רוצה להיות אימא

[רוצה עוד אחד]

יובל חביבתי

אני זוכרת את ההתלבטות... אבל אחרי שעשיתי את הבן - לפני כארבע שנים - לא היה ולו רגע אחד של חרטה או פקפוק. הבן שלי כבר שואל שאלות קשות, אך נראה שבינתיים האלות קשות לי יותר מאשר לו - הוא נולד לתוך מצב מסוים - וזה נראה לו הכי טבעי בעולם. הוא שואל ומתעניין מדוע, אבל אני זוכרת רק סיטואציה אחת שבה הרגשתי שהוא מרגיש עצב על המצב - בשאר הזמן הוא ילד מאושר מאוד. אני ממש לא רואה סיבה לחשוב על "נזק לילד" - משפחה חד הורית מבחינת הקטנטנים היא משפחה נורמלית - ולשאר הילדים בגן יש משפחה קצת משונה, פחות בינתיים... סתם - הנסיון הפרטי שלי...

 

[tomili]

רוצה עוד אחד - מסכימה איתך

גם הבן שלי הוא ילד מאושר. זורם עם המצב ולמען האמת זה לא "מצב" בשבילו. אצלי הכל על השולחן ולכן הוא מצליח לחיות עם זה בשלום. אני לא מונעת ממנו שום דבר עקב מצבו, מנסה לתת לו חיים נורמליים עד כמה שאפשר. ילד נוסף אני כבר לא יכולה - עקב הגיל - וזה הדבר שקשה לו במיוחד: שלא יהיו לו אחים או אחיות - אבל כמו שאמר המשורר "אלה החיים". בגדול אני לא חושבת שהחיים של ילדים עם אבא ואמא הם בהכרח מאושרים יותר וטובים יותר. הכל תלוי בשחקנים.. עד כמה שאני רואה עכשיו הוא זורם לו בחיים ונראה שגם בעתיד ידע להתמודד עם מה שיקרה לו. מניסיוני.

 

[יובל2]

בן כמה הוא תומי???

הוא הגיע לגיל ששואל שאלות???? בעצם כולם שואלים בדרך זו או אחרת.

 

[tomili]

ליובל2

תום בן 6 וחצי. לא חיכיתי שישאל אמרתי שאמא לא התחתנה ולכן אין אבא.לא נכנסתי לפרטים אינטימיים בכל הקשור למה שעברתי. אבל תום מבין,לפחות כרגע, שאלו הם חייו. אני לא מתכוונת לרחם עליו או עלי - כך יצא לי בחיים ואין הרבה מה לעשות(אולי מתישהו אמצא את האביר על הסוס הלבן ...). החיים שלו ושלי מאושרים, הוא מוקף חברים שלו ושלי, משפחה חמה שתמכה לאורך כל הדרך,ונראה לי שטוב לו בחיים. אני מאמינה שההוויה עושה אותך מה שאתה לא רק הפרטים הטכניים שמסביב - לא שאבא זה רק פרט טכני אבל כולנו שומעים את הסיפורים שלא תמיד דווקא אבא ואמא גורמים לילדם להיות מאושר, מרוצה מעצמו, נדיב, בטוח ועוד. אני משווה את התפקוד שלו מול ילדים אחרים בגילו ואין לי חרטה. לסיכום - אני בעד לשתף אותם בכל מה שאפשר הם מסוגלים להבין ולקבל. אמא של תום

 

[יובל2]

תודה על העידוד והשיתוף

גם אני חושבת שילד לשני הורים לא בהכרח מאושר, אבל עדין זהו מצב עדיף. אני קצת חולה, אז לא ממש יכולה לקלוט ולהגיב. אבל שמחה שבנך ואת שמחים במנת חלקכם.

 

[יובל2]

ערב טוב, רוצה

אני מתארת לעצמי שתינוק שנולד למצב מסויים באמת לא מתאר לעצמו שיש עוד מצב. הפחד שלי הוא כשהילד יגדל, הרי הילדים זה עם אכזר מאוד, ולמרות שאני מאמינה שאתן לילד שלי בסיס טוב, הילדים בסביבה יוכלו לשבור זאת בקלות - אני זוכרת שאני הייתי בכיתה בת יחידה, והתלמידים החליטו שאני מאומצץ ועשו לי שטיפות מוח עד כי ממש האמנתי שזה כך. אני גם מתארת לי ילד שהולך למסיבת יום הולדת ובמסיבות כאלו ההורים ממש מפנקים ומתקרצצים סביב כולם - מעניין עם איזה הרגשה הוא יחזור הביתה? אלו בעצם ההתלבטויות העקריות שלי.מה להגיד לילד איך להכין אותו לשוני, ועד כמה פגיעה זו תהיה דראסטית למהלך ההתפתחות הרגשית שלו.

