רצון ואפשרות

[רועי החושב]

רצון ואפשרות

אצל הרמב"ם יש נאומים חוצבי להבות נגד הדטרמיניזם (שמונה פרקים) שתמציתם היא זו:
שגם אם נקבע מראש מזג פיסיולוגי - אותו המזג מקל או מקשה על כינון מידת אמצע זו או אחרת אולם בשום פנים ואופן לא מונע אותה לחלוטין.
כלומר- תמיד ישנה לאדם אפשרות להגיע לשלמות המידות, בין אם מזגו מקשה עליו או מקל עליו בכך.
התפיסה הזו נדמית לי כתוחמת את הרצון החופשי בתוך ספקטרום בינארי צר- לרצות בשלמות המידות או לרצות במידות כפי שהן.
כמו כן, ההקשר הוא רפואי- רפואת הנפש. וההקשר הזה מעניק פרשנות משונה לדברים- יוצא ממנו שהאדם במצבו הטבעי- אינו בריא, והוא צריך רפואה לנפשו באמצעות שלמות המידות.
משמע- הוא יכול לרצות בבריאות או לרצות בחולי.
זה המסר המשתמע מדברי הרמב"ם.
מתעוררות שאלה מעניינת- האם חולה האדם מטבעו? האם הטלת הדופי באדם באה לשרת תשוקת שלטון של כוהני דת? אם האדם חולה מטבעו- מה מקורה הפיסיולוגי של מחלתו, אם ישנו? מה מקורה הפסיכולוגי, אם ישנו?

 

[ברנדו11]

שלום רועי

לדעתי יש לראות דברי הרמב״ם תמיד בכל עניין בהקשר האמוני של אהבת השם.
ולפיכך הסתכל על העניין בהבט של החתירה והמאמץ לעבוד את השם,להשתנות במובן של תשובה קדמה לעולם.
נ.ב.
אהבתי את תאורך על אריסטו

 

[רועי החושב]

אני באמת לא מבין מדוע

הרמב"ם מדבר על כך שמידות הקיצון (יתר ופחיתות ביחס למידה) פירושן מחיצות על אמיתת מציאות השם ואפשר לבטלן עד שתישאר רק מחיצה אחת והיא השכל האנושי שאינו נבדל.
לי נשמע שלא מעט מהדיבורים על אהבת השם נוטים לכפור באותה מחיצה בלתי ניתנת לביטול- השכל האנושי שאינו נבדל.
והנה הרמב"ם אומר בעצם שלעולם אי אפשר להתייחס לאל שלא דרך השכל (דרך שלילת התארים?).
שמא פירושו- האל אינו יכול להיות מושא לאהבה. הרי אי אפשר לאהוב רעיון! מבחינת האדם, מאמין גדול ככל שיהיה, אלוהים אינו אלא רעיון, תוצר של השכל. זו המחיצה הבלתי עבירה.
או אולי פירושו- זו הפסיכה שארוס לא מצליח למלטה מעולם המתים... כל אשר נולד מהמחשבה מת הוא. אלוהים, לפיכך- הוא רעיון רוח מבחינת האדם, המחשבה מתה וגם האהבה לא תוכל להחיותה.
אז גם אם אפשרית אהבת האל וגם אם לא- אין לה תוחלת. היא לא נראית לי כמטרה כלל אלא כהתכחשות לשלטון השכל על המהות הדתית. לכך שכל הדת אינה אלא תחת מחיצת השכל, ולא משנה אילו "רגשות דתיים" ומצבי התעלות ואושר ותהום וסער ודחף יהיו לאדם- הדת היא בעולם השכל האנושי ותחת חוקי השכל האנושי והשכל האנושי אינו נבדל מהעולם הזה.

 

[ברנדו11]

מלמטה למעלה,ומלמעלה למטה

מה שלא העלית בדבריך הנ״ל,היא האפשרות שקיימת בעולמנו אינטרוונציה אלוהית.

