חנה, אם נפגעת סליחה.
איך בדיוק אסרטביות נוגעת כאן לעניין? אם אני מדברת עם 4 רופאים ואף אחד מהם לא עונה לי, מה בדיוק הייתי "אמורה לעשות"? לרדת מהמיטה ולהחזיק בידייהם? עם כל האינפוזיות? כן ניסיתי לדבר איתם אך אני לא הייתי קיימת מבחינתם ולכן זה הגיע לאן שזה הגיע. מרגע שהגעתי לחדרי הלידה ביקשתי קיסרי וסירבו לי בכל תוקף, והם הכירו אותי אחרי שמירת הריון קשה. חנה לא תמיד העניינים קורים לפי רצונותינו וחדרי לידה זה אחד המקומות האלו שלא תמיד אנחנו יכולים לשלוט. כן היינו בהכנה ללידה, כן ידענו הכל מה קורה. אני הייתי אלופה בניתוח נמוניטור ואולטרא סאונד - וכל זה ועוד לא עזר, כי הרופאים באותו בי"ח החליטו שהם הקובעים ואני מבחינתם עוד אובייקט שצריך לעבוד איתו כמו שהם תמיד עובדים. כל דבר הוא טוב ונכון ויפה למישהו מסויים, אבל אצל אחר זה יכול להיות לגמרי הפוך. אין שחור ולבן, לא בדברים שלך ולא בדברים שלי. שמחה שלך הלך חלק, אני עדיין לא מצליחה להשתחרר ממה שעברתי שם. אז בואי נסיים כאן את העניין הזה ותביני שנפל בחלקך האושר לעבור זאת בקלות. שבת שלום אורנה