ממש לא. דבריי מבוססים על המציאות
(אולי את חיה ביקום מקביל, מה אני יודע).
אחיות לא מפשפשות כי הן לא בודקות ומאבחנות, זה לא תפקידן. אני לא רואה אחיות אלא כשאני צריך לעשות בדיקת דם או חיסון או משהו כזה או לחבוש פצע (אבל הן לא צריכות לפשפש בו). מי שמפשפש לי באף, באוזניים, בעיניים, בגרון, בפצעים על העור, בפי הטבעת וכו' הם רופאים. מי שעושה ניתוחים ומפשפש בקרביים של אנשים, הם כירורגים (מנתחים).
אני לרגע לא מזלזל בעבודתן הקשה והחשובה של האחיות, אבל לטעון שרופאים לא מקבלים את כל הדברים האלה? (+ האחריות הנילוות) נו.
אני לא צריך להיכנס לפורום כדי לדעת מה קורה, אני מכיר אנשים ואני חי כאן. מי שהולך ללמוד רפואה בחו"ל, ועוד בשפה שהוא לא מבין וצריך להתמודד גם איתה בנוסף ללימודים עצמם (שלא לדבר על החיים בארץ זרה והריחוק מהמשפחה, החברים וכו') עושה זאת בלית ברירה (לרוב אחרי שניסה להתקבל כמה פעמים בארץ ולא הצליח) והוא ממש לא מלקק דבש. ואחרי זה כשהוא חוזר לארץ הוא עדיין צריך למצוא מקום שיקבל אותו להתמחות...
"רוב הרופאים שהם לא זוטרים"... רק שרוב הרופאים כן זוטרים. רובם לא מנהלי מחלקות ולא בעלי קליניקה פרטית משלהם. כפי שכתבתי למעלה לתלתולית, השפיץ נהיה דק בקצה הפירמידה. כמו כן כדי להגיע לשלבים האלה שבהם אפשר להחזיק לבד קליניקה פרטית... לא, זה ממש לא פשוט וזה שלב שמגיעים אליו בדרך כלל אחרי עשרות שנים, לא פעם אחרי התמחות ספציפית שהיא עצמה הייתה הרבה שנים (כי יש התמחות על התמחות).
אני חושב שאחת ההוכחות ל"כמה טוב" להיות רופא היא שכל הרופאים שדיברתי איתם בנושא עד היום אמרו בכנות שהם לא רוצים שילדיהם יהיו רופאים. אני מכיר מקרוב בחור, בן לאב רופא שהלך ללמוד רפואה למרות מחאות חריפות מצד אביו שעשה הכל כדי לשכנע אותו לרדת מזה.