רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות שלי על השבת

[חיים פרידמן1]

רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות שלי על השבת

השבת אינה זכר לבריאה אלא זכר לשביתה מהבריאה. זכר להפסקת האינטרוונציה האלוהית בעולם והותרתו על מנהגו. עניינה להעיד שגם התנהגות העולם כמנהגו הוא ברצון ה'.
שכינת ה' בעולם היא בהידמותנו בפעולותיו. המשכן והמקדש מסמלים את שכינת ה' בעולם (דברי הרמב"ם בהלכות תשובה על העולם הבא שקרוי הר ה' ובית ה'). בשבת אנו מציינים את שביתתו הרצונית מפעולה ע"י הכרעה רצונית שלנו שלא לפעול. זה הקשר בין בניין המשכן לשבת ולכן את כל המלאכות לומדים ממלאכת המשכן.
"שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". יציאה היא כינוי לפעולה. "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". "שבו איש תחתיו" = הישארו במעשיכם במקומכם. הסתפקו במה שיש כבר במקומכם ואל תצאו ממקומכם כדי להביא מה שאין שם. מכאן למדו שהוצאה מרשות לרשות היא מלאכה. כאשר אדם בביתו, כמה שהוא מטייל בו הוא נשאר במקומו. לכן מותר לטלטל ברשות היחיד. כאשר האדם בחוץ, רק כאשר הוא משתמש במה ש"תחתיו" - בארבע אמותיו - הוא נשאר במעשיו במקומו. זהו מובן המדרש "אל יצא איש ממקומו" - "אל יוציא". ו"שבו איש תחתיו" על איסור הטלטול ד"א ברה"ר.
לאטדגי, לשאלתך על ר' גדליה, צורת הסתכלות זו על מדרשים היא ר' גדליה'ית.

 

[iricky]

לא הבנתי

כיצד שביתתנו הרצונית מפעולה יוצרת קשר בין בנית המשכן לשבת.
לא זה מקור הקשר, אלא העובדה שבתוך עשיית המשכן יוצא לפתע משה בציווי לשמור על השבת, שהיא דוחה אפילו את מלאכת המשכן, ומכאן המלאכות האסורות בשבת שכולן נגזרות ממלאכת המשכן.
אבל זה רק הקשר הטכני. הקשר הרעיוני עמוק הרבה יותר, ועמד עליו פיש בספרו המעולה 'לדעת חכמה'.

 

[חיים פרידמן1]

המשכן הוא הידמותנו בפעולותיו

השבת היא הפסקת פעילות. אבל אם יש רעיון יותר טוב אשמח לשמוע.

 

[iricky]

במה המשכן הוא התדמותנו לפעולותיו?

השבת אינה הפסקת הפעילות אלא שביתה ממלאכה, ואלה שני דברים שונים לגמרי. אנחנו מצווים לעשות את השבת, ומכאן שהיא דורשת עשייה. כמו כן אין השבת ייחודית בשביתה ממלאכה.

 

[חיים פרידמן1]

המשכן מסמל את העולם הבא שהוא ידיעת ה'

ידיעת ה' הוא לדעת כי אני ה' "עושה" חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי.

 

[iricky]

אני מוכה אלם

נסתתמו טענותי

 

[חיים פרידמן1]

הציווי על השבת קדם לציווי על המשכן

הוא מופיע כבר בערת הדברות ולפי הקבלה האמתית כבר נצטוו עליה במרה. כבר בפרשה שלנו בנוגע למן יש התייחסות לשבת. לכן ברור שהאיסור לעשות מלאכה אינו בגלל הציווי על מלאכת המשכן אלא שמלאכת המשכן היא אינדיקציה למהי מלאכה.
מההקשר למשכן נראה שהמלאכה האסורה היא דווקא המלאכה הקדושה כמשכן, ומלאכה קדושה היא הליכה בדרכי ה'.

