רילוקיישן

[חייבתלהגיב]

ממש לא. האישה לא רוצה לפרק את הנישואין -

הוא זה שרוצה. האישה לא רוצה (או מוכנה) לעזוב את הילדים - הוא זה שרוצה ומוכן. היא מוכנה להסכים לפירוק כי איזו ברירה יש לה? לעבור עם מישהו שמקום המגורים חשוב לו יותר ממנה ומהילדים שלו ולחיות הרחק מהאנשים שכ-ן אכפת להם ממנה ומהילדים? העובדה שהוא מעוניין בפרידה בגלל סיבה כזאת היא כבר סיבה מוצדקת מספיק להתגרש. למה לחיות עם מישהו שאתה לא חשוב לו והילדים שלו לא חשובים לו? תכלס טובת הילד היא שאבא כזה לא יהיה איתו, וזה די מתלכד עם הרצון של האבא ממילא. זה לא סתם קונפליקט ואין פה שקילות - צד אחד מוכן ורוצה לעזוב את הילדים כדי "לשאוף לדברים שחשובים לו" וצד שני לא. העובדה שהוא עושה ג'סטה ומוכן שהם יבואו איתו על אף שלא אכפת לו מהם לא הופכת את הצדדים לשקולים.

 

[alien life form]

אוי, תסמונת הקורבן....

"אני ממש לא רוצה אבל אין לי ברירה". גבירתי, אל תעליבי את האינטליגנציה, היא יכולה להגיד לא על כל מה שהוא מציע עד שהוא ייצא מדעתו או יפרד ממנה. ואז היא (את) תבואו ותגידו, נו, הוא בחר להיפרד ממנה הנבלה.

 

[חייבתלהגיב]

ושוב - הוא בוחר ל-ע-ז-ו-ב את הילדים שלו.

מקום המגורים שלו חשוב לו יותר מהם. הבעייה היא בכלל לא האישה - הוא מלכתחילה אמר שאין לו רגש כלפיה. העניין הוא שפה מדובר באדם שאין לו רגש כלפי הילדים שלו. וכן, ילדים כאלה הם ילדים מסכנים, ואני מאוד מרחמת על הילדים שלו. גם אם אמא הייתה מחליטה לעזוב את הילדים שלה הייתי מרחמת על הילדים שלה. ועכשיו הזכרת לי את זה:
[URL]https://www.businessinsider.com/family-wrote-a-brutally-honest-obituary-for-their-mother-2018-6[/URL]

 

[alien life form]

ושוב את לא מבינה

שבהתנהגות פאסיבית לחלוטין אפשר לגרום לבן זוג לעשות את מה שאת לא רוצה או לא מוכנה, קרי, ליצור את התנאים שהוא יחליט לעזוב.

 

[חייבתלהגיב]

שוב, הוא עוזב את הי-ל-ד-י-ם. הבעייה היא לא

שהוא עוזב אותה. זה לא שהוא רוצה או נאבק כדי שהם יבואו איתו. הוא רוצה שאו שכולם יבואו איתו, או שהוא יילך לבד. הוא לא מעוניין להיות זה שמגדל אותם. אולי הסיבה שהוא רוצה שהם יבואו היא שהוא יודע שאחרת זה מוציא אותו @#&!#. כך או כך, מדובר פה באדם שהילדים שלו הם אי שם בסולם העדיפויות שלו הרחק מהפסגה. בניגוד לאשתו, שכנראה באמת נשארת איתו בגלל הילדים - אולי עד עכשיו.

 

[SupermanZW]

אני הבנתי אחרת

אני הבנתי שהוא רוצה שהילדים יבואו איתו אבל זו צריכה להיות החלטה שלהם האם לבוא איתו או להישאר בישראל, חוץ מזה אלה ילדים גדולים ואין לו לגיטימציה לקחת אותם אם אינם רוצים בכך, כמו כן הוא כתב שהוא טס בתקווה שהם יצטרפו בהמשך ויכול להיות שכך יהיה.

הוא לא כתב שהוא לא רוצה לגדל אותם, נראה דווקא שהוא מעוניין שיבואו איתו אפילו אם אשתו לא והוא יגדל אותם.

 

[חייבתלהגיב]

סבבה, אם הילדים לא מוכנים לבוא - נשארים בארץ.

כלומר, אם אכפת לך מהילדים. ובוודאי שלא אומרים ש"עושים את זה בשבילם כדי שהם יחוו מה שאני חוויתי" ואז בכלל לא לוקחים אותם...

 

[SupermanZW]

אלה ילדים גדולים, לא "לוקחים" אותם אלא נותנים להם לבחור אם

לבוא או לא, כמו כן מכיוון שהוא ואשתו יפרדו בקרוב ממילא אין סיבה שלא יחיו גם במדינות שונות. אין לו סיבה להישאר בישראל ומה יבחרו ילדיו לעשות את לא יודעת, כמו כן יש סיכוי טוב שהם רוצים שיסע כדי שיצור הזדמנויות עבורם ובכל מקרה הוא ישמור איתם על קשר, יבוא לבקר אותם והם יבואו לבקר אותו, אם יחליטו לבוא איתו אז אמם תבוא לבקר אותם והם יבואו לבקר אותה. לא הולך להיות שום נתק.

