ראיה לאמיתות התורה

[דוד1000]

ראיה לאמיתות התורה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כָּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. (ויקרא יא, א-ג) כלומר, המבקש לאכול מן הבהמות או החיות אשר ביבשה, עליו לבדוק אם בבהמה או בחיה זו נמצאים שני סימני הטהרה: א. הפרסת פרסה (שפרסות רגליה אינן מיקשה אחת אלא שסועות). ב. העלאת גרה (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו). והנה בפסוקים הבאים מגלה התורה סוד - חוק טבע. והוא: מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם. התורה גם מפרטת את שמותיהם, ואת סימן הטהרה הנמצא בכל אחד מהם. וכך נאמר: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִיא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסֵעַ שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם. (ויקרא יא, ד-ז) סיכום חוק הטבע האמור בתורה: הגמל השפן והארנבת בלבד, מעלים גרה ואינם מפריסים פרסה. החזיר בלבד, מפריס פרסה ואינו מעלה גרה. בכל שאר בעלי החיים בעולם שתי תכונות אלו קשורות זו בזו!! הבה נשים לב למשמעות הדברים. כותב התורה מתחייב לדורות עולם שכל בעל חיים אשר יגיע לידינו, ואין זה חשוב אם הוא מיערות העד שבהודו או מג'ונגלי אפריקה או אף מיבשת אמריקה שהתגלתה רק לפני כמה מאות שנה, אם אינו אחד מארבעת בעלי החיים הנ"ל, ומצאנו בו סימן טהרה אחד, אזי בהכרח יימצא בו סימן הטהרה הנוסף!! הדברים מורחבים בתורה שבעל פה, אשר גם מסבירה לנו כי לגילוי סוד טבע מקיף זה ישנה השלכה - מטרה הלכתית בעלת משמעות חשובה ביותר. וכך נאמר בתלמוד (חולין נט, א): היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום (-חתוך. כלומר, ואינו יודע אם מעלת גרה היא. לפי שעל פי מיקום השינים ניתן לזהות את מעלת הגרה, משום שיש לה שינים רק בלסת העליונה. וזו שפיה חתוך אינו יכול לזהותה) בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. ואם לאו, בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר חזיר. (שאם אינו מכיר מהו חזיר, יש לחשוש שמא זה שפרסותיו סדוקות חזיר הוא. שהחזיר מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה). תנא דבי רבי ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר. ועוד אמרו חז"ל בברייתא (ספרי פרשת ראה, קב): "אך את זה לא תאכלו. אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר (=צייד או זאולוג) היה?? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!" "להודיע בזה מעלת התורה, שמתוכה ניכרת נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל. כי אדם בשר־ודם, אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם. כי אולי נמצאים עוד ברואים בסימנים אלה כמו הגמל, ושפן, וארנבת, וחזיר? ואולי במשך השנים והדורות יחקרו וימצאו עוד כאלה? אבל הקדוש ברוך הוא רק הוא יודע שאין במציאות יותר מאלה שהזכיר כאן. כאשר באמת אנו רואים כי מאז שניתנה תורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים! והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולות תורתו". (הרב ברוך אפשטיין מפינסק, בספרו תורה תמימה ויקרא יא, אות יז) מאז כתב הרב אפשטיין זצ"ל את המשפטים הנ"ל חלפו כמאה שנה. במשך מאה שנים אלו התקדמו המחקרים המודרנים וגילו בעלי חיים רבים נוספים בכל רחבי העולם. ניתן לקבוע כי במשך למעלה משלשת אלפי השנים שחלפו מאז מתן תורה ועד זמנינו זה התגלו כל או לפחות כמעט כל הבהמות והחיות היבשתיות. ובכל אלו לא נמצא בעל חיים אחד(!) אשר הוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד - מלבד אותם אשר ציינה התורה. בכל שאר אלפי ורבבות סוגי וזני בעלי החיים, או שקיימים שני אלו או שנעדרים שניהם! להלן דברי הרב פרופסור יהודה איזנברג . לגבי קנגורו, אם קיבתו דומה לשפן, אין הדבר רלוונטי, כי ההסברים לגבי שפן מתייחסים לצורת הופעתו החיצונית, וקנגורו אינו נראה כאילו הוא מעלה גרה. יהודה איזנברג * Yehuda Eisenberg www.daat.ac.il [email protected] עד כאן דברי הרב פרופסור יהודה איזנברג. http://www.hidabroot.org/a9.htm http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6431&codeStat= http://planet.nana.co.il/daa-emet/tshuvot3.htm