 

[אשר אטדגי]

כפירוש למדרש - הדברים יפים למי שאמרם

בפועל, השבת אינה זכר לשום דבר, אלא 25 שעות שבהן אדם מוגבל מלעשות את שלל מאוויו ורצונותיו על פי מערכת חוקים מוגדרת ומתוחמת. (אני כמובן מתכוון לאדם שמקבל על עצמו לקיים מצווה זו) כל ניסיון לשוות טעמא דקרא (היינו טעם לדבר) לדברים אלו ועל פי זה לקבוע מהי מהות השבת בפועל - יעלה בתוהו. משום שמהר מאוד תמצא אנשים אשר יגדירו מהי מלאכה, ומהי שביתה ממלאכה - והספקטרום הרחב הזה יוביל אותך לקרקס שבו חלילה האל הוא הליצן העצוב.
ובהקשרנו אנו: אדם יגדיר מלאכה כדבר מה הדורש מאמץ פיזי אפילו מועט, או נניח לזה ונאמר כהגדרת חז"ל "מלאכת מחשבת אסרה תורה" - היינו מלאכה שעיקרה אינו המאמץ אלא יצירה אפילו אלמנטרית פרי מחשבה וקיימות. ובפועל מהי השבת? אז אם יש לך שבת חתן ואתה במקרה פקיד שומה נעבעך שכל הקראיטיביות שלך בעבודתך היומיומית כבר ארבעים שנים מסתכמת בשידוך גיליונות אקסל, ואתה תצטרך לסדר את השולחנות ולהרים כיסאות וארגזי שתיה, ולעצב את הבית או האולם שבו נערכת סעודת השמחה ועשית זאת כמו שמושיק גלאמין לא עשה זאת מימיו- נו, אז שביתת מאמץ לא הייתה כאן (חולצת השבת הפכה למיזע של דייסה מעומלנת) מלאכת מחשבת ודאי שביצעת - שהרי יצרת יצירה שלא יצרת מימות היותך ישוב על כס מספר וגרף. עונג שבת? בדיחה טובה. ובכל זאת לא חיללת את השבת וקיימת אותה אפילו בשיעור חזו"א. אבל - אם תוציא נייר שבכיסך שעוביו 0.0007 מ"ג,מביתך לקבל את אורחיך, אתה חייב סקילה.
מה עוד שהמקרא עצמו דואלי: לעיתים השבת היא זכר ליציאת מצרים, ולעיתים היא זכר למעשה בראשית - ואני משוכנע שאתה מכיר את שלל הפירושים שניתנו בנושא, שחלקים מהם נוגדים אחד את השני ניגוד רב.

המורם מהאמור, שאין השבת בפועל אלא מה שקבעו חז"ל - היינו מערכת הגבלות מודרכת ומוכתבת - שהטעמים והסיבות לה טובים לשיחת כרה ונשף, שאין עימם אלא מה שהם: דברי תורה משמחי לב, לאלו ששמחים, בהם, או 'מתי לעזאזל תסיים את 'הדברתוירה' אני עייף'. להסיר ספק, חדי אני בהם מאוד.

 

[iricky]

איסתרא בלגינא

ורעש וצלצולים חסרי ערך. אימתי תלמד להתיחס לדברים שעליהם כביכול אתה משיב ולא להתברבר בעשרים אלף נושאים שאין בהם חפץ. שאלתיך שאלה פשוטה על דבריך שלך ולא על המדרש, וכלל לא התיחסת אליה. במקום זאת אתה מרבה להג על קרקסים וליצנים, ועל כך שהשבת אינה זכר לשום דבר שעה שאני כלל לא הצגתי אותה ככזו.
אז אולי תנסה שוב ותענה לי, מהו הקשר בין השבת לעשיית המשכן ומנין הוא צומח?

 

[iricky]

סליחה אטדגי

ברוב נמהרותי לא נתתי דעתי לכך שאתה משיב לפרידמן ולא לי. אבל עדיין אני סבור שדבריך מתבדרים יותר מידי לכל מיני כיוונים מיותרים.
וזה הרי ברור שהשבת בפועל אינה מבטאת את השבת של עשרת הדברות על שתי הוורסיות שלה. אבל היא גם לא סתם אוסף של איסורים.

