זו גישה פסיכולוגיסטית,מכנית
גישה שכאילו מתיימרת לפתוח בפני האדם אפשרויות אבל בעצם מבטלת ומדכאת את האפשרות הכי מדהימה המוצעת לכל אדם,להיות פשוט עצמו,אפשרות שעושה צחוק מכל ההצעות ה"מקסימות" שהעלת כאן(פקיד בנק,מוכר,מרצה)
ברגע שמבינים שהפסיכולוגיה היא המחלה הכי קשה והכי מסוכנת בעולם אז כל המבט לגבי מהו קושי בכלל משתנה לזווית שמאפשרת דיון,גם פנימי,יצירתי ביחסי הגומלין שמרכיבים את זהות האדם,
דיון כזה גם קושר את קיומו היחודי של האדם לסביבתו,
לא בדרך הנלעגת והפרדוקסלית בטירוף של ה"שילוב"(דרך שמניחה שהסביבה היא סטאטית ובלתי משתנה ועל כן דווקא הסובייקט,האדם,שהוא תכלית הקיום,צריך לבטל את עצמו בפניה) אלא בדרך שיודעת לזהות גם במה שנחשב כקשיים ומחסומים בפני שאיפות ורצונות והגשמה עצמית רמזים הכי מהותיים ליכולת ולצרכים האמיתיים והמהותיים שלך.
והדרך הזאת היא קשה רק בגלל שאנחנו עדיין חיים בסביבה שלא רק שאינה סלחנית למי שמנסה ללכת בה אלא שהיא יוצאת מדעתה על מנת לגמור לו את הצורה
והכל כמובן עטוף בחיוכים נעימים(ומזוייפים נורא) וביומרה שאין מגוכחת ואלימה ממנה לעזרה
אם לאדם יש חרדות מוטב שינסה להבין את מה שהן אומרות לו
ללא שום קשר להתניות שהסביבה מציבה לו(ברוב המקרים ההתניות האלה הן בלווא הכי הסיבה לחרדה כי הן אלה שדוחסות אותו בהתמדה לצמתים בלתי אפשריים)
גישה כמו שלך
שהיא הגישה הנהוגה
למעשה היא המונופול של הגישה לאדם
מבטאת נסיון לחסוך כמה פרוטות על ידי בזבוז של מיליון
בעיני זה מטורף
וגם לא אנושי ולא מוסרי ובוודאי שלא מקדם אף אחד לשום מקום טוב
לדוגמה
אם אדם הוא ביישן אז הוא ביישן,נ ק ו ד ה. גם אם העובדה הזאת תעמוד בינו לבין העבודה הכי חלומית בעולם או בינו לבין האשה הכי יפה בעולם עצם זה שכתוצאה מכך הוא יתפוש את ביישנותו כקושי במקום כחלק מהותי ואינטגרלי מקיומו תגרום לו לאבד ,אולי לעולם,את המפתח האישי שלו לקיום שאין מאוד ויפה ממנו,את הקיום היחודי שלו עצמו,כחד פעמיותו שאין ולא תהיה דומה לה מעולם,שרק היא יכולה לפתוח בפניו באמת את כל האפשרויות בעולם,ובכיף
ואת כל העושר הזה את והפסיכולוגים והסביבה המתבוססת באיוולותה בשביעות רצון עצמית אין סופית מבטלת כחסר משמעות רק בשביל הנסיון לגרד עוד איזה חצי פרור מארוחה שמישהו כבר לעס וירק מזמן
גישה שכאילו מתיימרת לפתוח בפני האדם אפשרויות אבל בעצם מבטלת ומדכאת את האפשרות הכי מדהימה המוצעת לכל אדם,להיות פשוט עצמו,אפשרות שעושה צחוק מכל ההצעות ה"מקסימות" שהעלת כאן(פקיד בנק,מוכר,מרצה)
ברגע שמבינים שהפסיכולוגיה היא המחלה הכי קשה והכי מסוכנת בעולם אז כל המבט לגבי מהו קושי בכלל משתנה לזווית שמאפשרת דיון,גם פנימי,יצירתי ביחסי הגומלין שמרכיבים את זהות האדם,
דיון כזה גם קושר את קיומו היחודי של האדם לסביבתו,
לא בדרך הנלעגת והפרדוקסלית בטירוף של ה"שילוב"(דרך שמניחה שהסביבה היא סטאטית ובלתי משתנה ועל כן דווקא הסובייקט,האדם,שהוא תכלית הקיום,צריך לבטל את עצמו בפניה) אלא בדרך שיודעת לזהות גם במה שנחשב כקשיים ומחסומים בפני שאיפות ורצונות והגשמה עצמית רמזים הכי מהותיים ליכולת ולצרכים האמיתיים והמהותיים שלך.
והדרך הזאת היא קשה רק בגלל שאנחנו עדיין חיים בסביבה שלא רק שאינה סלחנית למי שמנסה ללכת בה אלא שהיא יוצאת מדעתה על מנת לגמור לו את הצורה
והכל כמובן עטוף בחיוכים נעימים(ומזוייפים נורא) וביומרה שאין מגוכחת ואלימה ממנה לעזרה
אם לאדם יש חרדות מוטב שינסה להבין את מה שהן אומרות לו
ללא שום קשר להתניות שהסביבה מציבה לו(ברוב המקרים ההתניות האלה הן בלווא הכי הסיבה לחרדה כי הן אלה שדוחסות אותו בהתמדה לצמתים בלתי אפשריים)
גישה כמו שלך
שהיא הגישה הנהוגה
למעשה היא המונופול של הגישה לאדם
מבטאת נסיון לחסוך כמה פרוטות על ידי בזבוז של מיליון
בעיני זה מטורף
וגם לא אנושי ולא מוסרי ובוודאי שלא מקדם אף אחד לשום מקום טוב
לדוגמה
אם אדם הוא ביישן אז הוא ביישן,נ ק ו ד ה. גם אם העובדה הזאת תעמוד בינו לבין העבודה הכי חלומית בעולם או בינו לבין האשה הכי יפה בעולם עצם זה שכתוצאה מכך הוא יתפוש את ביישנותו כקושי במקום כחלק מהותי ואינטגרלי מקיומו תגרום לו לאבד ,אולי לעולם,את המפתח האישי שלו לקיום שאין מאוד ויפה ממנו,את הקיום היחודי שלו עצמו,כחד פעמיותו שאין ולא תהיה דומה לה מעולם,שרק היא יכולה לפתוח בפניו באמת את כל האפשרויות בעולם,ובכיף
ואת כל העושר הזה את והפסיכולוגים והסביבה המתבוססת באיוולותה בשביעות רצון עצמית אין סופית מבטלת כחסר משמעות רק בשביל הנסיון לגרד עוד איזה חצי פרור מארוחה שמישהו כבר לעס וירק מזמן
