רגע של ספקות

[קסמי אהבה]

לא חייבים לתת שמות

כל אחד וצורת ההתבטאות שלו... ואפשר לכבד אותה גם אם לא מסכימים.... אני מעדיפה לראות את האור הזה כמשהו יותר אופטימי

 

[T h a n a t o s]

אופטימי

זה משהו שאנחנו בוחרים, לא? אולי ננסה להיות פסימים לרגע? אנחנו עלולים לגלות משהו שמפחיד אותנו? אם לא, אז איזו סיבה יש לא לנסות?

 

[קסמי אהבה]

אם בפסימיות אתה רוצה לעסוק....

יהיה לי קשה ללכת איתך כי הייתי שם הרגשתי את זה כואב, וללא מוצא ו...אני לא רוצה!!! הפסימיות לא מגלה דברים שמפחידים אותי אלא מכניסה למרה שחורה. צובעת את החיים בשחור. גורמת לרגליים להרגיש כבדות כמו יצוקות בטון והלב קר כמו אבן.... כשהייתי בת 19 אבי נפטר. ככה פתאום הוא נפטר לי מסרטן באמצע החיים. וכעסתי עליו וכעסתי על העולם ושום דבר לא היווה בשבילי סיבה להמשיך לחיות להיפך...עדיף היה לי להצטרף אליו מרוב געגועים... וכך חלף לו יום ועוד יום והתכלת בשמיים נראה אפרפר והצהוב שבשמש נראה דהוי והחיוך של האנשים נראה פלסטיקי ולאוכל לא היה טעם. ואז התחילה אהבה בחיי קרן אור שהמיסה את הקור מי שלימים נהיה בעלי ליווה אותי בשקט ותמך ועודד וגיליתי שלהיות אופטימי מצמיח המשכיות וחיים ושמחה וקלילות ויצירה. ולפעמים, אני מודה, יש לי נפילות למזלי ממש מעטות ואני נאחזת בטוב נאחזת בצחוק אחרת הייתי נופלת לתהום הדיכאון.

 

[T h a n a t o s]

התהום

"אם תביט זמן ארוך אל תוך התהום, התהום יבהה בך בחזרה" - ניטשה. אפשר למצוא את הדברים בשני הקצוות, אופטימיות ופסימיות. לא סתם ביקשו הוגי הדעות הציונים אנשים נואשים ופסימיים בזמנו - אנשים שמאמינים שאין עתיד במציאות הקיימת. אבל רואים עולם אחר. להיות אופטימי לא תואם את החיים. צריך לרוץ, כמו הטאו, לרוץ במשעול החיים, בלי לעצור, בלי עמדה, לרוץ אותם

 

[קסמי אהבה]

אכן יש שני קצוות../images/Emo38.gif

ודרך אגב, לא רק הוגיי דעות ציונים מאמינים בעולם האחר,ראה לדוגמה את הפרעונים... אבל, למה אתה נתפס לצטט רק את הוגי הדעות הפסימיים??? אתה יודע שיש אסכולה בפסיכולוגיה שמדברת על פסיכולוגיה אופטימית? אתה יודע, שכשאתה עצוב ומדוכדך אתה מקרין את זה לאחרים ומקרב אל עצמך רק אנשים פסימיים ומיקרים עצובים וכך אתה נכנס ללופ פסימי.... אתה יודע, שאנשים אופטימיים בריאים יותר? ופסימיות יוצרת אנרגיות שליליות שמביאה למחלות?

אפשר בהחלט לרוץ במשעול החיים אבל גם להנות מהם להתבשם מהריחות ומהמראות. מי אמר שנולדנו בשביל לסבול??