 

[רועי החושב]

אין לאינטרוונציה כזו שום משמעות דתית

נניח שהיה האל מעניש וגומל על מעשי בני אדם- אז מה? אין בכך שום דבר שמחייב לאהוב אותו, מקסימום לפחד, לשנוא או לפתח עורמה מתרפסת מולו (וכל אלו הם אנטיתזה לאהבה). יתר על כן- על פניו אין סדר עולם מוסרי כלל כך שאם יש התערבות אלוהית- היא מעוררת פלצות ולא אהבה.
אז או שהוא מנגנון מכאני מטופש של ענישה וגמול או שהוא מפלצת. אלו הם, כמובן- תארים שיש לשלול. וכדי לשלול אותם יש לשלול התערבות אלוהית בעולם.

 

[ברנדו11]

אינטרוונציה במובן הדתי של לשמה

מבחינת העובד את השם לשמה,עצם קיומו של עולם ומלואו היא אינטרוונציה אלוהית ללא קשר למעמדו של האדם (לפי הרמב״ם האדם אינו תכלית הבריאה)שהרי היקום הוא קונטינגנטי,והוא לבדו אמת.והכרה זאת היא אהבת השם.

 

[רועי החושב]

היקום בכללותו אינו קונטינגנטי

אלא רק התיאוריות שיש לנו על היקום הן קונטינגנטיות, כלומר תלויות בערכי האמת של הפרמטרים המרכיבים אותן.
על היקום בכללותו אנו לא יודעים שום דבר מפאת אי נבדלותו של השכל האנושי ממוגבלות המרחב, הזמן, התנועה וכ"ו
לומר ש"הוא לבדו אמת" אין פירושו של דבר שהיקום שיקרי, אלא זו הדגשה של הנבדלות מהיקום ולכן מתחייבת האינדיפרנטיות המדעית לאמיתות מציאותו. פירושו של דבר, אם כך- שאין אינטרוונציה או שמבחינה מדעית אין משמעות או ביטוי כלשהו לאינטרוונציה.

 

[מפענח התעלומות]

ליבוביץ חלק עליך

וטען שהיקום היה יכול שלא להיות קיים. למה בכלל יש עולם? זאת השאלה ששואל ליבוביץ לא פעם (בעקבות לייבניץ), כי לפי תפיסתו של ליבוביץ העולם קונטינגנטי.

 

[רועי החושב]

ליבוביץ טעה אם כן

מה זה אומר "היה יכול שלא להיות קיים"? שום דבר לא יכול להיות אחרת ממה שהוא.
האפשרות היא לא משהו שקיים מחוץ לחשיבה האנושית. אבל היקום קיים מחוץ לחשיבה האנושית, והקטגוריה "אפשרות" לא חלה עליו. אין אפשרויות ליקום. ליקום יש רק הכרחים.

 

[מפענח התעלומות]

רוב הפילוסופים חולקים עליך

יש דברים שלמרות שהם קיימים עובדתית, הם היו יכולים (לוגית) שלא להיות קיימים. לדוגמה, החתול, היה יכול שלא להיות קיים. כשאני אומר "יכול" אני מתכוון ליכולת לוגית. אין שום הכרח לוגי שיהיו חתולים. רוב הפילוסופים טוענים שגם אין שום הכרח לוגי שיהיה יקום, ויש המקצינים זאת וטוענים שגם אין הכרח לוגי שיהיה משהו בכלל. הרמב"ם למשל, היה חלוק על המקצינים, אך הסכים עם הראשונים: לדעתו, לא חייב להיות יקום, אבל חייב להיות משהו, כי חייב להיות קיים הקב"ה (בתור "משהו"), כי קיומו של הקב"ה הוא הכרחי (לדעת הרמב"ם).

 

[רועי החושב]