 

[Governor]

השפן והארנבת _אינם_ כלל מעלי-גירה,

אלא אך _נראים_ לועסים את מזונם כמעלי הגירה, או בולעים גלליהם לעכול נוסף. לכן _כל_ בעל-חיים עם מאפיני אכילה דומים ראוי היה להיות נזכר יחד עם השפן/ארנבת, לבל יתבלבלו בני-ישראל ויכשלו. כך גם הקנגרו והספורטיב למור, בין רבים אחרים, הנוהגים ממש כמותם. אולם, ראה זה פלא. הקנגרו ובספורטיב למור לא היו מוכרים לאדם שכתב מדעתו את התורה ויחס אותה למקור שמימי. משמע, אין כאן מופת כלל, פלוס, קבלנו כבונוס הוכחה חשובה לכך שהתורה חוברה ע"י אדם בשר-ודם מדעתו (או, שאנו חיבים להסיק כי ה"בורא" לא הבחין בין ישבנו למרפקו בכל הנוגע לחיות [באנגלית זה נשמע יותר טוב])... על הקנגרו (חפשו המלים and they chew cud) http://www.wikipedia.org/wiki/Kangaroo ומהו cud? הנה התשובה: http://www.m-w.com/cgi-bin/dictionary?va=cud הנה על הספורטיב למור: http://www.beyondveg.com/billings-t/comp-anat/comp-anat-5b.shtml המשפט המסכם הוא: The sportive lemur (Lepilemur mustelinus), a very small folivore, engages in coprophagy--it eats its own feces, for a "second-stage" digestion. This 2-stage process may increase the energy value of the lemur´s diet [Richard 1995]; see also Hladik and Charles-Dominique [1974] as cited in Chivers and Hladik [1980]. 972357O34IO49

 

[יצחק שדה]

אם הם לא מעלים גרה אז למה הם

מנענעים את לסתותיהם?

 

[Governor]

"אם הם לא מעלים גרה אז למה הם

מנענעים את לסתותיהם?" איזאק, איזאק, הרי שאלתי אותך פעמים אינספור לגילך ולזהות רשת החנוך בה למדת. מה הבושה? הרי אינך צריך לגלות את זהותך האמיתית. אני חיב לגלות היכן צומחים פירות באושים כאלה בעצם ימי המאה ה- 21. בעלי החיים הצמחוניים קוטפים את מזונם (עלים וגבעולים) ושוברים את המרקם שלו (מרסקים את התאית) בעזרת הטוחנות שלהם, תוך הנעת הלסתות ימין/שמאל. זה נעשה אצל כולם כאשר המזון נקטף ונכנס למערכת בפעם ראשונה. זה נעשה באותו אפן של תנועת לסתות גם אצל מעלי הגרה האמיתיים כאשר המזון נלעס פעם שניה לאחר פרוקו ע"י מיקרואורגניזמים. אין לבעלי החיים הצמחוניים אפן לעיסה אחר, ולא משנה אם אלה מעלי גרה או לא. 972357O34IO4D

 

[יצחק שדה]

לא דייקתי בלשוני. הכוונה מדוע הם

נראים כאוכלים גם כאשר אינם אוכלים. חובב ציד סיפר לי שראה כך בשפן הסלעים, וכן ראש ישיבת "דעת אמת" שליט"א. כמדומני שגם ארנבונים נוהגים להניע את לסתותיהם אחר האכילה. כל טוב.

