ננסה לענות
אני מבין שלא היית בטיפול?
אז כמו כל דבר חדש, כה יש בזה איזשהו פן מלחיץ של וואלה עכשיו צריך להחשף אחרי כל המחסומים האלה שבניתי במשך הזמן
אז את יכולה להרגע, בטיפול את בוחרת מה את מעדיפה לומר ומה את מעדיפה להשאיר למאוחר יותר.. זה תהליך שלוקח זמן, כזה של בניית אמון מאפס
אני חושב שגם עוזר הקטע שזה בנאדם שלא מכירים, אפשר לדבר על הכל בלי לחשוש לפגוע במישהו.. והכל נשאר בחדר
חשוב גם לא לעבור את זה לבד, כלומר לשתף מישהו חבר/ה, משפחה.. מישהו קרוב, לדעת שאת לא לבד
ממ הייתי מאשופז לפני כמה שנים, חצי שנה במחלקה הפתוחה.. עכשיו בשאיפה ללימודי תואר ראשון.. אז את יכולה להיות רגועה בקשר לעתיד שלך, מאמין שדברים לא השתנו מאז
אשפוז זה כל מקרה לגופו, יש אפשרויות נוספות..
באשפוז כפוי הם לוקחים ממך סוג של חופש, אבל הם לעולם לא לוקחים את מי שאת.. אבל אני חושב שלפני שמגיעים לשם, צריך לדעת שמיצינו את כל האופציות האחרות.
בקיצור,חפרתי, אבל ממליץ לך לתת לזה צ'אנס
מה הכי גרוע שיכול לקרות? תמיד אפשר להאשים אותי D:
