רמת החיים בישראל.
שלום. שמי אורית, אני בת 40 ואם ל-2 ילדים. גרושה. במקצועי אני רופאה-אה, עכשיו נשמע שאני מבוססת בחיי. כלל וכלל. אני רואה את כל הכתבות המתפרסמות שבוע שבוע על כך שרמת החיים עולה, הקניות גדלות, כמות הזבל שזורקים גדלה, ושואלת, איפה, איפה כל רמת החיים הזו? אני כרופאה, שבארצות אחרות אנשים כאלו הם מבוססים טוב ומכובדים, זוכה ליחס קשה, ומבקלת כ-7000 ש"J בחודש נטו ללא תורנות. ויש רופאים שמקבלים עוד פחות, אני חושבת שזה הזמן להתחיל לעשות עם זה משהו, המורים מקבלים 300 ש"ח פחות ממני וזועמים, אז מה אני יושבת בצד על 2 ילדים לפרנס עם כל הדרישות של החברה היום ומחירי הגנים והמזון והביגוד בשמים! לפי מה שאני רואה מתגובות של אנשים, כ-80% מהאוכלוסיה באותו חרא יחד איתי מתפרנסים מעט מאוד עם השכלה גבוהה שאמורה לבסס ולכלכל אותי, ובמקום אני רואה את עצמי בכאב אומרת לילדי לא לקחת משהו בחנות או בסופר כי אין לי כסף לשלם על כך ומתביישת בזה, בעודי רופאה, וקורעת את התחת משמונה בעבודה- לא כולל נסיעות של שעה הלוך וחזור- ועובדת עד 6 ולא רואה כמעט את ילדי גדלים. רוב העומס בגידול בני על בתי הבכורה, וגם היא בגלל המצב הזה מקריבה את ילדותה לו, וכל פעם אני מודה לה מכל הלב והיא שואלת מתי זה כבר יגמר, מתי הכל יהיה טוב, ובכל הכאב והצער בידיעה שכך יהיה כנראה תמיד, אומרת לה בשקר, עוד מעט, מעט ביתי, נשאר רק עוד קצת לסבול והכל יסתדר אתם לא חושבים ככה? האם גם אתם באותו מצב? יש מה לעשות? אשמח לתגובות ושיתוף בדברים הללו. -המשתמש של קרובת משפחה-
שלום. שמי אורית, אני בת 40 ואם ל-2 ילדים. גרושה. במקצועי אני רופאה-אה, עכשיו נשמע שאני מבוססת בחיי. כלל וכלל. אני רואה את כל הכתבות המתפרסמות שבוע שבוע על כך שרמת החיים עולה, הקניות גדלות, כמות הזבל שזורקים גדלה, ושואלת, איפה, איפה כל רמת החיים הזו? אני כרופאה, שבארצות אחרות אנשים כאלו הם מבוססים טוב ומכובדים, זוכה ליחס קשה, ומבקלת כ-7000 ש"J בחודש נטו ללא תורנות. ויש רופאים שמקבלים עוד פחות, אני חושבת שזה הזמן להתחיל לעשות עם זה משהו, המורים מקבלים 300 ש"ח פחות ממני וזועמים, אז מה אני יושבת בצד על 2 ילדים לפרנס עם כל הדרישות של החברה היום ומחירי הגנים והמזון והביגוד בשמים! לפי מה שאני רואה מתגובות של אנשים, כ-80% מהאוכלוסיה באותו חרא יחד איתי מתפרנסים מעט מאוד עם השכלה גבוהה שאמורה לבסס ולכלכל אותי, ובמקום אני רואה את עצמי בכאב אומרת לילדי לא לקחת משהו בחנות או בסופר כי אין לי כסף לשלם על כך ומתביישת בזה, בעודי רופאה, וקורעת את התחת משמונה בעבודה- לא כולל נסיעות של שעה הלוך וחזור- ועובדת עד 6 ולא רואה כמעט את ילדי גדלים. רוב העומס בגידול בני על בתי הבכורה, וגם היא בגלל המצב הזה מקריבה את ילדותה לו, וכל פעם אני מודה לה מכל הלב והיא שואלת מתי זה כבר יגמר, מתי הכל יהיה טוב, ובכל הכאב והצער בידיעה שכך יהיה כנראה תמיד, אומרת לה בשקר, עוד מעט, מעט ביתי, נשאר רק עוד קצת לסבול והכל יסתדר אתם לא חושבים ככה? האם גם אתם באותו מצב? יש מה לעשות? אשמח לתגובות ושיתוף בדברים הללו. -המשתמש של קרובת משפחה-
* לקנות במקום הזול ביותר באיזור המגורים שלך. אולי זה להשקיע עוד 20 דקות נסיעה, אבל ההבדל במחיר, כמו שאנחנו פעם בדקנו (ואכן ישבנו עם סל הקניות שלנו ובדקנו מוצר מוצר) הוא 50% בקופה (כלומר ברשת זולה את משלמת 800 שח ועל אותם מוצרים ב-ד-י-ו-ק את משלמת ברשת היקרה יותר 1200 שח... ותאמיני לי שאכן בדקנו מוצר מוצר (כל המוצרים מאותו יצרן ואותו נפח חחבילות) כי ההבדלים של כמה שקלים בכל מוצר מצטברים, בחודשי זה יוצא הבדל ענק. אז אני יכולה להגיד, שבדומה לפןפייר, אנחנו זוג, חיות לא רע בכלל (כולל כמה יציאות קטנות בחודש) יש לנו מלא בגדים ואוכל בלי הגבלה (אנחנו דווקא כן מהאוגרות) ואנחנו מוציאות סכומים נמוכים בהרבה מהסכומים שציינת, פשוט כי אנחנו מוציאות אותו במקום אחר. חייבת להגיד לך שבעבר לא הייתי מודעת עד כמה ההבדלים גדולים. עד שלא התחלנו ממש לרשום את ההוצאות ועד שלא התחלתי לקנות בעוד מקומות לא הפנמתי כמה כסף הלך בעצם על אוויר. אני חושבת שיש פה עניין פשוט של מודעות- רובנו לא מודעים.