רע. הכי רע. רע מאוד. ט'

[אלומת האור]

לא יכולה יותר

הכאב גומר אותי. לא מגיע לי לסבול ככה, זה בלתי אפשרי. חייבת לנוח ולחשוב מה אני עושה הלאה.

 

[אלומת האור]

חבל שיש להם אותי, כמובן. לא להפך.

 

[אלומת האור]

רע. הכי רע. רע מאוד. ט'

רע לתפארת. בא לי למות. להתאדות מכאן. להיגמר. לא להתקיים יותר. אני נחנקת. נחנקת גם מהאשפוז וגם מאיילה, וגם מהתרופות וגם מאנשים רעים שיש באשפוז. רע ורע ורע ואפילו גרוע. אין שום מוצא, אין שום פתרון, אין לי מילים ואני רוצה למות, רוצה לישון ולא לקום יותר לעולם. הלוואי אמן שזה יקרה לי בלי מאמץ. אני אסביר אחר כך. או שלא. אין צורך לשלוח ניידת, אני פחדנית מדיי.

 

[Lady Stark]

מתוקה שלי

תנשמי עמוק.
כשתרגעי קצת תספרי לנו מה קרה. תני לנו להיות פה ולעזור.

אוהבת מאוד

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אלומונת

דברי איתנו, מה קרה?

 

[היי48]

 

[אלומת האור]

כולם פגעו בי היום

איש אחד בקבוצה בעט בי בבטן (מטפורית). אחר כך הרופא הזחוח ביותר במזה"ת, שהצדיק את האיש שפגע בי, ופגע בי אפילו יותר בעצמו וסיפר לי שהמנחים של הקבוצות אמרו לו עליי משהו רע (למה אתה מספר לי את זה, חתיכת אידיוט. וגם לא אומר לי מי אמר לו את זה, אז עכשיו אני צריכה לחשוד בכולם). ואם כל זה לא מספיק, הלכתי לאיילה ואיך שאני נכנסת אליה לחדר היא העירה לי הערה מגעילה וחסרת טקט בנוגע למשהו שקשור למראה החיצוני שלי וכל כך נפגעתי והכול התקשר להכול והכול שחזר את הכול, כל מה שהיה לאורך היום המגעיל הזה, והתביישתי והצטנפתי בתוך עצמי ולא הבנתי כמעט כלום מהשיחה הארוכה שהייתה לנו, כי הייתי עסוקה בלעכל את הפגיעה הזאת ממנה (שהיא התנצלה עליה, אגב, אבל המילים כבר נאמרו). ואין מוצא. ואין פתרון. ואני רוצה לעוף מהאשפוז הזה כבר מחר. אני אסע מחר כדי להיפרד מהמטפלת האישית שלי ולשמוע מה דעתה. אולי היא תשפיע עליי להישאר, אבל אני לא רואה בזה שום טעם. הרופא פשוט עושה ממני מטעמים בכל פעם מחדש. הוא הודף אותי, מטיח בי דברים קשים בלי שום טיפת חמלה, אומר לי את כל הדברים הגרועים שאני בלאו הכי אומרת על עצמי, הוא פשוט מחזק את זה ונותן לזה משנה תוקף, ולא מתאים לי שזה ימשיך. ועכשיו גם בקבוצות אני לא אוכל להשתתף כי איך אני יכולה לשבת בקבוצה שאולי המנחה שלה אמר לרופא את הדבר השלילי הזה עליי? אני פשוט צריכה להיעלם. לא להתקיים. הקיום שלי מזיק לאנשים. חשבתי שעזרתי לאנשים. חשבתי שתרמתי מעצמי. עשיתי הכול כדי לעזור ולתרום מהידע שלי, מהעידוד שלי, אבל קיבלתי בוקס בבטן ולא הפסקתי לבכות כל היום וסיממתי את עצמי עם כדורים (נתנו לי שם, הכול חוקי). ועכשיו גם איילה פגעה בי והבנתי ממנה שגם לה אין שום פתרון של מה יהיה אחרי האשפוז. אז אני כבר יודעת מה יהיה הפתרון, אני רק צריכה לחשוב איך אני מארגנת את זה בצורה נקייה שתזיק הכי פחות לאנשים. יש לי עוד כמה דברים לסיים, ואז זה. אני לא יודעת מה לעשות ומה להגיד מעבר לזה, כל מילה שלי תתפרש תמיד נגדי. הלוואי שפשוט לא הייתי קיימת וכל הקיום הפתטי שלי היה נחסך מהעולם וגם הרבה עצבים היו נחסכים לאנשים ששונאים אותי, ומתברר שיש כאלה יותר ממה שחשבתי. הכי כואב לי על איילה, על השטות הזאת שהיא אמרה לי, שפגעה בי כל כך חזק כי זה שחזר לי משהו שאימא שלי לעגה לי עליו. ואחר כך היא אמרה לי דברים שלא הבנתי, אבל הטון שלהם היה לי צורם ולא נעים. והיא דווקא ישבה אתי שעה והשתדלה להיות נורא נחמדה. החיבוק שלה היום לא עזר לי ולא הרגשתי אותו בכלל. אני פשוט צריכה לסתום את הפה שלי, להפסיק לצרוך חמצן, ולפנות את המקום שלי לאנשים אחרים. רק ככה כנראה אפשר יהיה למזער נזקים עד להיעלמותם (והיעלמותי) המוחלטת.
אני הולכת לנוח קצת ומתפללת שאלוהים יעשה לי נס ולא אקום יותר לעולם.