 

[Providence]

'מדוע הם נראים כאוכלים גם כאשר אינם

אוכלים. חובב ציד סיפר לי שראה כך בשפן הסלעים, וכן ראש ישיבת "דעת אמת" שליט"א. כמדומני שגם ארנבונים נוהגים להניע את לסתותיהם אחר האכילה' השפן _אינו_ ruminant, ו_אינו_ יכול להעלות גרה כ- ruminants. מה שהוא עושה זה בליעת גללים רכים למצוי נוסף של חמרים מזינים. מכיוון שהערך התזונתי של עלים וגבעולים הוא נמוך - חייב בעל החיים לצרוך כמות גדולה מהם. מכיוון שהמזון קשה עכול - נדרשת עזרה ממיקרואורגניזמים המצויים במערכת העכול ופועלים בסמביוזה עם השפן, נוסף על התהליכים הסטנדרטים בסיוע אנזימים ומיצי עכול. מחזור שלם עשוי לקחת כ- 30 שעות. לכן עסוק כל בעל חיים צמחוני הנזון מעלים וגבעולים רוב שעות היממה באכילה ממש, או עכול (שונה המצב אצל אוכלי שרשים או פירות, בהם יש יותר חמרים מזינים). על כן, לא מן הנמנע שכמעט בכל רגע שתצפה בשפן, בשעות האור, בשעות הערנות שלו - תראה אותו עסוק במשהו הקשור בתזונה. זה לא יחודי לשפן הסלעים אלא נצפה גם אצל ruminants ודומיהם, כגון הקנגרו, הספורטיב למור ואלה הנזכרים כאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=129&msgid=17043137 972357O34IO51

 

[יצחק שדה]

הנקודה היא כזו: גם כאשר אין אוכל

בסביביתם הם נראים כלועסים. האם יש אצלם מנגנון של הקאה ואכילה? אשתדל ללבן שאלה זו עם מומחה.

 

[Providence]

גוואלד, לא קראת אפילו את החמר

שהציג דלעת1000. מה יהיה הסוף?

 

[יצחק שדה]

פרט והסבר

 

[Providence]

"האם יש אצלם מנגנון של הקאה

ואכילה?" לא הקאה, אלא בליעה מחדש של פרש "רך", להבדיל מפרש "מוצק" שעכולו הסתיים לחלוטין. איני בטוח שכל תנועות הפה קשורות ללעיסה. יתכן שתוך רחרוח והנעת האף, נעות גם הלחיים והשפתיים...

 

[יצחק שדה]

בן דודי הסביר לי ששפן מניע את פיו

כנראה לצורך חידוד שיניו, וארנבת לצורך איום. דברים דומים אמר לי ראש ישיבת "דעת אמת" שליט"א. אני משער שאולי בהדמיה (רנטגן, סאונד), יגלו שיש העלאת גרה מינימלית. שווה לבדוק. יש לזכור שהמומחים לחיות אינם מומחים כמו רופאים על בני אנוש.

 

[Providence]

