שאלה בנוגע לאימוץ חו"ל

[anesthesi]

שאלה בנוגע לאימוץ חו"ל

שלום,
אנחנו זוג עם ילד, והתחלנו תהליך של אימוץ חו"ל כבר לפני למעלה משנה.
נראה שכל העניין עם רוסיה תקוע ולא זז מילימטר (אם למישהו יש מידע אחר, אשמח לשמוע).
רציתי לדעת האם אתם מכירים איזו אלטרנטיבה ראויה?
כמו כן רציתי לשאול, האם יש אפשרות תיאורטית, לדוגמה, שנאמץ באופן עצמאי (ללא עמותה) במדינה כלשהי שתאפשר זאת, ואז נצרף את העמותה (שלהבנתי פועלת מתוקף החוק), בכדי להסדיר את האזרחות הישראלית של הילד?

כל מידע יתקבל בברכה.

 

[אור ועוד אור]

אתם לא יכולים לאמץ מחו״ל ללא עמותה מוכרת

זה החוק ובארץ יש כרגע אימוץ רק מרוסיה ורק ע״י שתי עמותות: טף ועתיד הילדים.
מצב האימוצים כרגע הוא מאד קשה. הבנתי שהרוסים נותנים בונוסים מטורפים למשפחות מקומיות שמאמצות (הבנתי שמדובר על כמיליון רובל שעבור הרוסי הממוצע זה סכום שהוא יכול רק לחלום עליו) וכרגע יש התנפלות של המקומיים על כל ילד שמוצע לאימוץ. למרות זאת, איכשהו, עדיין ממשיכים לטפטף אימוצים גם בארץ ואפילו לחד הוריות, אז לא לאבד תקווה.

דרך איזה עמותה אתם רשומים? אתם יודעים באיזה מחוז?

 

[anesthesi]

לא שמת לב מה שאלתי

בכל מקרה תודה.

 

[Noga Lavie]

אבל היא כן ענתה

"אתם לא יכולים לאמץ מחו״ל ללא עמותה מוכרת".
הכוונה היא שלא, אינכם יכולים לאמץ עצמאית, ולבקש מאחת העמותות רק לאשרר את האימוץ דרכה כדי להענות לדרישה החוקית הפורמלית.
בעבר היו אמנם מקרים שכאלו, אך בעבר גם היו יותר עמותות ויותר מדינות יעד, שחלקן איפשרו אימוץ פרטי בהן. אז היה אפשר לפנות לעמותה שהיה לה רשיון לעסוק באימוץ מאותה מדינה עבור מסמכים בלבד. לעמותות היה הרבה עבודה גם כך, ומכיוון שגבו כמעט מחיר מלא על השירות הזה, הפעולה הייתה כדאית להן (רווח גבוה כמעט בלי עבודה, סטטיסטיקה משופרת לזמני המתנה מהחתימה ועד להגעת הילד).
גם אז, מה שהיה קיים הרבה יותר הוא פניה של ישראלים תושבי חו"ל לעמותה ישראלית, שתתווך עבורן אימוץ, גם אם אינם חייבים להשתמש בשירותיה. קשה להאמין בזה היום, אך עמותות ישראליות נחשבו לזריזות ויעילות בהרבה מעמותות בחו"ל.
כיום, כאשר יש שתי עמותות בלבד, וכאשר יש להן רשיון רק ברוסיה, אינכם יכולים לפנות למדינות אחרות לאימוץ ולבקש מאת מהעמותות לאשרר אותו. מכיוון שאין להן רשיונות לאותן מדינות, אין הן יכולות להראות כאילו תיווכו עבורכם באימוץ. זמני ההמתנה הם כה ארוכים, שאין הן יכוטלות להרשות לעצמן להראות זוג שנרשם כמה שבועות לפני שהילד הגיע לישראל.

בקיצור, ניתנה לכם תשובה מלאה כבר קודם - אי אפשר לאמץ מחו"ל שלא דרך עמותה. (הסייג היחידי הוא אם אינכם תושבי ישראל, אך זו לא שאלתכם.)