הפילוסוף בהא הידיעה לא חלק, כמדומני

אצל אריסטו ישנה קדמות העולם.
אצל הרמב"ם, שלא הולך אחר אריסטו בנקודה זו- האל קדם לעולם. אלא שהרמב"ם היה פילוסוף אריסטוטלי רק עד שהצליח ליישב את הפילוסופיה האריסטוטלית עם האמונה באל. יש בדבריו טעם לפגם, הטיה חשיבתית, דעה קדומה.
הרמב"ם תירגם בעצם את הצורה העליונה- לאל, ואת החומר התחתון- לעולם. זה משחק סמנטי שאין לו אחיזה בדברי אריסטו. זה תרגום בדוחק, השחלתו של פיל בחורה של מחט.
זה גם מעשה רפואה גדול- התקת החשיבה האלילית הפשטנית, המאמינה ב"מישהו" שמאחורי כל תנועה, לעבר מושג מופשט של סיבה צורנית. הדרך נפתחה אז לאל הפילוסופים, לזיהוי חוקי הטבע עם האל. הדחף האלילי נרתם, סוף סוף לעבודה פילוסופית ומדעית. האל השפינוזיסטי זרח והאיר. הרמב"ם הוא הקדמה לשפינוזה גם אם אין הוא מכיר באפשרות ידיעת מדע האל. הוא כן מכיר באפשרות ידיעת אחורי האל.
אצל הרמב"ם (בעקבות אריסטו) מושג הסיבה הוא שם משותף לארבע סיבות. הסיבה האלוהית היא צורנית אצלו ולא חומרית כרונולוגית. הסיבתיות של העולם היא לא בעבר- אלא היא מעבר לזמן. אצל הרמב"ם העולם\יקום הוא לא קונטינגנטי. ליבוביץ טעה פה.

 

[מפענח התעלומות]

קדמות העולם של אריסטו אינה טוענת להכרח לוגי.

כשליבוביץ אמר "העולם היה יכול שלא להיות", הוא התכוון ליכולת לוגית.

 

[רועי החושב]

אין לי מושג על מה אתה מדבר

הכרח לוגי הוא מסקנה שנובעת בהכרח מנתונים.
אין שום נתונים שמחייבים שהעולם "יכול היה שלא להיות".
יש, לעומת זאת- הכרח לוגי שבהינתן שלכל תוצאה בזמן יש סיבה ולכל סיבה יש סיבה שקדמה לה- העולם הוא שרשרת אינסופית של סיבות ותולדות- מאינסוף קדמות הזמן לאינסוף אחרות הזמן.
הכשל הלוגי שבהנחת סיבה ראשונה לעולם נובע מאי הבנת אינסופיות הזמן.
ע"פ רוב הכשל הזה מלווה ב"ראיה" קלושה של אי ידיעת הסיבה לתופעה נתונה. אם לא ידוע מה סיבת האבן, מניחים שהאל ברא אותה. מתגלה סיבה לאבן אך לא סיבת סיבתה- מניחים שאלוהים ברא את סיבת סיבתה. וכך ה"מאמין" קלוש השכל מניח שאלוהים ברא סיבה כלשהי שאת סיבתה אינו יודע. כל היכן שהסיבה לא ידועה, ובשל אינסופיות הסיבות תמיד יהיו סיבות לא ידועות- מתפרץ ה"מאמין" וצועק את ההסבר הטיפשי ביותר- אלוהים ברא. מפריכים אותו בנקודה מסויימת- הוא פשוט הולך לנקודה אחרת וצועק זאת שם. אל מול תהום אי הידיעה צועק הוא "אלוהים". לעולם לא ילמד מניסיון, ותמיד יאחז בתקוות שוא שהנה הנה יש תולדה שסיבתה היא האל.

 

[מפענח התעלומות]

הכרח לוגי הוא מסקנה שנובעת מנתונים לוגיים.

למשל, נתון לוגית שלא יתכן דבר והיפוכו, כשמכאן נובעות מסקנות רבות שכולן הכרח לוגי, למשל נובע שלא יתכן חתול חי מת, וכו'.

אבל אם הנתונים אינם לוגיים, אלא למשל פיזיקליים (כולל הנתון שיש עולם), אז כל מסקנה שתנבע מהם - אינה הכרח לוגי - אלא הכרח פיזיקלי.

ואם הנתונים אינם לוגיים ואינם פיזיקליים, אלא למשל משפטיים (כגון הנתון שכל מי שחוצה באדום הוא עבריין), אז כל מסקנה שתנבע מהם - אינה הכרח לוגי וגם לא הכרח פיזיקלי - אלא הכרח משפטי.

וכל כיוצא בזה.

הכשל הוא בפירוש לקוי לדעתו של ליבוביץ. ליבוביץ לא טען שיש הכרח לוגי לכך שהעולם יכול היה שלא להיות, אלא אדרבא: הוא טען ממש את ההיפוך הלוגי: שאין הכרח לוגי לכך שיש עולם.

