות. ואגב: אני לא טוען שצליל יותר טובה מטאואר. גם שם המחירים אסטרונומיים, והרעיון של "לשלם על מנוי כדי לקבל מחיר סביר" נראה לי חצוף מיסודו, ולכן אני לא קונה דיסקים גם בצליל. זה נבלה וזה טרפה.