 

[אלומת האור]

אני מפחדת

ט'

אני רוצה ללכת לישון, אבל יש לי חרדה קשה. אני רוצה לקחת כדורים, הרבה כדורים, מלא כדורים, ולגמור את הסיפור. אבל אני פוחדת לגמור בטיפול נמרץ ולגרום לעצמי נזק קבוע לאיברים או שיתוק וזה יהיה יותר גרוע מלמות, כי אם אהיה חלילה סיעודית אף אחד לא יטפל בי ואני אמות בלאו הכי בייסורים. אז אני לכודה בגוף הזה עד שאלוהים יחליט לקחת אותי אליו ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום. אני פוחדת לישון, אבל לא מסוגלת להשאיר את העיניים פקוחות. קשה לי להחזיק. וצריכה להתווכח עם השותפה שוב על החשבונות, לעזאזל. אין לי כסף. הייתי בבנק ונבהלתי מהמצב. אני פוחדת ממה שקורה לי, אני נופלת בחזרה לנקודת ההתחלה כמו במשחק סולמות וחבלים. הלוואי שהייתי מספיק אמיצה להתאבד, אני פשוט לא יכולה כבר לסבול את החיים האלה ואת עצמי. אין לי כוח לחיים. אין לי כישורים לחיים. כולם לועגים לי, אפילו איילה. וכל מה שהיא ניסתה להגיד כדי לתקן את העוול שגרמה לי עם חוסר הטקט שלה היום לא דיבר אליי ולא הגיע אליי בכלל. כבר לא עניינו אותי המחמאות שלה והדברים האחרים הטובים, כי הכול היה גם רע כל כך, ושחור לי בנשמה ורע לי ברמות מטורפות. אני אתאפק עם המחשבות האובדניות עד מחר, כי הבטחתי לאיילה שאני לפחות אפרד כמו שצריך מהמטפלת האישית שלי באשפוז, ובאמת מגיע לה. בזמן הקצר מאוד שהיינו יחד היא השתדלה בכל כוחה לעזור לי, למרות שזה לגמרי ללכת עם הראש בקיר. וחוץ מזה גיליתי שאחת המטופלות של איילה היא בחורה מטומטמת שפעם עבדה אתי בעבודה מוגנת אחרת ורדתה בי והייתה חסרת טקט ברמה שלי להגיד לי אחרי כמה זמן שלא ראתה אותי "יהההה איך השמנת" כשהיא בעצמה נראית כמו פרה, או שאמרה לי "יה, איזה מסכנה את שההורים שלך מתו", והייתה פשוט גועלית. היא אמרה לי שלום כשיצאה מהחדר שלה ונהמתי איזה "היי" כזה לעברה באנטיפטיות, כי זה מה שהיה לי להציע לעולם היום. כל כך מיותרת, שאלוהים ייקח אותי כבר, אמן. הלוואי שמישהו היה שומר עליי, אבל ממש שומר עליי, שארגיש שאני לא לבד. אני ממוטטת מהבדידות הזאת.

 

[Lady Stark]

אלומונת

אני מבינה שהיה יום מזעזע. מחריד אפילו. המנהל הזה, צריך לשלול לו את הרישיון אם ככה הוא מדבר למטופלים שלו וזו תמונת מצב נוראית. מה שהיה שם היום זה שאדם שאמור לעזור לאנשים בעט בך כשהיית על הקרשים.
אבל מתוקה שלי, את חייבת לא לצלול לחלוטין.
ח י י ב ת.
תבלמי ברגע זה את הנפילה.
כי מכאן (כל העלבונות שקיבלת) ועד ללומר שהקיום שלך מזיק ושאת מיותרת - לא מסכימה לך. זאת צלילה שאת חייבת ויכולה לחסוך מעצמך. הצלילה מיותרת.