 

[anesthesi]

תודה

 

[דניאלהI11111]

האלטרנטיבה היחידה היא אימוץ בארץ

האם היא "ראויה", כהגדרתך? לא יודעת. זה אישי. אנחנו נשברנו באמצע: ארוך מאד, מגיע, ויהיה לכם קשה כיוון שיש לכם כבר ילד ביולוגי.
לכן תצטרכו לאמץ ילד עם צרכים מיוחדים או ילד גדול יותר. ההמתנה ארוכה.
אנחנו היינו בזמנו "זכאים" לתינוק אבל ההתנהלות פשוט שברה אותנו, ואינני מדברת רק על ההמתנה. מעדיפה לא לפרט כאן בפומבי.
בהצלחה

 

[anesthesi]

תודה רבה

מצד אחד ילדים שמחפשים בית.
מצד שני הורים שרוצים להעניק.
ואיכשהו זה כלכך מסובך.
חבל.

 

[סביון1]

הרבה ילדים הם חסרי בית אבל השאלה מי מוגדר בר אימוץ

אין הרבה כאלה, לפחות בארץ, וזה מה שמסבך כל כך את הענין.
אולי תשקלו אפשרות של אומנה במקום אימוץ?
&nbsp

 

[anesthesi]

בואי נראה, נגדל ילד כאילו הוא שלנו

ואז לבן הביולוגי שלנו יהיה אח.
ואז יום אחד יבואו מהרווחה ויקחו את האח.
ופתאום לבן שלנו לא יהיה יותר אח.
&nbsp
לא נראה לי כמו חוויה שהייתי רוצה לגרום לבן שלי.
מה את אומרת?

 

[סביון1]

אני אומרת שאת השיקולים שלך תעשי בעצמך.

לא המלצתי לך על אומנה, הצעתי לך לשקול זאת. יש משפחות שזה מתאים להן, ויש שלא.
ויש שמץ ציניות בתגובה שלך, שלא היה נעים לי לקרוא, כי אני כתבתי 100 אחוז מתוך כוונה טהורה לעזור.
&nbsp

 

[anesthesi]

מתנצל, הכוונה לא היתה לפגוע בך

זה פשוט תסכול.

 

[סביון1]

את התסכול אני יכולה להבין ולכן אנסה להסביר ולהרחיב

אני חושבת שיש דרכים שונות לגשת לאומנה, אבל זה דורש שינוי גישה עמוק מאד בכל מה שקשור לנושא. השאלה אם אתם רוצים או יכולים לעשות זאת.אני חושבת שאני אישית, לו נקלעתי למצב שלכם, הייתי מנסה לעשות זאת. כי אם הגעתם למסקנה שאימוץ חו"ל תקוע ולא זז במילימטר (אני עצמי אין לי מושג מה קורה שם, אימצתי לפני שנים), ואם הייתי מוכנה לעשות הכל, אבל הכל, כדי שלא להשאר במצב הקיים, אז היה שווה לי לנסות ולשנות גישה. זאת אני, יתכן שאצלכם זה שונה ולכן, שוב, השיקולים הם שלכם. אם בכל זאת תרצו להתעניין, אני חושבת שיש פה בפורום כמה משתתפים (כמו אמא של עקתש ועוד), שההודעות שלהם מהעבר יכולות לפתוח לכם צוהר לאפשרות הזאת.
&nbsp
שיהיה חג שמח

ושימצא פתרון לבעייתכם.

 

[anesthesi]

לא מוכנים לעשות הכל

יש לנו ילד מקסים, צעדים לא נכונים עשויים לעשות נזק שמבחינתנו יהיה גדול על התועלת.
כך שהמצב הקיים אמנם לא אופטימלי, אבל גם לא סוף העולם.
ב"ה, יש לו דודים, בני דודים, הוא לא לבד.
&nbsp
אבל כשאת אומרת לשנות גישה, למה את מתכוונת? כן לפנות לכיוון שיש בו יותר סיכון שהילד הנוסף בסוף לא יגדל אותנו ו/או להכניס לחיים את המשפחה המקורית?