 

[חייבתלהגיב]

הסיבה שהם לא יחיו במדינות שונות היא שהילדים שלהם

יכולים לגור רק במדינה אחת! ללמוד רק בבית ספר אחד, וכו'. הסיבה להישאר בישראל היא להיות עם הילדים שלו! לראות אותם לא רק בחופשות פעם או פעמיים בשנה!

 

[SupermanZW]

כל אחד יכול לגור רק במדינה אחת

אך במצב שנוצר הם יכולים לבחור לעבור לארה"ב איתו אם ירצו בכך.

קורה לא מעט שהורים מתגרשים וצד אחד עובר למדינה אחרת, לא ברור מאין את שואבת דלגיטימציה למהלך זה.

 

[חייבתלהגיב]

לא נכון. יש אנשים שגרים

ביותר ממדינה אחת, כי העבודה שלהם מאפשרת להם, למשל. או שהם גרים במדינה סמוכה במשך השבוע ובאים בסוף השבוע. יש כל מיני אפשרויות.
יכול להיות גם שאדם נאלץ לנטוש את המשפחה שלו נגד רצונו כדי שישרדו (כמו מטפלות פיליפיניות, למשל).
אבל מי שעובר למדינה אחרת מהילדים שלו "כי זה החלום שלו", בין אם הוא גרוש ובין אם הוא עדיין נשוי, אכן לא לגיטימי ולא תפקוד של הורה.

 

[SupermanZW]

אז נסכים שלא להסכים

 

[חייבתלהגיב]

(גם אם האישה גורמת לו להיפרד, נניח -

היא לא גורמת לו לעבור ליבשת אחרת הרחק מהילדים שלו. אדם שסתם נפרד מאשתו אבל לא עוזב את הילדים שלו זה משהו אחר לגמרי מהמקרה הנוכחי).

 

[Lighting Express]

אז הדם שנשפך פה מהווה דהלגיטימטיזציה למגורים בישראל?

מה ההבדל בין דם לדם? בבוהמיה הרגו יהודים במאה ה11, ביורק שבאנגליה במאה ה12, בליסבון במאה ה16, בגליציה במאה ה18, ברומניה בתחילת המאה ה20. נו, אז?

 

[חייבתלהגיב]

ההבדל הוא שבגרמניה היה ניסיון שיטתי ומסודר

ואידאולוגי לחסל את כ-ל היהודים בעולם. לא כמה יהודים שלא באו להם טוב בעין. מה שקורה בישראל, כשאנחנו בשלטון ויש אנשים שנלחמים איתנו על שטחים מסוימים (כמו שקורה במלחמות רבות לאורך ההיסטוריה, בלי קשר ליהודים כן או לא), לא דומה בשום צורה. (אני לא מדברת על הג'יהאד האסלאמי הכללי שמופנה נגד כל מי שלא מוסלמי - ערביי ישראל לא ממש עושים את זה, והקרב פה הוא בעיקר על שטח. אבל, שוב, גם במדינות מוסלמיות לא הייתי בוחרת לגור).

 

[SupermanZW]

אבל תכל'ס היהודים לא היו בטוחים בגרמניה במלה"ע הII והם לא

בטוחים היום בישראל, כמו כן יהודי בגרמניה היום יותר בטוח מיהודי בישראל היום.

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת אם מה שאתה כותב

במשפט האחרון לגבי יהודי בגרמניה היום לעומת יהודי בישראל היום, אבל מה לגבי מחר? כמו שכתבתי, אני לא מוכנה להיות מקום המפלט של מי שמגלה שגרמניה היא גרמניה, ו-to hold the fort בשבילו. מבחינתי מי שמהגר לגרמניה ראוי שיוותר על "זכות השיבה" לישראל. למדינות אחרות דווקא סבבה שיהגרו - לא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד, גם אם הסל הזה הוא חזק וטוב. לגרמניה - לא.

 

[SupermanZW]

לא יודע מה לגבי מחר וגם את לא, אנחנו לא מגלי עתידות

לכן נכון יותר לפעול על סמך הנחות סבירות תוך לקיחה בחשבון את האפשרות שאנחנו טועים.

המגמה נכון לעכשיו היא החרפת המצב הבטחוני בישראל וקיטון בהגירת ה"פליטים" לגרמניה, כמו כן היום אנטישמיות היא מחוץ לחוק בגרמניה ורוב הגרמנים בני זמננו אינם אנטישמים. כאמור, זו מגמה לא צפי, אבל כרגע זה כל מה שיש.

 

[חייבתלהגיב]

מנין לך שרוב הגרמנים בני זמננו אינם אנטישמים?

אתה קורא מחשבות?

 

[SupermanZW]

יש לי משפחה בגרמניה, לולי היו חשים בטוחים שם לא היו שם.

יש להם את היכולת אם ירצו בכך לעבור לארה"ב או לישראל או לצ'כיה בגלל קשרי משפחה ואזרחויות (של חלק מהם).