 

[T h a n a t o s]

אם את מעלה את זה ככה

בודהא אמר שנולדנו לסבול גם אם ניצור לעצמנו את האשלייה של הופי והרכות שעוטפת אותנו אנחנו לא יכולים להתעלם מהסבל והכאב, ואי אפשר לומר יהיה טוב חייבים לקחת עמדה מעשית, כי האופטימיות מובילה לניוון, האומנה שיהיה טוב גורמת לכך שלא יהיה רצון לשנות - הפסימיים הם אלה ששורדים את התקופות הקשות יותר בכוח המעשה, האופטימיים שורדים באמונה, אבל יש מקומות בהם האמונה לא תשרת

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gif

אי אפשר להתעלם מהסבל ומהכאב אבל לא צריך להפוך אותו למשהו מרכזי בחיינו. כתבת ש "הפסימיים הם אלה ששורדים את התקופות הקשות יותר בכוח המעשה" אבל פסימי ללא אומונה למה לו לעשות? היכן המוטיבציה? אם הפסימי חושב ששום דבר לא יביא לשינוי אז למה בכלל להתאמץ ולעשות? האמונה, גם אם היא אשליה ולא אמיתית נותנת תקווה להאחז בה ולהמשיך קדימה. תחשוב למשל על החטופים שנמצאים בשבי מה שמחזיק אותם בתנאים הקשים (וכולי מלאת תקווה

שכולם אכן חיים) זו התקווה שהם ישוחררו. אני אצטט לך קטע מתוך ספר בשם "למלא את הדלי" מאת: טום ראת וד"ר דונלד א.קליפטון "פסיכיאטר ראשי של צבא ארה"ב, בדק 1000 שבויי מלחמה שנכלאו במחנה שבויים בצפ' קוריאה. החיילים הוחזקו במחנות שלא נחשבו אכזריים או חריגים במיוחד באמות המידה המקובלות. הם קיבלו מזון ומים בכמות מספקת וקורת גג נאותה. הם לא עונו בעינויים גופניים שהרגילים באותה תקופה כמו החדרת כפיסי במבוק מתחת לציפורניים,למשל. אם כן מדוע מתו חיילים אמריקנים רבים כל כך במחנות אלה? הם לא נכלאו מאחורי גדרות תיל. שומרים חמושים לא הקיפו את המחנות. ואף על פי כן, אף חייל לא ניסה מעולם להימלט. ...כאשר שוחררו הניצולים ונמסרו לצלב האדום ביפן ניתנה להם האפשרות להתקשר לבני משפחותיהם ולבשר להם כי הם חיים. רק בודדים טרחו להתקשר. הפסיכיאטר גילה מחלה חדשה במחנות השבויים - מחלה של העדר תקווה מוחלט. לא נדיר היה לראות חייל הנכנס לבקתתו, מביט בייאוש סביבו, ומחליט שאין טעם לנסות להשקיע מאמצים כלשהם כדי לשרוד. הוא היה מתבודד בפינתו, יושב שם ומושך את השמיכה מעל ראשו. תוך יומיים, החייל היה מת. אף על פי שבאופן יחסי סבלו מעט עינויים גופניים, התשישות העלתה את שיעור התמותה הכללי במחנה השבויים בצפ' קוריאה לשיעור יצום של 38%-שיעור התמותה הגבוה ביותר של שבויים בצבא ארה"ב. מחצית מחיילים אלו מתו משום שוויתרו. הם נכנעו כניעה מוחלטת, מנטלית וגופנית כאחד." "....השובים הגבירו את תחושת השליליות בקרב החיילים. הם לא מסרו להם מכתבים מהבית, אלא רק מכתבים שליליים-מכתבים בהם סיפרו לחייל על מותו של קרוב משפחה, או מכתבים שבהם נשותיהם של השבויים נואשו מסכוייהם לשוב, ובכוונתן להנשא מחדש. מכתבים כאלה הועברו ללא דיחוי...." "...לחיילים לא נותרה סיבה לחיות, הם איבדו אמון בסיסי בעצמם ובקרוביהם, לא כל שכן, את אמונתם באלוהים ואת נאמנותם לארצם".