 

[סביון1]

קשה לי לנסח תשובה אבל אנסה

אני חושבת שהייתי מנסה לשנות פאזה. לא להגיד "עכשיו אנחנו מרחיבים את המשפחה ומביאים אח לבן שלנו ובן זקונים בשבילנו", אלא
"עכשיו אנחנו מכניסים הביתה ילד, שאנחנו מקוים שיתן לנו ולבן שלנו הרבה שימחה, שיוסיף לנו אתגר (גדול) וענין וסיפוק בחיי המשפחה, שילמד אותנו עוד משהו על אהבה ואחוה ונתינה. ונתפלל ונקוה שישאר איתנו תמיד, ואם לא, אז לפחות שישאר איתנו בקשר חם וטוב גם אחרי שיעזוב. ועם כל הכאב שבפרידה, נזכור שגם תרמנו וגם נתרמנו מהחויה הזאת, והיא תשאר איתנו תמיד". משהו כזה. אני כמובן גיבורה בתאוריה, כי למזלי לא נאלצתי להתמודד עם הסיטואציה שאתם עומדים בה, אבל נראה לי שזה הכיוון. כמו שכבר כתבתי, יש פה חכמות ממני ומנוסות ממני בענין, אני מקוה שיכנסו ויגיבו.
&nbsp

 

[anesthesi]

תודה על התשובה

מבחינתנו, מבין האפשרויות, זו שהוא ישאר בן יחיד נראית לי הכי מתקבלת על הדעת (שלי).
כמו שכתבה כאן אמא לעקתש, צריך גם לדעת איזה אפשרויות לפסול בכדי למנוע סבל מיותר מכל הצדדים (במיוחד הילדים).
אז הנה, מחקתי סופית מחיי את אופציית האומנה כאלטרנטיבה לאימוץ (אולי בעתיד היא תחזור כאופציה אלטרואיסטית לתרום לילד במצוקה, אבל לא כתחליף אימוץ).

 

[משתפרת]

אתם כמשפחה-

יש לכם מה להרויח, כפי שציינת: הורות מורחבת, אח/ות לבן. כששוקלים את הדברים: יש לכם זוגיות. יש לכם גם הורות לילד. יש לכם מה להפסיד במקרה שהבחירה שלכם תתברר כלא נכונה. אי אפשר לדעת מראש מה נכון. כשיולדים ילד הוא יכול להביא אושר רב, אך הוא יכול להגיע עם חבילה משל עצמו. זה משהו שכמעט כל המשפחות לוקחות על עצמן, ולרוב התרחיש במציאות חיובי. כשמאמצים ילד רב הנסתר, אך לפחות ידוע שמרגע האימוץ אתה ההורה שלו וזה סופי, מה שלא מובטח באומנה. כשאדם יודע מה בחייו הוא עלול לקלקל יש סיכונים שלא יקח. רבים לא מסוגלים להתמודד עם ילד שלא נולד להם, ילד שיאמצו. אצלכם הקו עובר בנקודה בה אין ביטחון שתישארו תמיד ההורים של הילד שתכניסו לביתכם וללבכם.
כשאתם מועמדים לאמץ אחד הקריטריונים ששואלים אתכם עליו הוא האם תהיו מוכנים לאמץ ילד שעדיין לא אושר לאימוץ (מצב משפט פתוח)? בזמנו השבנו על כך ב"כן" מכיוון שרק במקרים מעטים ילדים כאלה לא מאושרים לאימוץ בסופו של דבר. עם זאת היה לי ברור שאם נקבל ילד כזה לא אוכל לישון לילה אחד בשקט עד שינתן צו אימוץ. כך שברור שבאותה תקופה אומנה כלל וכלל לא באה בחשבון עבורנו. למזלנו לא נדרשנו להבחן במציאות, מצאנו דרך לאמץ בחו"ל, דרך שכבר שנים לא קיימת. היום כאמור כבר לא קיימות אפשרויות רבות. זה או התהליך הארוך, המטלטל, המתיש והמתסכל של השירות למען הילד, שמניב כמה עשרות אימוצים בשנה לזוגות עם ילדים ביולוגיים, או התהליך המתסכל וכמעט חסר תקווה של העמותות שנאבקות בשרידי האפשרויות לאמץ ברוסיה. זה מה שמעמיד את אפשרות האומנה במיקום אחר כשמשתוקקים להורות. במקרה שלכם (כמו בשלנו) השיקול הוא לא של כן או לא, כן להיות הורה או לא להיות הורה. אתם כבר הורים, והשיקול הוא בין כן להיות הורה ל-כן להיות הורה ליותר מילד אחד. אינני יודעת אם היום עם כל הקשיים לאמץ הייתי מסכימה לאומנה, או שהחשש לקלקל מה שכבר יש לי במקרה שהאומנה תופסק (וזה קורה) היה ממשיך לעצור בעדי.
מבינה אתכם.

