רצוי vs מצוי
מזה כתקופה אני עוברת עם עצמי חיבוטים נפשיים קשים. מבחינת בן הזוג, אני מאמינה שאצלו ומבחינתו הכל בסדר. הוא באמת בסדר ואני חושבת שאפילו אוהב אותי אחרי הכמה וכמה שנים שאנחנו יחד. תמיד הייתי נאמנה והיו תקופות שהוא לא היה מובן לי,הביאו אותנו לסחרחורות של הרבה למטה והרבה למעלה והייתי לחוצה והיסטרית. הרגשתי נדחקת לפינה כל פעם וכאילו לא אמרו לי את האמת. בחיבוטי הנפש שלי היום לאחור, אבל ממש בחשבון נפש נוקב, אני מרגישה שהייתי יותר ילדותית מאשר לביאה שלוקחת החלטה להמשיך הלאה לבד.
נראית טוב, מאוד מחוזרת וכאילו הולכת עם שתי רטיות בעיניים ולא רואה אף אחד כי אני נאמנה. מסתכלת סביבי ורואה נשואות/גרושות ורווקות משחקות במשחקי אהבה עם פנויים/לא פנויים וחושבת לעצמי שאולי אני זאת הדפוקה. קראתי את הספר הפוך.
אם אני עושה תחשיב של סך הכל, בעצם אולי רציתי משהו שלא קיים או שהוא לא רואה אותי בכלל בתוך הצינור הזה והפער הזה אולי זה מה שגרם לי להרבה רעידות, חוסר ביטחון ובכלל הרגשות שאולי הוא לא איתי כמו שרציתי ולא כי הוא לא רוצה אלא שזה לא מתאפשר עם כל האהבה הגדולה שלו אלי. הרבה נשמות טובות היו בדרך כלשהי יודעות על מה שקורה בינינו ולא ידעתי איך כל זה קורה. הרגשתי מושא ללעג. כמו בהרגשה שכולם יודעים על מה מדברים ורק אני לא יודעת. אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל משהו שם לא מתאפשר לצאת החוצה.
ניסיתי שיחות והוא מקשיב לי כמו שאף אחד לא מקשיב לי בעולם, באמת בהרגשה כאילו אני היחידה עלי אדמות אבל שוב, הוא מסביר לי שיש לי סרט בראש. ואני מסבירה שזה לא סרט, זאת המציאות שלי. אני באמת מרגישה ככה ואני תמיד מצטערת על אם פגעתי ואם אני לא מבינה ואז כאילו זה מסתדר ואז נשמות טובות ואחראיות נכנסות באמצע וטוחנות לו את הראש מחוסר ביטחון שלהם או מכל סיבה שהיא. ואז זה שוב משתנה. אני מרגישה הכל, שום דבר שקשור לסביבה שלי לא מתחמק לי מהעיניים ואני באמת שלא משתחצנת או מתיימרת להיות כזאת אם לא הייתי כזאת אבל זה מה שזה. אבל זה עדיין כמו חידה גדולה בשבילי. כאילו יש מקום רק לאחת והיא לא אני. היא איפה שהוא וזאת אולי לא אני.
אני לפעמים מרגישה כאילו מתחת לפני השטח רוחשים מים לרגליי ובגלל זה לכמה וכמה חברות או ידידות עולה המעמד שלהן בעיניו או כלפי חוץ על חשבוני. ואז אני עוצרת את עצמי בסחף הזה ושואלת את עצמי שאלות קשות כמו האם אני רוצה משהו שלא קיים? האם מישהו מנסה להשפיע עליו לשבור אותי? להרחיק אותו ממני? לגרום לי להראות דוחה? והאם אני בקשר מצוי והוא רצוי מבחינתו כלפיי? אני יכולה להשבע בכל נימי נשמתי שהוא אוהב אותי ושאני היחידה בלב שלו אבל משהו פה כאילו איבד את הסינוס והגל השתבש.
מישהו הבין מתוך הערפל קרב הזה?