הוצגו לך מאמרים _מקצועיים_, שהושקע

עמל באתורם, הקובעים ששפן (Hyrax) _אינו_ מעלה גרה כמו הרומיננטים (ואף רחוק מן הקבוצה שלהם מבחינה טקסונומית), אלא בולע מחדש פרש "רך" שיצא מ- _פי הטבעת_, ואתה בשלך - מנסה להראות שכתבי הקדש אינם יכולים להמצא טועים. הויכוח שלך יכול להמשך רק עם פאגאנים מסוגך, לא עם אנשים מסוגי. עם זאת אמשיך להגיב על כל טענה מטענותיך אם אסבור שהיא שגויה. עוד נקודה שחשוב להבין: בתורה/תושב"ע מאות statements בעניני-טבע. האם כולם שגויים? בוודאי שלא! _רובם_ נכונים! אולם, אנו יודעים כי מספר מספיק גדול של statements הם שגויים וחז"ל _טעו_ ולא הבינו תופעות טבע די פשוטות. הראתי זאת פעמים אינספור, וראה גם "מופת" כימה, ו"מופת" נרתיק וידאל, אהם, סליחה, נרתיק חמה. מספר מספיק גדול זה של statements שגויים מוכיח לנו כי ה- statements בעניני-טבע המצויים בכתבי הקדש _אינם_ שמימיים, כי אם פרי הגותו של אדם, בשר-ודם. ומה לגבי אותם statements שאותם אנו מוצאים נכונים? ובכן, ברוב המקרים שנבדקו עד כה, נתגלה כי המידע כבר היה נחלת הקהיליה המדעית של אז, וחז"לינו לקחו את המידע מחכמי הגויים של זמנם. אין בכך השפלה או פחיתות כבוד, שכן ההתקדמות המדעית היא תמיד פרי מאמץ אנושי משותף (רק היודוצנטרים רואים בכך השפלה). במקרים אחדים אנו אמנם רואים טענה נכונה אלא שמהעדר הנמקות שם והעדר התיחסות לפרטים בעיתיים, אין אפשרות לדעת האם מדובר בסתם בנחוש מוצלח או סתם הסקת מסקנה מן הפרט אל הכלל. עם זאת, אפשרי בהחלט (איני יכול לשלול זאת) כי ניתקל יום אחד ב- statement של חז"ל אשר יתברר שהוא גלוי מדעי חלוצי באמת. עדיין לא נתקלנו באחד כזה, אולם, כאמור, לא ניתן לשלול אפשרות היפותטית קלושה שדבר מעין זה יתרחש. חז"לינו, גם אם לא היו קוטלי קנים, וגם אם אחדים מהם נחנו בחריפות שלא נפלה מזו של טובי חכמי אומות העולם של תקופתם - _לא_ התענינו בעניני-טבע התענינות לשמה. כל מה שחקרו היה אך לצרך פסיקה הלכתית, ולזכותם יאמר כי השתדלו תמיד לברר את האמת. כנגד זאת, חכמי אומות העולם התענינו בטבע התענינות לשמה, הם נהלו רשומים של תצפיות, בדקו רשומי תצפיות של קודמיהם, תכננו נסויים לבדיקת תקפות השערות, השקיעו מאמצי חשיבה בבנית מכשירי מדידה, חרף מגבלות הזמן העתיק, ובנתוח תוצאות, החליפו מידע עם קולגים בני עמים אחרים, וכל המידע המצטבר עבר לדורות אחריהם שהוסיפו מצידם נדבכי ידע נוספים לבנין והנחילו את שצברו לדורות שאחריהם. לכן ההשגים הבולטים הם של הגויים...

 

[יצחק שדה]

איפה קראת שכל מדעי הטבע נמסרו

למשה? איפה קראת שכל דברי חכמים בעיניני הטבע הם תורה שבעל פה? רוב מדעי הטבע שבתלמוד לא נמסרו למשה, הם נלמדו ע"י חכמים.

 

[גוססי2]

אברבנאל אומר כך

"הנה התבאר שלא היתה ישיבתו בהר בעבור הלוחות... ולא לבד ללמוד המצוות כי אם להשתלם בכל הידיעות וההשגות מלמטה עד למעלה" (ראה כאן)

 

[יצחק שדה]

לא לזאת התכוונתי.

איפה כתוב שמשה הוריד לעם ישראל את כל מדעי הטבע. מה שהוא למד לעצמו לא משמעותי עבורנו.

 

[דוד1000]

על טעויות.

