הי קמיקי,
אני חושבת שעדיף היה לנהל את הדיון שמתמקד בתפיסת צריכת "שירותי" מין כאונס, בהזדמנות אחרת (ואנחנו אכן עושות את זה בהזדמנויות אחרות). הייתי רוצה להפריד את הדיון החשוב הזה מהתייחסות למישהו שזה עתה נרצח כי עלול להיווצר רושם מוטעה שמישהו מצדיק רצח, וזה לא כך. אבל אם כבר בחרת לכעוס דווקא כאן, ואני מעריכה אותך באופן אישי, אנסה בכל זאת להסביר מדוע אני ועוד כמה אנשים חושבים שלשלם על יחסי מין זה שווה ערך לאונס של בן אדם. 1) יחסי מין שנקנו בכסף הם שווי ערך לאונס, כי כשמקיימים יחסי מין עם מישהו שלא נמשכים אליו (לרוב נגעלים ממנו - זאת המציאות של הזונות), לא מעוניינים בשום מגע אתו וכד' - החוויה היא בדיוק כמו להיאנס. זה מה שהגוף מרגיש - סלידה. הכסף שקונה את ההסכמה למעשה, לא הופך אותו פחות טראומטי. רק מוסיף בלבול ומקשה עד אינסוף להבין מדוע זה מרגיש כל כך רע. צאי החוצה, תסתכלי על הגבר הראשון שאת פוגשת, דמייני את עצמך שוכבת אתו תוך יצירת מצג שווא של הנאה. אם תקבלי בסוף 200 ש"ח, תרגישי פחות זוועה? מ.ש.ל. 2) איך מתמודדים עם הטיעון "אבל הזונה מסכימה לזה" - נורא פשוט. אנשים שונים מסכימים לעשות דברים שונים ומשונים. יש כאלה שמסכימים למכור כליה (במדינות שזה חוקי בהן), יש כאלה שמוכרים את עצמם לעבדות, יש אנשים שמסכימים לעבוד משרה מלאה ב - 1000 ש"ח בחודש. לכל אחד שיקולים משלו. אין זה מתפקידנו לשפוט בחירות כאלה, אנחנו פשוט צריכים לשרטט קו אדום במקום שבו אין זה מוסרי לראות בהסכמה הזדמנות. כל מדינה מקדמת את הקו האדום הזה בקצב שלה. בהודו עדיין מותר למכור כליה, בשבדיה כבר אסור לקנות שירותי מין. אבל גם אם זה חוקי בינתיים בישראל - תפקידו של אדם מוסרי לא לקחת חלק בסחר בגופות של אנשים. כל אחד, אם קצת יתאמץ, יכול לדמיין קיום יחסי מין עם פרטר שלא נמשכים אליו, ולהבין עד כמה זה מעורר גועל. אז כל מה שדרוש עכשיו כדי לעשות את הבחירה המוסרית, הוא להבין שזונה היא אדם בדיוק כמו כל השאר. 3) האם התייחסות לקניית "שירותי" מין כאונס היא התלהמות מטורפת, ותפקידך הוא להאיר את עיניי? תראי, נכון להיום רוב האנשים מסביבנו מחזיקים בדעה כשלך. אבל זה לא כי עיניכם רואות צלול יותר, אלא כי תפיסת האונס שלי נמצאת שני סטופים לפניך באבולוציה של תפיסת עבירות מין. אני נזכרת בעצמי לפני כשני עשורים, כפועלת ייצור במפעל שבו התעורר ויכוח סוער על אונס שמרת. אני זוכרת בדיוק כאלה תגובות. עוד לפני פסה"ד חשין נפל לי האסימון ואמרתי - אבל היא לא רצתה, אז הם אנסו אותה. ומה ענו לי? "היא צעקה, היא התנגדה?", "אבל היא הלכה אתם" וכד'. אמרתי - "הם איימו עליה שיפיצו עליה שמועות". וענו לי: "נו, אז את אומרת בעצמך שהיא בחרה להזדיין אתם. הייתה יכולה להגיד - תפיצו שמועות, ולסרב". בשורה התחתונה, תפיסת האונס נמצאת כל הזמן בתהליך התפתחות. ההתפתחות היא במקביל לתפיסת זכויות האישה: בעבר, עיקר המאמץ היה להצדיק את זכותו של גבר לקבל מין; כיום, יש קצת ניסיון להתמקד באישה ולשאול מה היא חווה. כבר לא שואלים "האם היא הוכיחה מעל ומעבר שהמין הזה יהיה עבורה גרוע ממוות", שואלים "האם היא הביעה הסכמה אמיתית ומלאה, שלא לומר רצון בכך". אז פעם הנאנסת הייתה מוגדרת ככזו רק אם היא בעטה וצרחה, ואחר כך הבנו שיש עוד כל מיני צורות של כפייה - באיומים, בלחץ נפשי, כשהאדם במצב מצוקה ולא יכול לתת הסכמה וכו' וכו'. כרגע אנחנו בפתחה של תובנה חדשה, התובנה שכסף הוא אמצעי כוח וכפייה לכל דבר ועניין. בשבדיה כבר הבינו את זה, נורבגיה בדרך, בקרוב אצלנו. מקווה שבעוד 20 שנים, אני ארגיש מוזר שהותקפתי והתגוננתי, כמו לפני 20 שנה בדיון על אונס שמרת.