בואי נפרוט את האירועים אחד אחד כדי להיות מסוגלים להסתכל על היום הזה כפי שהוא.
בחור בקבוצה שלך פגע בך. מה הוא לעומת כל אלה שכן הכלת אותם ועזרת להם?
המנהל היה מניאק וחסר כל אתיקה. את יכולה לפתוח מחר את הקשיים האלה בקבוצה.
איילה פישלה. אנחנו כבר עובדות על הידיעה שהיא אנושית ולא מושלמת. והיא ניסתה לפצות על זה אחרי זה בכל זאת.
ראית בחורה שעשתה לך טריגר. שתלך ל&@;#%. אני בטוחה שהתנהגות הכושלת שלה לא נותנת לה אושר או אהבה או כלום.

אני מבינה שכולם אירועים כואבים וקשים ובמיוחד במצבך.
ושכולם יחד יצרו תחושת כאוס.

אבל המשותף לכולם הוא דבר אחד ומשמעותי: כולם היו תגובות חיצוניות של אנשים אחרים. לא היה פה שום כשל שלך (ולא משנה כמה תגידי שכן, ברור לי שאף אחד מהם לא התנהג נכון. רק תארי לעצמך איך את היית מתנהגת עם אדם באשפוז ותביני את המוסריות הלקויה).

מי הם שיכתיבו לך את הרצון שלך לחיות?

מתוקה, קחי את היום המחריד הזה ותכעסי. תגידי שזה לא פייר. אבל עליהם. לא על עצמך.
תילחמי ברעיון המזוויע והאבסורדי שפשלות של אחרים יגרמו לך לא לרצות לחיות.


תחליטי עם עצמך שתגובות של אנשים לא יכולות ליצור כזאת הפרדה בינך לבין עצמך.
אני יודעת שאת מרגישה שחסר לך בסיס, ואני מבינה כי גם אני מרגישה הרבה שאת מה שילד אמור לקבל בבית לא קיבלתי.

אבל יש לך בסיס. יש לך אופי חזק. את אשת עקרונות. יש לך סטנדרטים. את מבינה עניין יותר מרוב האנשים שיצא לי להכיר.
רוצה וצריכה אהבה? אנחנו נרעיף עליך אהבה בלי סוף.

אבל תכעסי מותק. זה רגש אקטיבי שאת צריכה עכשיו. ולא על עצמך. רק עליהם.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מותק, אלומונת שלנו

את כרגע מוצפת בהרבה רגשות וזה כואב מאוד. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה כואב זה מרגיש עכשיו. לספוג פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה מכל כך הרבה אנשים ביום אחד, אבל תכווני את הכאב הזה כלפי חוץ, לא כלפי פנים.
אני מאוד מסכימה עם סטארק. תכעסי. אבל לא עצמך, את תמיד כועסת על עצמך, גם כשאת צריכה לכעוס על אנשים או על המצב.
את לא מיותרת. את אלומה שלנו

 

[מיצי2013]

מצטרפת לבנות

את ממש לא מיותרת. טוב שיש אותך.
אני ממש מצטערת שעבר עלייך כל הג'יפה הזה.... אבל תזכרי, כמו שאני מנסה לזכור, שבגלל המצב העדין שלך כרגע דברים קטנים הופכים להרבה יותר גדולים ממה שהם באמת, ומשפיעים עלייך הרבה יותר. זה כמו לתת מכה קטנה לעצם שבורה. המכה לא כואבת, העצם כואבת...
את אמיצה ואני מאמינה שמה שמחזיק אותנו זו שארית התקווה שיש גם משהו טוב שמחכה אי-שם, מתישהו.