מזה כתקופה אני עוברת עם עצמי חיבוטים נפשיים קשים. מבחינת בן הזוג, אני מאמינה שאצלו ומבחינתו הכל בסדר. הוא באמת בסדר ואני חושבת שאפילו אוהב אותי אחרי הכמה וכמה שנים שאנחנו יחד. תמיד הייתי נאמנה והיו תקופות שהוא לא היה מובן לי,הביאו אותנו לסחרחורות של הרבה למטה והרבה למעלה והייתי לחוצה והיסטרית. הרגשתי נדחקת לפינה כל פעם וכאילו לא אמרו לי את האמת. בחיבוטי הנפש שלי היום לאחור, אבל ממש בחשבון נפש נוקב, אני מרגישה שהייתי יותר ילדותית מאשר לביאה שלוקחת החלטה להמשיך הלאה לבד.
נראית טוב, מאוד מחוזרת וכאילו הולכת עם שתי רטיות בעיניים ולא רואה אף אחד כי אני נאמנה. מסתכלת סביבי ורואה נשואות/גרושות ורווקות משחקות במשחקי אהבה עם פנויים/לא פנויים וחושבת לעצמי שאולי אני זאת הדפוקה. קראתי את הספר הפוך.
אם אני עושה תחשיב של סך הכל, בעצם אולי רציתי משהו שלא קיים או שהוא לא רואה אותי בכלל בתוך הצינור הזה והפער הזה אולי זה מה שגרם לי להרבה רעידות, חוסר ביטחון ובכלל הרגשות שאולי הוא לא איתי כמו שרציתי ולא כי הוא לא רוצה אלא שזה לא מתאפשר עם כל האהבה הגדולה שלו אלי. הרבה נשמות טובות היו בדרך כלשהי יודעות על מה שקורה בינינו ולא ידעתי איך כל זה קורה. הרגשתי מושא ללעג. כמו בהרגשה שכולם יודעים על מה מדברים ורק אני לא יודעת. אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל משהו שם לא מתאפשר לצאת החוצה.
ניסיתי שיחות והוא מקשיב לי כמו שאף אחד לא מקשיב לי בעולם, באמת בהרגשה כאילו אני היחידה עלי אדמות אבל שוב, הוא מסביר לי שיש לי סרט בראש. ואני מסבירה שזה לא סרט, זאת המציאות שלי. אני באמת מרגישה ככה ואני תמיד מצטערת על אם פגעתי ואם אני לא מבינה ואז כאילו זה מסתדר ואז נשמות טובות ואחראיות נכנסות באמצע וטוחנות לו את הראש מחוסר ביטחון שלהם או מכל סיבה שהיא. ואז זה שוב משתנה. אני מרגישה הכל, שום דבר שקשור לסביבה שלי לא מתחמק לי מהעיניים ואני באמת שלא משתחצנת או מתיימרת להיות כזאת אם לא הייתי כזאת אבל זה מה שזה. אבל זה עדיין כמו חידה גדולה בשבילי. כאילו יש מקום רק לאחת והיא לא אני. היא איפה שהוא וזאת אולי לא אני.
אני לפעמים מרגישה כאילו מתחת לפני השטח רוחשים מים לרגליי ובגלל זה לכמה וכמה חברות או ידידות עולה המעמד שלהן בעיניו או כלפי חוץ על חשבוני. ואז אני עוצרת את עצמי בסחף הזה ושואלת את עצמי שאלות קשות כמו האם אני רוצה משהו שלא קיים? האם מישהו מנסה להשפיע עליו לשבור אותי? להרחיק אותו ממני? לגרום לי להראות דוחה? והאם אני בקשר מצוי והוא רצוי מבחינתו כלפיי? אני יכולה להשבע בכל נימי נשמתי שהוא אוהב אותי ושאני היחידה בלב שלו אבל משהו פה כאילו איבד את הסינוס והגל השתבש.
מישהו הבין מתוך הערפל קרב הזה?