יצא קצת ארוך...

 

[T h a n a t o s]

איבדו אמונה בעצמם

שיש טעם לחיות הדוגמה הכי טובה שיש לי לזה - דמות בדיונית - רידיק. שונא את הכל, לא מאמין בשום דבר, אבל עדיין, שורד, זה היצר, אנחנו רק צריכים להתחבר ליצרים, לתקושות, להפסיק לחשוב שיש משהו ששווה לחיות בשבילו ולהבין שהחיים הם התכלית של עצמם וכדאי לנו לעשות את זה טוב כי גם ככה לא נצא בחיים מהחיים ויש לנו רק פעם אחת בתור עצמנו, אז כדאי לא לפשל, יהיה לנו מספיק זמן גם ככה להיות מתים

 

[קסמי אהבה]

אתה צודק../images/Emo24.gif

צריך למצות את החיים הכי טוב שאפשר מבלי לפגוע בנו או בסובבים אותנו. לעשות דברים כייפים תחביבים מוסיקה ליצור להנעים את שהותינו כאן

רוצה להגיד לך שנהנתי מאוד מהדיון איתך אתה יותר ממוזמן לקחת פה חלק פעיל

 

[mbar30]

הבחירה שלך - קסמי אהבה

היא הבחירה בחיים כל כך טוב לקרא את הבחירה שלך. נשמע נורא מה שעברת אבל החויה הזו - הובילה למשהו אחר לחיים אין ספק שפסימיות היא הדבר הנורא אבל לפעמים כל כך נוח להאחז בה עברתי ניתוח קיסרי על בני הבכור היה ניתוח נורא לאחר הניתוח הייתי במצב של טראומה כל כך גדולה שחוץ מאת הילד לא רציתי לראות אף אחד. היה לי נוחבבועה הזו של הפסימיות של השנאה לגוף הבוגד... לאט לאט חזרתי לחיים לאט לאט היום אני אחרי 3 ניתוחים קיסריים - וארבעה ילדים חיה נושמת שמחה יותר ההחלטה שלי היתה - אוקיי היה ניתוח היה חרא אבל יש חיים יש ילדים הפסימיות לא מובילה לשום דרך מלך - היא מובילה למקום שחור ואפל בלי תקווה

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo57.gifריגשת אותי

את יודעת? חשבתי בהתחלה לתת דוגמה באמת של לידה. אומנם לא ילדתי בניתוח קיסרי ,אך לידת וואקום (את שלושת ילדיי) ושניים מהם היו במצוקה ממש דבר שהצריך לחבר אותי לחמצן ומיליון רופאים עם פנים רציניות.... וזה הכי נורא לדעת שאת מגדלת תינוק בבטן שאוטוטו הוא יוצא לחיים ו... מה יהיה עם הלידה? האם הוא ישרוד? זה פשוט פחד נוראי.... אבל לשם כך יש את התקווה ויש את האמונה זה הדבר שמחזיק בחיים זה הדבר שמשאיר אותנו שפויים. תראי למשל את ניצולי השואה שעברו בחייהם סבל כפול (לדעתי) גם לחוות את השואה,האובדן וגםלהמשיך ולחיות בצל הזכרונות הנוראיים ובכל זאת, הם נתפסו לתקווה הם בנו משפחות הם יצרו הם התחברו לטוב. מי שלא הצליח שלא היו לו כוחות נפש להתעלות מעל הטראומה הנוראה פשוט אושפז....

הרבה בריאות!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[mbar30]

החיים יפים - כדאי../images/Emo70.gif

האמהות גורמת לי לחשוב המון על החיים על העתיד על הכל מנקודת ראות חדשה ששוה, לחיות, ללדת, להיות

 

[קסמי אהבה]

אז בסוף היה שווה להיוולד בת../images/Emo8.gif../images/Emo90.gif....

כדי לחוות את ההתעברות ויצירת חיים חדשים.