יש להבחין היטב בין דעות אישיות של חכמי ישראל בדורות השונים לבין עקרונות האמונה היהודית. כל אמירה, דעה של כל חכם הינה מטבע הדברים מטרה לבקורת לכל אדם בישראל, בחינה ובדיקה חוזרת. זו המלאכה התרבותית העיקרית של האומה היהודית לדורותיה. היו חכמי ישראל רבים ממשה ועד לדורנו שדעותיהם בוקרו והלכה נפסקה או הוכרעה שלא כפי חשבו. ספק אם יש חכם חשוב אחד שלא בוקר על השקפתו ההלכתית. חכמי ישראל הם בשר ודם. מותר להם גם לטעות. יחס הכבוד שלנו לחכמי ישראל נובע מרדיפת האמת שהייתה נר לרגליהם. לא רק במובן הסכולסטי אלא גם בחייהם בפועל. הם לא בושו להודות ליריביהם בויכוח אם טעו. יחס זה מחייבנו להיזהר מלמהר ולשלול דעה שהושמעה על ידי חכם זה או אחר. עם זאת אין הדעה חסינת בקורת. ייתכן שבעקבות דיון בקורתי תישלל. אין אהדה בשום תרבות לכינוי פעולות מנהיגיה הרוחניים בשם "טעות". הדבר מקטין את יחס הכבוד לדברים. האם מי שהוא שמע פעם בשרותי שידור של איזו שהיא מדינה שבית המשפט העליון שלה טעה !?. יתירה מזאת התמחותם המחשבתית והיצירתית של חז"ל הייתה בתחום המשפט המחשבה והאמונה. להתמחותם במדעים הגיעו חז"ל, בד"כ, כפועל יוצא מבעיות הלכתיות שהובאו בפניהם בתחום החקלאות, הזואולוגיה, הפיסיקה וכיו"ב. עם כל זאת תמצא בתרבותנו, תרבות האמת ללא משוא פנים, שאפילו למשה רבנו מיוחסות, על פי המשתמע מן התורה עצמה, טעויות, כאמור ברש"י: במדבר פרק לא פסוק כ"א " 'ויאמר אלעזר הכהן וגו' ' - לפי שבא משה כלל כעס בא לכלל טעות... וכן אתה מוצא בשמיני למילואים, שנאמר (ויקרא י, ט"ז) 'ויקצוף על אלעזר ועל איתמר', בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן (במדבר כ, י - יא) 'בשמעו נא המורים' ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה". מצינו בתלמוד ירושלמי שתנא טען לרבי עקיבא, שהיה גדול התנאים, בצורה בוטה, אתה טועה: תענית פרק ד' ה"ה: "דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא". {תרגום הארמית מן המילה "כד" – כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר זה הוא המלך המשיח.} אפילו הסנהדרין יכולה לטעות. שני פרקים הראשונים במסכת הוריות עוסקים בענין זה. על הרמב"ם נאמר, 'ממשה עד משה לא קם כמשה'. בכל זאת קמו מחכמי ישראל ואמרו שהרמב"ם טעה. (יעויין שו"ת הריב"ש מ"ה וכן שו"ת יכין ובועז חלק א סימן קל"ד דבור המתחיל "ומה שהקשית". וכן בשו"ע יו"ד קע"ט בפירוש הגר"א ס"ק [י"ג]). כך גם מצאנו בדברי רבנו סעדיה גאון יעויין אוצר הגאונים חלק התשובות גיטין ס"ח: שאין אנו חייבים לקבל דעת חז"ל בעניני טבע ורפואה רק אם הדבר מקובל גם כן על פי ידיעותינו. כך גם מצינו בדברי רבי אברהם בן הרמב"ם – מאמר על דרשות חז"ל דריש ספר עין יעקב ד"ה "דע כי אתה" כנראה שהטעות היא היתרון הגדול של הבריאה. יש כאן פרדוקס, אסור לך לטעות אבל יכולתך לטעות היא הנותנת ערך למעשיך והשקפותיך. הרבה מן התרופות אמצאות תגליות וכיו"ב נבעו מטעויות. שרידות של מיני החיים השונים על פני האדמה ייתכן והיא מותנית באפשרות שתהיינה טעויות בשכפול התאים. הוא הדין בטעויות חז"ל. הטעויות הללו חיוניות להתפתחותה של השקפת העולם היהודית והצלחתה להסתגל למציאויות התרבותיות המגוונות על מנת לבלוע אותן לעכל אותן ולהפכן לעניין אלוקי. דעה של תנא/אמורא הנאמרת במקום ובזמן פלוני יכול שתהיה דחויה כליל ואילו במקום ובזמן אחר ייתכן שתהיה בעלת תוקף. אמנם הרמח"ל ב"מסילת ישרים" כ' אומר שהלכה כבית הלל לעולם, אולם, מסורת בידינו (מבית מדרשם של המקובלים והחסידים