 

[איילת של אור]

ברור שזה לא קל. ילדים לעיתים

עשויים להיות אכזריים מאד לשונה ולחריג. ראשית, כמו שכבר נאמר כאן - ילדה לחד הורית מבחירה נולד למצב נתון ואני חושבת שבמידה רבה ההתמודדות עם החוסר קלה יותר מאשר לילד שאיבד - חלילה - אב בנסיבות כאלה או אחרות. בעיניי אחד הדברים החשובים הוא להיות גלוי עם הילד ברמה שהוא יכול להבין בהתאם לגילו - לא לעשות מזה סוד או משהו שיגרום לילד לחשוב שיש לו איזו שהיא סיבה להתבייש או להסתיר. כשמשהו גלוי על פני השטח - קשה יותר לילדים אחרים להשתמש בו כ"נשק". ונכון - אני מניחה שזה לא יהיה קל בסיטואציות כמו שתארת של יום הולדת. אני בטוחה שזה לא פחות קל לילדים שהוריהם עוברים גירושים קשים וטעונים למשל. הבת שלי עדין לא שואלת (היא אוטוטו בת שלוש) ועדין לא התמודדה עם מצבים כאלה, ואני רק יכולה לקוות שאצליח להעניק לה את הכלים המתאימים להתמודדות. חשוב לדעתי - אם אפשרי - שתהיה נוכחות של דמות אבהית אחרת בחיי הילד. זה יכול להיות חבר קרוב או בן משפחה. לאור יש סבא שהיא מאד קשורה אליו , שמגיע גם ליום ההולדת שלה בגן ולמסיבות, וגם כמה חברים טובים שלי שמקדישים לה זמן וזה מאד חשוב לי. יובל - היריעה כל כך רחבה ובכתב זה קצת קשה, אשמח לשוחח איתך בעל פה אם תרצי. ולסיום.... רציתי להשוויץ קצת בקטנה שלי (ראי קישור למטה)

 

[TWEETY =^.^=]

../images/Emo74.gif וי איזה בונבונית ../images/Emo6.gif

טוב נו אני עדין לא אמא - אבל מקווה שמהר מאוד. גם אני חושבת שזה תלוי בכלים שמקנים לילד, וככל שנהיה יותר פתוחים ולא ננסה להסתיר ולבלף, זה רק יכין את הילד למקום בו הוא יצטרך להתמודד לבד

זה לא יהיה קל, זה לא יהיה פשוט, ויתכנו משברים,,,אך במשך הזמן הוא יגדל ויבין יותר ויותר את הסיטואציה. יווווווו איך אני רוצה כבר להיות אמא

זה לוקח יותר זמן ממה שחשבתי

 

[איילת של אור]

../images/Emo60.gif לאט אבל בטוח!

בסוף תגיעי על היעד. אני בטוחה שכשתהפכי לאם

ותהיי על דרך חדשה ומרגשת, כל המסע הזה בדרך אל ההריון יראה פתאום רחוק ולא קשה בכלל...

 

[TWEETY =^.^=]

קיבלתי את המסר בתפוז חפוז

חזי חזי החלזון, מי שהמציא אותך שירד לטימיון

סתאםםםםם חיפשתי חרוז. אני מקווה שהחלזון הזה יתחיל לרוץ ויביא אותי כבר לדרך המלך, לשלווה ולנחלה כשבזרועותי תאומות קטנטנות שמנמנות וחייכניות

אני מחכה לתמונות

של הבונבונירה, אך הלוואי וזה מדבק, היא מה זה מאמי, חבל"Z

 

[tomili]

טוויטי, כמה זמן את מנסה?