 

[אשר אטדגי]

ודאי שאינה "סתם" אוסף של איסורים..

יש לה משמעות גדולה מאוד ביהדות, והיא פונדמנטלית בה, ולמעשה ניתן לומר עליה, שהיא והמצוות הרבות הכלולות בה - לא נועדו, כיתר המצוות, אלא להבהיק באור זיו את ההבדלה בין המאמין לשאינו - היינו זה אשר מבטל רצונו מפני רצונו של קב"ה - והוא המבדיל בין קודש לחול.

מגמתי בדבריי הייתה פשוטה והיא נמשכת כחוט שני בכל תגובותיי העוסקות בנושאים אלו - להוכיח שהיהדות בפועל אינה מה שאנו קוראים במקרא או חושבים שאנו קוראים במקרא, או מנסים להבין אוטונומית את מה שכתוב במקרא, אלא מה שקבעו חז"ל. ואך ורק מה שקבעו חז"ל - האבסורדיזם שהצגתי, היא עוד קורט ממגמה זו.

 

[אשר אטדגי]

בכותבי "כיתר המצוות "

אין כוונתי בניגוד להן, אלא כמותן. אומנם זה ברור, אך לעתים דבריי מתפרשים אחרת בפורום זה מכוונתי, ולכן הבהרה זו נחוצה.

 

[iricky]

צודק.

היה עלי לומר "אוסף סתמי של איסורים". היינו, לא השבת היא סתם, אלא האוסף הוא סתם, כלומר שאין בו שום שיטה והגיון פנימי.
אם זו היתה כל מגמתך בדבריך - בחרת לך דרך מאוד מוזרה לבטא אותה. מכל מקום, גלוי וידוע שחז"ל הם שהגדירו מהי מלאכה האסורה בשבת וקשרו אותה למלאכת המשכן, ואין פה שום מקום לקרקס. ואדם ההוגה בתורה (במובנה הרחב) אינו יכול להמנע מלשאול מה היה טעמם, או לפחות מה יכול היה להיות טעמם. אז - מה דעתך?

 

[אשר אטדגי]

נתינת טעמים למצוות, והשבת בכללותן

היא פרובלמטית, להשקפתי. אני יודע הרמב"ם נותן פסקאות נרחבות בנושא זה, ונראה לדעתי, שכפי שאמרת, אדם אינו אוטומיסט - וחייב לתת טעם למעשיו, ונימוק להכרעותיו, ובכלל זה, גם מוכרח שיהיה לטעמי המצוות איזה הסבר מסויים. ולא שאני נבדל מרוב ככל האנשים, וגם אני מעוניין באיזה טעם מן הטעמים. ולא רק מעוניין, אלא באם שומר אני את המצוות ייתכן ואף לא אוכל להמנע מכך בהיותי בן אנוש.

אין גם שום דרך להפריך את העובדה כי חז"ל קישרו, ולא רק קישרו, אלא מדבריהם משמע שזיקתה של השבת למשכן היא היא המלמדת אותנו בכלל את מהותה של השבת על מכלול איסוריה בפועל. ההסבר הפורמלי/טכני הזה מאולץ ולא מספק, זה ברור.

