אצלנו דווקא ההיפך
הבכור הושאר שבועיים בתינוקיה (לא פגיה), כמעט לבדו. אני בהחלט חושבת שזה היה משמעותי, ושיש שאריות של ההשפעה עד היום (בעיקר "פתיל קצר" ותגובות לא-פורורציונליות - קראתי מחקר שמראה קשר בין מצוקה בשנה הראשונה לרמות קורטיזול גבוהות בהמשך החיים, וזה בדיוק זה. ממש מתאים לו) - אבל בתחום הבטחון, העצמאות והתעוזה - אין לו שום חסר. לעומתו, הצעיר, שלא הופרד ממני כלל, והיה ילד צמוד-אמא (מבחירה שלי) עד שלא הסכים יותר להיות במנשא, יונק וכו' הוא חששן הרבה יותר, ועצמאי הרבה פחות (ביחס לאחיו ולאחותו, בגילו). מה שמנסה להגיד, שיש גם אופי שהוא מעבר למה שאנחנו עושים או לא עושים, ויש הבדלים גם בין אחים, שהם לא רק באשמתנו. סתם נזכרתי, בהקשר הזה, שמתישהו, בסביבות גיל 10-12 ח', שאלו אותי אם הוא דורש להיות הרבה על הידיים (נדמה לי שכחלק מאבחון רפואי/הוליסטי), ולא ידעתי מה לומר. הוא היה המון על הידיים (כלומר במנשא), אבל מעולם לא הגיע למצב שהוא דורש את זה. הוא קיבל את זה כחלק מזכויותיו הבסיסיות, שלא דורשות בקשה מיוחדת....