 

[T h a n a t o s]

במקום האפל והחשוך ביותר

אפילו האור הקטן ביותר זורח באור יקרות אולי זו הסיבה שאני שומע מטאל?

 

[mbar30]

ייתכן ../images/Emo24.gif

אני רואה באור הקטן - את התקווה אז זה לא פסימי לחלוטין..... במקום שיש תקווה יצוץ זרע של אמון

 

[T h a n a t o s]

אמון במה?

 

[mbar30]

ב ה כ ל

בשעתו ניסיתי להתחבר לסוג הזה של המוסיקה צריך להיות במוד מסוים כדי להנות.

 

[תותי פרוטי 7]

האדם הוא ../images/Emo189.gif

לי נראה שיש מלאכים שהם בצורת אדם. בשמיים יש המון תפקידים למלאכים כמו למשל מלאך הנתינה, הילינג ועוד ועוד.. אם יש מלאך שהוא סיים את תפקידו הוא יכול להמשיך להיות למעלה בשמיים או לרדת בצורת אדם, אותו מלאך+אדם לדעתי יכול להיות ברמה רוחנית מאוד מאוד גבוהה, אולי אפילו בדרגה קצת גבוהה מנשמה עתיקה ביותר שגם לה יש כוחות רוחנים מאוד גבוהים אם אותו מלאך מופיע בדמות אדם, משהו מהרמה הרוחנית טבוע בתוכו ואפילו אם ינסה להוציא זאת כלומר לנתק את הקשר הרוחני הגבוה שיש בו, הוא לא יצליח, מכיוון שהוא ביקש מאלוהים ומהשמיים להיות בתור אדם כדאי לעבור לימודים+שיעורים ועוד דברים שונים. באופן כללי ידוע לי על מספר אירועים חריגים ששמעתי מאנשים (לא יודעת אם זה נכון, אבל זה עניין אותי מאוד) בתנ"ך אומרים שיש איזה דמות בשם "חנוך" (נדמה לי שמופיע בבראשית או באחד הפרקים), אותו חנוך הוא יכול להיות באמת ישיות בשם "מטטרון" יש אומרים שגם אליהו הנביא הוא מופיע בדמות אדם אבל בצורה מוזרה, כלומר הוא עוזר לאנשים באותו רגע ונעלם מיד אחרי שסיים את תפקידו עם אותו אדם, ואותו אדם תוהה איפה היה האיש ההוא... אך נזכר במעשה הטוב שקרה לו.

לדעתי האישית, לא משנה איזה דמות אנחנו חיה או אדם או מלאך או כל דבר אחר בכל אחד ואחת יש דבר אחד משותף וזה האהבה

. זה מופיע בארציות ומופיע בשמיים וזה נמצא בתוך כל אחד ואחת.

 

[T h a n a t o s]

אשליות?

לא כולם אוהבים כל הזמן.. או שונאים.. או כל רגש אחר לצורך העניין... אבל כולנו אנשי תקושות - חברות, אהבה, שנאה, סלידה, חיים, מוות, הכל תשוקות. אהבה זה רק חלק כל כך קטן

 

[תותי פרוטי 7]

תראה,

בהחלט מסכימה איתך שלא כולם אוהבים ויש מצבים שאנחנו שונאים, בעצם אנחנו נושאים עימנו את שני הצדדים: הצד הטוב והצד הרע. בנוגע לתשוקה לא חושבת. כי תשוקה היא באה וחולפת כמו מצב רוח. אחרי שהגשמת את מה שרצית (לפעמים אני רואה את התשוקה כחלום) אך האהבה היא נשארת כמו סלע איתן שקשה לעקור אותו, ואם עוקרים אותו העולם מתנפץ לרסיסים. קל נורא ליפול אל התהום ואל הצד הרע של החיים וקשה מאוד לעלות אל הצד הטוב של החיים אבל זה משתלם...