תלמידיהם) - הלכה כבית הלל ולעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי ("ויקהל משה" לר' משה גראף תנ"ט מה.) מה שנראה היום כבלתי אפשרי, כמו לדוגמה עכבר שחציו אדמה. ייתכן ובעוד 50 שנים יהיה אפשרי. או אז יתברר שהדברים שנאמרו בעניין יהפכו להיות מאוד שייכים ועניניים. מסתבר שזו הסברה של מאמר חז"ל (ברכות דף לד עמוד ב): "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין" היינו הטעות המתוקנת שחווה בעל תשובה עושתהו לפי השקפה זו כעדיף על מי שלא חטא כלל. משום מה זה דומה לאותם חלקיקי היקום המתנהגים בו זמנית כחומר וכגל. דבר מושלם אינו שייך כנראה לעולם החיים: בראשית רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה "בתורתו [בלומר בחידושי תורתו] של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות". כלומר טוב מאוד = טוב מות (ח"ו). מסתבר שעדיין אין לנו מספיק ידע והבנה בהכרת עולמנו וודאי לא בדרכי הבורא כדי להבין פרדוקסים אלו. ב. מורשת ישראל. התורה מרגע שניתנה לעם ישראל הינה רכושו הרוחני ("תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" דברים לג ד). כביכול הקב"ה כפוף לפסיקה ההלכתית של ישראל. לעיתים גם אם יש בה טעות. מהותו הרוחנית של עם ישראל היא הרצון להשתית את דבר ד' בעולם. הואיל והאומה היהודית חיה בתוך עולמנו המורכב כפי שהוא, היינו, כולל גויים רבים ותרבויות רבות, הרי מטבע הדברים נמצאת השקפת התורה בקשר גומלין מתמיד עם תרבויות אחרות. השקפות, מושגים, מטבעות לשון ומילים של תרבויות שונות נקלטות בתרבותנו כאשר האומה היהודית משמשת לדעות אלו כור היתוך וזיקוק שלעיתים משתרע על דורות. לכן ייתכן למצוא השקפות זרות שהתקבלו כהוויתן בתרבותינו ויש שקבלו גוון שונה, שונה לחלוטין ואף הפוך. מבחינה זו נתפס עם ישראל כשליחי הקב"ה בעולם לשיפור וטיוב של כל המצוי כאן בעולם הזה. שליחות זו תופסת גם לגבי דעות של גויים, כך שיהיו בעלי תוכן ומשקל חיובי להפצת דבר ד' ושכינתו בעולם. זהו חזון עתיק המובע בבלי מגילה ט. על הפסוק בחומש בראשית ט " 'יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם' - יפיפיותו של יפת – יוון, יהא באהלי שם", משקלו של ישראלי עולה לאין ערוך על משקלו של מלאך. מבחינה זו מצליח עם ישראל בשליחותו (כדברי הרמב"ם) עובדה היא שהיקף האלילות בעולם פוחת והולך. ג. הגמרא/תלמוד. אמנם הגמרא הינה, בדיעבד, כנראה הסמכות האחרונה של קביעת הלכה לכל ישראל (יעויין הקדמת הרמב"ם לספרו משנה תורה), אולם: 1. יש נקודות סתומות רבות בגירסת הגמרא (בעיקר בגלל התערבותם של הצנזורים הגויים והמשומדים) ובהבנת הגמרא מה שגרם וגורם למחלוקות ולביקורת. 2. סמכות זו מוקנית לגמרא רק ואך ורק בתחום ההלכתי. באשר לדעות והשקפות בהוויות עולם, מדע, אגדות וכיו"ב הרי כל זמן שאין להן משמעות הלכתית אין להן פרשנות מחייבת. היינו ניתן לפרשן בכל דרך והמפרש לא יחשב כבעל דעות פסולות (מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד, רמב"ן – "ויכוח הרמב"ן עם פאולוס"). בגמרא עצמה יש הודאה בדבר טעויות של חכמי ישראל מול חכמי הגויים. חכמי ישראל חשבו שיש מקרים בהם חכמי אומות העולם צודקים יותר ואף הסכימו שיש חכמה בגויים (כמובן על פי הבנתם המדעית אז): בבלי פסחים דף צד עמוד ב "אמר רבי: ...ונראין דבריהן מדברינו". וכן מצינו בדברי הרמב"ם "מורה נבוכים" חלק ג פרק יד. כמובן יש מקום לעיון מחדש בדברים על פי הידיעות המתחדשות באשר לעיתים ייתכן שמה שהודו טעו. http://www.beith-din.com/daatemet.htm