 

[היי48]

מותק,

לא רק שאת לא מיותרת, את אפילו מאוד מאוד נחוצה. ואני חייבת לומר לך שאנשים שבועטים באנשים אחרים שנמצאים במצב פגיע הם אנשים דוחים, קטנים וחסרי ביטחון עצמי לגמרי. תחשבי על זה-מה עוד אפשר לומר על מישהו שמצד אחד בוחר לעבוד בתחום בריאות הנפש/בעל בעיות נפשיות בעצמו ועדיין פוגע במישהו שמרגיש רע? אלו הרי טפילים מגעילים שיכולים להרגיש טוב עם עצמם רק כשאנשים אחרים סובלים ולא מסוגלים לפרגן. ואת פי 100000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000 כפול מיליון יותר טובה מהם, למי אכפת בכלל מאנשים כאלו?? שילכו לחפש. את בן אדם טוב, חכם ומוכשר, תמיד עוזרת לאנשים במצוקה, תמיד מעודדת ותומכת, כמו אנשים נוספים שנמצאים כאן בפורום, וכאן אנחנו מאוד אוהבים אותך. אז עזבי את הנבלות האלו. כמו שליידי ומחבקת אמרו-תכעסי עליהם (ורק עליהם!!) לזמן קצר, אבל ללא יותר מלזמן קצר כי הם ממש לא שווים את הזמן שלך, את מדהימה מדי בשבילם!!

 

[Lady Stark]

מותק השמיעי קול

תגידי איך את.

 

[tingumi1]

רק רציתי להגיד לך

שאני קוראת אותך גם פה, וגם בפורום השכן, ואת תמיד נראית לי כזה אדם טוב, רגיש ומקסים... שאין מספיק אנשים כמוך בעולם, ולא להיפך...!
נכון שזה מאוד קשה כשה"עור" דק כל כך, והכל כל כך מהר פוצע ומכאיב, אבל אולי תנסי להסתכל על זה מזווית אחרת? אם הייתה לך ילדה כמוך, שהייתה נפגעת כל כך..., אני בטוחה שהיית אומרת לה שלא בה האשם, שהיית מגוננת עליה, דואגת לה, ואהבת אותה מאוד מאוד! אז.. אולי תנסי להיות לפעמים אמא של עצמך?..

 

[אלומת האור]

אני מודה לכולכן מאוד

התעוררתי לא מזמן. רע כל כך, רציתי רק שהחושך יימשך, אבל לא הייתה ברירה - נאלצתי לקחת כדורים וגם לאכול.
ואני אימא גרועה מאוד לחתולה שלי - כועסת עליה הרבה, גוערת בה וצועקת. אני נורא משתדלת להיות טובה אליה, אבל מצליחה בזה מעט מאוד. אהבתי את הביטוי 'להיות אימא של עצמך'. שמעתי אותו לראשונה בתכנית או. איי וגם התנסיתי בכך. מדי פעם עדיין יש הבלחות כאלה, אבל הן מעטות והפיתוי לפגוע בעצמי גדול מאוד, יש לי כל כך הרבה סיבות טובות לסיים את הפארסה הזאת ומעט מאוד סיבות להישאר.

אני ממש מודה לכל אחת ואחת מכן, חיזקתן אותי מאוד. זוחלת עוד מעט שוב למיטה. כל כך כואב, אני מובסת.

 

[Lady Stark]

לילה טוב מתוקה.
ותזכרי, מה שכואב ככה היום יכאב פחות מחר.
ואת חייבת לאפשר לעצמך לנוח.
אוהבת את הגישה האימהית. תנסי לדבוק בה. זה גם יסית את המיקוד שלך מ״איפה אני לא בסדר״ ל״מה אני צריכה עכשיו כדי להרגיש טוב יותר״.
תשני טוב מתוקתי.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מקווה שישנת טוב, אלומונת.
שיהיה יום רגוע ושקט

 

[תאום2]

אלומת שלי יקרה,‏ מה קורה?‏

איך את עכשיו?‏

 

[מילקי110]

אין מילים .

 

[אלומת האור]

תודה רבה לכולן, אני כותבת מהמחלקה

עדיין רע מאוד. לקחתי כדור כדי להירגע, כי היה לי קשה מאוד פה. עדיין רצון עז למות ולסיים עם הכול, ייאוש, חוסר תקווה.
אני ממש מודה לכן על התמיכה הרבה שאתן מקיפות אותי בה, זה מרגש ועוזר ומחמם את הלב.

אנסה לכתוב יותר כשאגיע הביתה.

ולאורחת בורחת - עלייך להירשם לתפוז אם תרצי לתקשר במסרים, כשאת כותבת כאורחת אין אפשרות לקיים אתך אינטראקציה.

שוב - תודה לכולן - אין כמוכן ואין זה מובן מאליו כלל.

נ"ב המדריכה השיקומית שלי שהייתה אמורה להגיע אליי אחה"צ ביטלה עקב בעיה רפואית, וזה אומר שאשאר לבד לפחות עד יום ראשון (אם אצליח לשרוד עד אז).

להתראות

.