אלומת האור
New member
רע לי כל כך - טריגר
המכתב של הדיקטטור האכזר לא יוצא לי מהראש. הדברים המגעילים שכתב עליי. ועם זה אני צריכה עכשיו להסתובב ולחפש לי טיפולים אחרים בחוץ.
הגעגועים לאיילה.
יום ההולדת המתקרב.
המצב הכלכלי שהולך ומידרדר.
וגם המצב הבריאותי.
הפגיעה שעשיתי לעצמי וכואבת ומפחידה עם איך שהיא נראית.
הבושה שלי בעצמי.
הבדידות.
החתולה שלי שחזרה להיות עצבנית ומעצבנת.
השותפה שעוזבת.
עצב כל כך עמוק. אני רוצה שאיילה תהיה אימא שלי. היא לא יכולה. היא יכולה לתת את הלב והנשמה במסגרת המאוד מצומצמת ומוגבלת שבה היא עובדת במרפאה שבה אני מטופלת, ותו לא. היא באמת לא יכולה יותר מזה. אני חרדה כל כך מהאפשרות שמשהו חלילה יקרה לה ושהיא תצטרך לעזוב. או תרצה לעזוב. אותי. או בכלל. אני בודקת ובוחנת את הגבולות שוב ושוב, פוחדת שבסוף יימאס לה, וגם אומרת לה את זה.
הכעס שלי בנושא האבחנות.
הכלים בכיור.
אני רוצה חיבוק. אני צריכה חיבוק. הלוואי שהיא הייתה יכולה לתת לי אחד עכשיו.
עצוב לי כל כך.
המכתב של הדיקטטור האכזר לא יוצא לי מהראש. הדברים המגעילים שכתב עליי. ועם זה אני צריכה עכשיו להסתובב ולחפש לי טיפולים אחרים בחוץ.
הגעגועים לאיילה.
יום ההולדת המתקרב.
המצב הכלכלי שהולך ומידרדר.
וגם המצב הבריאותי.
הפגיעה שעשיתי לעצמי וכואבת ומפחידה עם איך שהיא נראית.
הבושה שלי בעצמי.
הבדידות.
החתולה שלי שחזרה להיות עצבנית ומעצבנת.
השותפה שעוזבת.
עצב כל כך עמוק. אני רוצה שאיילה תהיה אימא שלי. היא לא יכולה. היא יכולה לתת את הלב והנשמה במסגרת המאוד מצומצמת ומוגבלת שבה היא עובדת במרפאה שבה אני מטופלת, ותו לא. היא באמת לא יכולה יותר מזה. אני חרדה כל כך מהאפשרות שמשהו חלילה יקרה לה ושהיא תצטרך לעזוב. או תרצה לעזוב. אותי. או בכלל. אני בודקת ובוחנת את הגבולות שוב ושוב, פוחדת שבסוף יימאס לה, וגם אומרת לה את זה.
הכעס שלי בנושא האבחנות.
הכלים בכיור.
אני רוצה חיבוק. אני צריכה חיבוק. הלוואי שהיא הייתה יכולה לתת לי אחד עכשיו.
עצוב לי כל כך.