אתה טוען ש"יש...הכרח לוגי שבהינתן וכו'", אבל מתוך ההכרח הלוגי הזה שציינת, עדין לא נובע שיש עולם. קיומו של העולם הוא נתון, אבל לא נתון לוגי. ולכן מתוך ההכרח הלוגי הזה שציינת, לא נובע הנתון שיש עולם. לכן, שאלתו האלמותית של ליבוביץ (ולא רק שלו כמובן) נותרה מהדהדת במלוא חריפותה: "למה בכלל יש עולם, אם הוא היה יכול שלא להיות". מה פירוש "יכול היה שלא להיות"? פירושו של דבר, שאין הכרח לוגי לכך שיש עולם. זה הכל.

 

[רועי החושב]

אלו לא נתונים לוגיים

חוק השלישי הנמנע (שלא יתכן דבר והיפוכו) הוא אכסיומטי.
כמו כן הוא אינו לוגי אלא הוא אפיסטמי. מספר אכסיומות אפיסטמיות מרכיבות את מה שקרוי לוגיקה. אך כל אחת מהן אינה "לוגית". התואר "לוגי" מתייחס למושאי חוכמת הלוגיקה ולא לחלקיה. משפט הוא לוגי כאשר הוא עיקבי- בין אם האכסיומות שלו אמיתיות במובן של התאמה בין ההכרה למציאות ובין אם לא.
הכרח לוגי הוא כאשר בהינתן נתונים כלשהם ישנה מסקנה הכרחית הנגזרת מהם.
הכרח פיסי הוא מה שקרוי חוק טבע (אלא שמושג החוק האנושי אינו יכול לחול על הטבע ולכן המושג "חוקי הטבע" הוא מגושם וטוב ממנו מושג "הכרחי הטבע".
נתונים לוגיים הם מידע, כל מידע, אשר נאמר בשפה בינארית (אפסים ואחדים).
תוכן הנתונים הלל (פיסי, פסיכולוגי, אפיסטמי וכ"ו) אינו רלוונטי לעצם היותם נתונים לוגיים- דהיינו מוצגים באופן בינארי. היותם נתונים לוגים פירושו של דבר שצורתם (ולא תוכנם) מתאימה לניתוח לוגי. הם הוצרנו לשפת הלוגיקה.

 

[מפענח התעלומות]

אתה מערבב בין חוק השלישי הנמנע לחוק אי הסתירה

1. "חוק השלישי הנמנע" אומר כי בהכרח נכון אחת משניים: הדבר, או היפוכו. אין לזה קשר לחוק השני (שציינת בסוגריים), האומר שלא יתכן דבר והיפוכו. למעשה, כבר הוצרנו לא מעט לוגיקות שמכירות רק בחוק האחרון אך לא בראשון.

2. חוק אי הסתירה ("לא יתכן דבר והיפוכו") נקרא אצל הלוגיקנים "חוק לוגי", או "אכסיומה לוגית" (אכסיומות המרכיבות את הלוגיקה), והוא אבי הלוגיקה, ולא תיתכן לוגיקה בלעדיו.

3. משפט נקרא "לוגי", רק אם הוא נובע מנתונים לוגיים, כלומר מאכסיומות לוגיות (כלומר מאכסיומות המרכיבות את הלוגיקה).

חבל שדוקטור בוזגלו אינו כאן. יש לו תואר שני בלוגיקה ולכן הוא היה יכול לאשר את כל מה שכתבתי.

אבל בעצם מה זה משנה? בוא נניח שאתה צודק, הרי זו מחלוקת סמנטית בסך הכל: מה זה "לוגי". במקום להתעסק בסמנטיקה, הבה נתעסק בעיקר: והעיקר הוא, שכאשר ליבוביץ אמר שהעולם היה יכול שלא להיות קיים, הוא התכוון לכך שהעובדה שיש עולם אינה נובעת מאף "אכסיומה" המרכיבה את הלוגיקה (אתה רואה? באתי לקראתך).