 

[דוד1000]

השפן והארנבת.

השפן והארנבת טענה: השפן והארנבת אינם מעלים גרה בנגוד לאמור בתורה בספר ויקרא פרק יא פסוק ה. תשובה: 1. כמבוא לכל דיון תשאל השאלה האם תורה שניתנה בסיני במעמד ששים ריבוא אינה אמינה דיה לקביעת העובדה הזו. מי שאינו מוכן עקרונית לקבל מקור מידע זה, הרי רק לגביו נחוץ להיכנס לדיון בנושא. השאלה הנשאלת היא מי הם שני בעלי חיים אלו. מן הבחינה הזואולוגית היסטורית ידועה לנו היטב זהות הארנבת, לא כך הדבר לגבי השפן. בעלי החיים הראשוניים שראוי שנבחן בהקשר לכך הינם 3 בעלי חיים הבאים המזוהים היום לפי הטקסונומיה כלהלן: שנים השייכים למשפחת הארנביים - .Hare סוג הארנבון -Oryctolagus זהו ה"שפן" של ספרי הילדים. סוג הארנבת - Lepus גדלה בר בארץ. שפן - (באנגלית Procovia syriaca ,(Syrian Coney ,Hyrax גדל בר בארץ. יצוין שלגבי שלושת בעלי חיים אלו יש תרגומים שונים באשר יש מילונים המתרגמים את המונחים תוך ערוב תחומים: מילון אלקלעי שפן, ארנבת Rabbitארנבת, ארנב Hare גם בלשונות העמים שמות בעלי חיים אלו מתחלפים. ידוע לנו כנראה הזיהוי של הארנבת המקראית. זוהי ככל הנראה על פי המקורות המשווים הידועים ממהלך ההיסטוריה ומתרגום השבעים הארנבת דלעיל. לגבי השפן הזיהוי המקראי ייתכן והוא שפן הסלעים המצוי הרבה בארץ. אך ייתכן והשפן המקראי היינו דווקא הארנבון. ואולי מדובר בבע"ח אחר. ייתכן גם כן שזהו אחד מבעלי החיים שנכחד כליל מן העולם כמו בעלי חיים רבים שהיו ואינם עוד (כמו הממותה, נמר הסיף, פיל ננסי וכיו"ב). זוהי בעיה טקסונומית הטעונה בירור נוסף. לא ידועות לנו ראיות לזיהוי השפן כמה שמכונה היום "שפן הסלעים". יש אולי ראיה לכאורה שבעל החיים המכונה בשם "שפן הסלעים" אינו השפן המקראי. זאת משום שהשם "שפן" מופיע במקרא כמתייחס לבני אדם - גברים. אם אכן היה השפן המקראי אותו השפן המוכר לנו היום הרי אז קשה להבין כיצד ייתן יהודי, החי בתרבות של אמונה ומצוות, לבנו כינוי - שם של בעל חי פחדן טמא. אמנם מצינו בדורות מאוחרים תופעה של קריאת שמות של בעלי חיים טמאים ליהודים - אריה דב זאב אך בכולם מדובר בבעלי חיים אמיצים ותקיפים וכנראה גם בהקשר בעל משמעות דתית לאומית (אריה- גור אריה יהודה = כינוי לשבט יהודה, דב- דב אורב הוא לי ארי במסתרים = כינוי לקב"ה, זאב- בנימין זאב יטרף=כינוי לשבט בנימין). מה גם שהאישים המקראיים הנושאים שם זה היו בעלי מעמד וחשיבות גבוהים מאוד במידרג החברתי הדתי שבדורם, ואז יקשה לנו מה ראו לדבוק בשם כזה המתייחס לבעל חיים פחדן. עם כל זאת ייתכן וכוונת התורה היא שהשפן הינו הארנבון וזוהי אולי גם הסיבה לכתיבת שני בעלי החיים הללו יחד בפסוק אחד בתורה בחומש דברים יז