מה בין השבת למשכן?
ההסבר שנראה לי ושאני עוד אוכל להתחבר אליו - הוא הסבר הקדושה - היינו המובדלות*. מבחינת היררכיית ההגבלות במציאות ההלכתית - המשכן, כליו והעובדים בו, הן בעלי המדרג המובהק ביותר באקזיסטנצייה ההלכתית הריאלית (בזמן שהיה קיים כמובן). יש עזרה, יש קודש, יש קודש הקודשים וכו' וכו'. המתחם הקטן הזה ביחס לעולם (קדושה 0), עד לארץ ישראל (קדושה דרגה 1) ירושלים (קדושה דרגה 2) המקדש (דרגה 3) הקודש (דרגה 4) קודש הקודשים (דרגה 5) - נבדל בקדושה מדורגת עד לקדוש ביותר. כלומר בעולם החול, קיימת מובדלות שהיא המבדילה אותך בין קודש לחול. לא לחינם השנה השביעית היא שנת הקודש, היינו המובדלת משש השנים שקדמו לה - ולא לחינם נקראת שנה זו שנת שבתון ובכלל המונח "שבת לה' - מדבר על השנה השביעית והאנאלוגיה ביניהם גדולה - והיא כוללת אבות מלאכה ותולדותיהן בשני המקרים. (ובימי חורפי ניסיתי לחדש כי ישנה גם אנאלוגיה גדולה ומשמעותית בהקשר זה בין המקדש לשביעית, אע"פ שלכאורה אין שום קשר ביניהם - המשנה במנחות כותבת - (פג ע"ב) : "כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ". ועל כן, וכן ההלכה, בשביעית ממשיכים להביא למקדש את העומר ושתי הלחם, על אף השביתה בקרקע. וזה מדהים שקדושת שביעית נקבעת על פי מקום קדושת ארץ ישראל - שחוצה לה הוא המקדש. ואיך כתוב במשנה במסכת כלים: "..אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ? שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם..". שזה בדיוק ההקשר של המובדלות עליו אני דובר, אבל לבל יקיאונו מפורום זה לא נמשיך בזה העניין)

מהי קדושה זו? חובות מסויימות המוטלות עליך המבדילות אותך משאר בני האדם. והשבת מתאימה לכך היטב. שכן היא יוצאת דופן בחובותיה מימות החול. ואכן עושים עליה קידוש בתחילה - והבדלה בסופה. (כשם שלא נכנסים לתחום המקדש מבלי להתקדש קודם). כיפור הוא קודש הקודשים, היינו שבת שבתון. אתה הבנת למה אני מתכוון ועל דרך זו זיל.. האנאלוגיה בהקשר זה רבה מאוד.

(אגב, אינני זוכר היכן אבל קראתי מאמר בלשני לפני זמן רב אשר טען בערך כי המילה שבת היא למעשה שבע בשפות שמיות עם ייחוס הפועל היינו משורש ש/ב/ע. ולא מלשון שביתה - היינו שורש ש/ב/ת - והפסוק "..כי בו שבת מכל מלאכתו..", אינה מתייחסת לשבת, כלומר "כי" אינו בגלל (סיבה) השביתה - אלא תוצאה "כי טוב". בעברית דואליות זו מוכרת. בר אוריין בקי מאוד בנושאים האלו, ובכלל, אולי יש לו את המקור למחקר זה, אני איני זוכרו)

אבל כאמור, כולי האי ואולי!

*להוציא מלב, כשאני משתמש במילה קודש בהקשר זה - אין כוונתי לקדושה אימננטית - סנטיפקציה של אדמה, אדם או חפץ, אלא לזה שיש הבדלה ותחימה.

 

[iricky]

מאולץ מאוד

יש הבדל מכריע בין קדושת השבת לבין קדושת המשכן. מהו?

 

[חיים פרידמן1]

שקדושת המשכן היא בגלל מה שעושים בו

ושל השבת מה שלא עושים בה

 

[iricky]

אתה מחליף בין הסיבה למסובב

השבת אינה מקודשת בגלל מה שלא עושים בה, אלא לא עושים בה כבחול משום שהיא מקודשת

 

[חיים פרידמן1]

לא. זו היא קדושתה! ול' אמר זאת במפורש

 

[iricky]

קודם כל הוא לא אמר את זה

וגם לו אמר, זה לא נכון. ליבוביץ, עם כל הכבוד לו, ויש כבוד, עדיין איננו משה רבנו.

 

[חיים פרידמן1]

הוא אמר וזה נכון:

"אין משמעות השבת אלא הקדושה - להשליט על שביעית מחיי-האדם אורח-חיים מיוחד, שאינו נובע מטבעו ונטיותיו וצרכיו של האדם אלא רק מהחלטתו לקבל עליו עול מלכות-שמים"
http://www.leibowitz.co.il/leibarticles.asp?id=31