זה לא העניין בכלל
זו הדרך המתממת בה שאלת אותה את השאלה. לא משנה בכלל אם ידעת שזו להקה או לא. אני מעתיקה לכאן את הודעתך. וכן בחירה מבטאת משהו. נסיונך "לפענח" את הבחירה הוא לדעתי שיא הציניות, ההתממות וההתנשאות. בבקשה: כותרת: שלום לך אליס בשלשלאות עקבתי בעניין אחר השרשור הזה והודעתך זו גרמה לי "לצאת אל הפורום". <שלום לכולם, קידה וסיבוב > ובכן, ילדתי, (ותסלחי לי שאני מרשה לעצמי, כי ביולוגית גילי מתאים להיות אימך) אני מבינה שלא התכוונת לפגוע. גם אני קפצתי למקרא השורות "הילד יגרום לאיבוד החופש שלי". אני מבינה מניין את מגיעה. ילד שגורם להורה לאבד את החופש שלו הופך בעצם.. למטרד. וילד אינו מטרד. ילד הוא בן אדם בגוף קטן, חסר אונים. יש לו צרכים. וגם למבוגר יש צרכים. לפעמים הצרכים הללו מתנגשים. בעצם,.. לעיתים קרובות. אני מניחה שהכותבת למעלה מבינה, שהיענות לצרכיה כפי שהיא מכירה אותם היום, מתנגשת עם צרכיו של ילד שהיא אחראית לגורלו. עצם ההבנה הזו היא סוג של בגרות. יש אנשים שעושים ילדים בלי להבין את זה ואחר כך ילדיהם סובלים יותר. דווקא יפה בעיניי שהיא תוהה וחושבת ולא הולכת באופן אוטומטי למלא את הצורך ההורי שהתעורר בה. *** למה אליס בשלשלאות? מי כבל אותה? מדוע אינה מסירה אותן? או שעליי לשאול מדוע בחרה הנערה לשים שלשלאות על אליס? *** בוודאי שעדיף שלילד יהיו אב ואם ורצוי גם אח ואחות. וגם בית יפה. וגינה. ואולי גם כלב או חתול. כמובן שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. אבל! בדרך כלל מה שמתרחש בחיים, אינו מה שאנחנו מדמיינים באגדות. היופי בהם זה הלמידה שהם מזמנים לנו. היופי בחיים זה אופן ההתמודדות שלנו עם המכשולים שבהם אנחנו נתקלים. וכשאנחנו מצליחים להתגבר על מכשור אנחנו מאושרים. אי אפשר להיות מאושרים בלי זה. זה רק נדמה ככה. באמת זה לא ככה. האחרון לראות שהוא במים הוא דג הזהב, אם את מבינה למה כוונתי. העולם הוא מקום יפה ילדתי. אם רק תגביהי עוף.