ג "ואת הארנבת ואת השפן" שהרי הגמל השונה מהותית מהם נכתב בפסוק נפרד. הכתוב בתהילים קד יח "סלעים מחסה לשפנים" מוביל למיגוון אפשרויות רחב מאוד, שהרי סלעים משמשים מחסה למגוון רחב של בעלי חיים. הארנבים מעלי גרה אמנם בדרך שונה ממעלי הגרה הרגילים. בעלי חיים אלו מעכלים את המזון עיכול דו שלבי המכונה קופרופוגיה. לאחר שלב ראשון של העיכול הם מוציאים אותו דרך פי הטבעת ישר לתוך פיהן במצב חצי מעוכל ובשלב השני הם לועסים ומעכלים אותו עיכול סופי. מניעתן מלעשות כך פוגעת בבריאותן באשר חלק חשוב מחומרי המזון, שגופן זקוק לו, לא יופק מן המזון באשר כל אחד מן השלבים הללו נעשה בדרך שונה מבחינת תהליכי העיכול. מבחינה זו שונה מנהגן מזה של חזיר הניזון מצואה סתם באשר הוא "חזירי"... . יוצא אם כן שמאכליהן ירדו למערכת העיכול והועלו שוב לגרון. המילה "גירה" יכול שתיגזר מן השרש "גרר" (יעויין בספר השרשים לרבנו דוד קמחי מגדולי המדקדקים). סביר שהמילה נגזרת מן המילה "גרון". שיטת עיכול זאת היא העברת המזון תהליך דו שלבי מובהק המעורב במעבר המזון פעם שניה דרך הגרון אחרי העלאתו אליו. בכך דומה התהליך לזה של מעלי הגרה בעלי הפרסות השסועות ובעלי 4 קיבות. שיטת עיכול דו שלבי כזאת משותפת גם לחיות אחרות, כמו למשל החולדה. נראה ששאר החיות הנוהגות כך נכנסות להגדרות של התורה ביחס לשרצים. יצוין שתופעת העלאת גרה בשיטות העלאת גירה אחרות, היינו פחות קיבות או העלאת גירה חיצונית כרוכות מטבען בערעור מה של תוקף הסימן כסימן כשרות. זוהי אולי הסיבה לכך שהתורה מציינת שבחיות הטמאות איסורן נובע מכך שהן מעלות גירה ואינן מפריסות פרסה שסועה. ההמשך בקובץ המצורף. http://www.beith-din.com/daatemet.htm http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=6431&codeStat=

 

[Providence]

כבר ניתנה

תשובה מפורטת...

 

[דוד1000]

קנגורו

לגבי קנגורו, אם קיבתו דומה לשפן, אין הדבר רלוונטי, כי ההסברים לגבי שפן מתייחסים לצורת הופעתו החיצונית, וקנגורו אינו נראה כאילו הוא מעלה גרה. יהודה איזנברג * Yehuda Eisenberg www.daat.ac.il [email protected] הרב פרופסור יהודה איזנברג.בעל תואר, ולך אין שום תואר לכן ברור שהוא הצודק ולא אתה. הספורטיב למור לא מעלה גרה חיצונית כמו השפן אלא רק לעיתים רוחקות מאד. מענין שגם בנושא הדגים וגם בנושא החיות בעלות סימן אחד, אתם הכופרים הבאתם רק דג אחד ורק את הקנגרו ואת הספורטיב למור מתוך כל כך הרבה דגים וחיות. ומסתבר שגם מה שאתם הבאתם לא סותר את הראיות.

 

[Providence]

הארנבת והשפן אינם כלל מעלים גרה.

הקנגדו והספורטיב למור נוהגים ממש כמו הארנבת והשפן, ובכל זאת לא הכירם כותב התורה...