 

[רועי החושב]

אתה צודק לגבי העירבוב

ולא לגבי הגדרת המשפט הלוגי.
השימוש הנורמטיבי במונח לוגי הוא כפי שציינתי. יתכן שיש עוד שימושים שאינני מודע להם. המשפטים היחידים שעשויים לעלות בקנה אחד עם הגדרתך, שאני יכול להעלות על דעתי, הם החוקים של הלוגיקה (שמפאת קוצר ידיעתי אני מכיר אותם רק בצורה אלגברית-בולאנית ופעם שירטטתי לי את מקבילותיהם במתגים). מדובר על עשרים ומשהו משפטים שכוללים תכונות או חוקים שמאפשרים מניפולציה אלגברית כמו כפילות, חילוף, קיבוץ, פילוג וכ"ו

 

[מפענח התעלומות]

השימוש הנורמטיבי במונח "לוגי" הוא כפי שציינתי

ואגב, יש אינסוף משפטים לוגיים, שנובעים כולם ממספר קטן מאד (בדרך כלל פחות מעשרה) של אכסיומות לוגיות.

על כל פנים, כבר הסברתי בסוף ההודעה הקודמת שלי מדוע המחלוקת בינינו היא סמנטית בעיקרה. העיקר הוא, מה התכוון ליבוביץ כשאמר ש"העולם היה יכול שלא להיות". כפי שהסברתי, כוונתו היא שמתוך האכסיומות המרכיבות את הלוגיקה לא נובע שיש עולם.

 

[רועי החושב]

המחלוקת הסמנטית הזו חשובה לגזירת משפטים

על העולם ולכן אמשיך בה:
טענתי היא שבשפה הנורמטיבית משפטים הם לוגיים כאשר הם עולים בקנה אחד עם החוקים הלוגיים (שאתה קורא להם משפטים).
משפט על העולם אינו אחד מחוקי הלוגיקה! הלוגיקה היא משפטים טאוטולוגיים שאין להם מושא מסויים (כמו העולם).
המונח "עולם" הוא נתון שמוכנס למשתנים של המשפטים הללו. אפשר גם להכניס את הנתון של קדמות העולם, אפשר גם להכניס את הנתון של תלות העולם ברכיביו (קונטינגנטיות) או אי תלותו בהם, אפשר לנסות ולהראות כיצד אפשר להחיל את המשפטים הללו על נתונים כדי להגיע למסקנה שהעולם הוא קונטינגנטי וכ"ו וכ"ו, אבל אי אפשר לגזור מהמשפטים הללו לכשלעצמם שום מידע לגבי העולם (קונטינגנטי או לא) בלי הזנת המשתנים שבהם בנתונים חיצוניים.

 

[מפענח התעלומות]

אבל היא לא חשובה לגבי מה שלבוביץ אמר על העולם

ראשית, אני השתמשתי במונח "משפטים" רק אחרי שראיתי שגם אתה השתמשת בו.

בפעם הראשונה, טענת שמשפט הוא "לוגי" כאשר הוא "מסקנה הנובעת מהנתונים". אבל כעת אתה כותב משהו אחר: "משפטים הם לוגיים כאשר הם עולים בקנה אחד עם החוקים הלוגיים". בשפה העברית, "לעלות בקנה אחד" פירושו: להתיישב, כלומר לא לסתור. אז האם התכוונת כעת להגיד שכל מה שאינו סותר את החוקים הלוגיים הוא לוגי? למשל, האם לדעתך האמירה "אין חתולים" היא לוגית, כי היא עולה בקנה אחד עם (כלומר אינה סותרת את) הלוגיקה?

אז כדי לא להיקלע שוב למחלוקת סמנטית, הרשה לי להניח שהתכוונת להגיד משהו אחר: שמשפטים הם לוגיים כאשר הם נובעים מהחוקים הלוגיים. נו, אבל הרי זה בדיוק מה שטענתי כל הזמן!

אז מה אתה טוען עכשיו? ש"משפט על העולם אינו אחד מחוקי הלוגיקה"? כמובן! ולכן שום משפט על העולם אינו הכרחי לוגית. אפילו המשפט "יש עולם" אינו הכרחי לוגית, ורק לכך התכוון ליבוביץ כשאמר שהעולם היה יכול שלא להיות, כלומר: אין הכרח לוגי לקיומו של העולם. אז במה טעה ליבוביץ, אם רק לכך התכוון?