יש היום מאמר ב"נשים" מעריב ובו המלצה חמה לעבור להפרייה חוץ גופית - אחוזי ההצלחה - כך אומרים שם גדולים יותר.כדאי לקרוא. אמא של תום

 

[TWEETY =^.^=]

היי אמא של תום

אכן כן והנה הקישור אל

 

[TWEETY =^.^=]

הנה הכתבה ממעריב../images/Emo63.gif

משום מה לא מצליח לי להכניס קישור בגוף ההודעה. לא נורא אני אלמד

ולשאלתך,,,,אני מנסה כבר שנה, התחלתי באוקטובר 2000 ועד כה עברתי 4 מחזורי טיפול. 3 עם איקקלומין 1 עם גונל F ועכשיו מחכה למחזור תוך שלושה ימים, ויאללה סיבוב חמישי יוצא לדרך. מקווה שאגדת צילום הרחם תעבוד עלי

 

[איילת של אור]

יובל2../images/Emo32.gif - עניתי להודעה שלך

במסרים של תפוז (ראי ציור המעטפה בצד שמאל של המסך למעלה "יש לך __ מסרים"...)

 

[רוצה עוד אחד]

יובל2

הי יובל, אנסה לפרוט אחד לאחד: ילדים זה עם אכזר - כנראה שכן. גם לי יש טראומות ילדות קשות, למרות שגדלתי במשפחה "נורמלית" (בדיעבד - עוד נורמלית כזאת ואבדנו...) היום אני יודעת שהבסיס הרגשי שקבלתי בבית היה רעוע מאוד, וזה מה שמשך אש מצד החברים בגיל הצעיר. אני ממש לא רואה שום התעללות בבן שלי בקטע הזה, למרות שהוא היחיד בגן שבא ממשפחה חד הורית. קורה שאיזה ילד שואל שאלה, מתוך פליאה וסקרנות, והבן שלי (מצויד בתשובות ש"במקרה הכינותי מראש") עונה ש"אבא שלי לא גר איתנו" או "לי יש רק אמא" או כל דבר אחר, הילדים מקבלים את זה בטבעיות רבה, באותה טבעיות שהוא משדר את זה. זה ממש לא ISSUE. מסיבות וארועים - במקרים רבים אני הולכת אתו "לבד", ולמרבה הפלא... רוב הילדים באים עם אמא שלהם "לבד" - אבות זה לא ענין מאוד פעיל בגנים, מסיבות, חוגים וארועים אחרים, כך שהוא לא שונה בכלום מאחרים. לגבי יום ההולדת שלו - בגן שלו מקובל שבאה המשפחה הקרובה (אמא, אבא, אחים, סבא, סבתא), אני דואגת שיהיו סבא וסבתא, ואפילו דודה אם זה מתאפשר לה, הוא מאושר שכל המשפחה שלו באה (שהרי "אבא" זה לא חלק מהמשפחה שלו, הוא לא מצפה שמישהו כזה יופיע), וממש אין בעיה. כפי שסיכמת - הכל מתחיל ונגמר בהתפתחות הריגשית שלו - עד עתה ממש לא נתקלתי בפגיעה בהתפתחות הריגשית שלו, (אין דכאונות, חששות, רגשי נחיתות או כעס) - זה פשוט טבעי בשבילו - יותר מאשר בשבילי! עניתי לך? ענת

 

[יובל2]

תודה ענת

כייף לקרוא את הדברים האופטימים שלכם, ועוד יותר כייף להבין שבעצם, מה שונה? הכל מתחיל ממה שהבית מקנה. קבעתי פגישה עם איש מקצוע לשבוע הבא, ואני רק מקווה שהוא לא יסובב לי את הראש לגמרי, אלא ימשיך מאותה נקודה ואף יחדד לי אותה יותר. יום טוב לכם ואני חוזרת למיטה

 

[רוצה עוד אחד]

יובל2

בהצלחה חביבתי, והנה הגיג טרום-הריוני: על מנת שנוכל תת לצוציקים את הבסיס הרגשי האיתן שיאפשר להם להתמודד בהצלחה עם העולם האכזר - א*נ*ח*נ*ו צריכות להיות סגורות על זה שזה מה שאנחנו רוצות ומוכנות (לקשיים). - תתיעצי היטב, ותתכונני היטב...

 

[איילת של אור]

שלום סטאר, גם אני חד הורית

מתרומת זרע. בתי כבר כמעט בת שלוש וילדתי אותה בגיל 34. אם תרצי - אני כאן באי מייל לעיל.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

ד"ש לאיילת ../images/Emo32.gif

היי איילת, מה שלומכן? אני ויהונתן 100% סתם היה נחמד "להתקל" בך כאן, ככה פתאם

 

[איילת של אור]

../images/Emo32.gif הי, שלומנו מצוין, אני לא כל

כך פעילה כאן, משתדלת לקרוא בקביעות. עסוקים, מבסוטים. דרישת שלום!