 

[anesthesi]

 

[KallaGLP]

מבינה אתכם. כל אחד בנוי אחרת

ואני חושבת שזה טוב מאוד שאתם יודעים במה תוכלו לעמוד ובמה לא. אני מרגישה בדיוק כמותכם. אני מעריצה אנשים שיש להם האומץ, אך יודעת שלי עצמי אין יכולת נפשית/רגשית להעמיד את עצמי במצב שבו יש סיכוי שהילד שאני נותנת לו את לבי ונשמתי לא יישאר שלי לנצח (שלא לדבר על הילדים שלי, העלולים לאבד אח). אני יודעת שאפילו בתקופות שלא מדובר באיום מיידי והחזרתו אינה עומדת על הפרק, לא אתמודד יפה עם המתח וחוסר הוודאות של הידיעה שיום אחד זה עלול לקרות. ככה אני בנויה ואני מכירה את עצמי טוב מספיק בשביל לדעת שככה אני בנויה, שאיני מתמודדת היטב עם מצבי חוסר ודאות, במיוחד כשמדובר בעניין כה קריטי, המשפיע על כל המשפחה ועל כל החיים. ומבחינה זו לא בטוחה שיש בעיניי הבדל בין מצב שבו אין לי ילדים כלל או כבר יש לי ילד אחד או אפילו עשרה - כל ילד עומד עבורי בפני עצמו, ועצם העובדה שכבר יש לי ילד או אפילו כמה ילדים אחרים אינה מפצה על אובדן של מי מהם.

 

[anesthesi]

נכון. ובכל מקרה, כשיש ילד ביולוגי

אז השאלה היא לא רק "איך *אני* אקבל את זה שלקחו אותו?", אלא איך הבן הביולוגי יקבל את זה.
יש התנסויות שאני מעדיף שהוא לא יעבור - לא אם יש לי בחירה בעניין. ובמקרה הזה, תודה לאל, יש לי זכות בחירה אם להכנס למשהו כזה או לא. למי שזה מתאים והוא אלטרואיסט בנשמתו והרגשות החיוביים שלו יעלו על הרגשת האבל שנלקח ממנו ילד שהוא גידל כילדו, ויהיה מסוגל להעביר את ההרגשה החיובית הזו לילדיו שגם הם הולכים לחוות אבל - אין לי אלא להוריד בפניו את הכובע.
בשבילי זה too much.

 

[KallaGLP]

בהחלט, אך עם הסתייגות אחת.

אני מבינה שבמקרה הפרטי שלכם מדובר בילד ביולוגי ולכן התנסחת כך, אך ברמה העקרונית שבה מתנהל הדיון אני הייתי כותבת: במקרה שבו כבר יש ילד (כי זה לא משנה כלל מבחינת העקרון או ההשלכות האפשריות אם הילד הזה ביולוגי או מאומץ).