ע נ ב ר inbar
New member
שאלה גדולה, אני יודעת
קוראת אותכם ותמהה (לא מתוך ביקורת, מתוך רצון אמיתי להבין ואולי יכולה גם להיות), איך זה שהצלחתם להביא את עצמכם שוב לקשר זוגי שמתקבע במוסד שהפך להיות כל כך שנוי במחלוקת בליבי אחרי מאורעות תרפ"ט (פרק א'). הרי הכל (רק על עצמי לספר ידעתי) התחיל נפלא ומדהים גם אי שם בתחילת הנישואין הראשונים שלנו.נולדו ילדים, נרקמו חלומות, נוצרה חברות,ועוד כל הכרוך במושג הזה שנקרא נישואין, ואז פוף, בום גדול (עד מאד אפילו) והכל מתרסק (נכון, אני יודעת, הפוף הזה לא קורה ביום, אבל הוא בכל זאת ניתן להתחמה ולהגדרה של פרק זמן), ונכון גם, שהיום בדיעבד אני יודעת לספר על המון רע שהיה שם בפרק א' רק שהיינו עיוורים, אבל הכל רק בדיעבד. השריטה הזו באמת כבר הגלידה אצלי,היא דיממה תקופה , עברתי רבות, ונכון להיום היא כבר חלק אינטגרלי ממוזג במרקם חיי כמו כל חויה אחרת, אבל הצלקת שנשארה שם עומדת לי באמצע הדרך של פרק ב' שלי. כמו שכבר סיפרתי, אני עם אהבה מקסימה, כיפית וגדולה, שהתחילה כבר לפני כמעט שנתיים, ואנחנו במתכונת של שני בתים, עם המון המון ביחד. מדי פעם עולים בי ההרהורים על מיזוג ורצון לאחד אבל בד בבד נכנסות גם תחושות של סכנה, תחושות של "הצלחת להגיע בכוחות עצמך למקום חזק טוב ויציב, אז למה לערבל אותו עכשיו, למה לקחת סיכונים במקומות שאת כבר לא יכולה להיות בטוחה ב"לעולם ועד" שלהם כי החיים לימדו אותך שאין שם שום יכולת ניבוי, במיוחד כשמעורבים כאן גם שני ילדים". אשמח לשמוע תחושות ומחשבות.
קוראת אותכם ותמהה (לא מתוך ביקורת, מתוך רצון אמיתי להבין ואולי יכולה גם להיות), איך זה שהצלחתם להביא את עצמכם שוב לקשר זוגי שמתקבע במוסד שהפך להיות כל כך שנוי במחלוקת בליבי אחרי מאורעות תרפ"ט (פרק א'). הרי הכל (רק על עצמי לספר ידעתי) התחיל נפלא ומדהים גם אי שם בתחילת הנישואין הראשונים שלנו.נולדו ילדים, נרקמו חלומות, נוצרה חברות,ועוד כל הכרוך במושג הזה שנקרא נישואין, ואז פוף, בום גדול (עד מאד אפילו) והכל מתרסק (נכון, אני יודעת, הפוף הזה לא קורה ביום, אבל הוא בכל זאת ניתן להתחמה ולהגדרה של פרק זמן), ונכון גם, שהיום בדיעבד אני יודעת לספר על המון רע שהיה שם בפרק א' רק שהיינו עיוורים, אבל הכל רק בדיעבד. השריטה הזו באמת כבר הגלידה אצלי,היא דיממה תקופה , עברתי רבות, ונכון להיום היא כבר חלק אינטגרלי ממוזג במרקם חיי כמו כל חויה אחרת, אבל הצלקת שנשארה שם עומדת לי באמצע הדרך של פרק ב' שלי. כמו שכבר סיפרתי, אני עם אהבה מקסימה, כיפית וגדולה, שהתחילה כבר לפני כמעט שנתיים, ואנחנו במתכונת של שני בתים, עם המון המון ביחד. מדי פעם עולים בי ההרהורים על מיזוג ורצון לאחד אבל בד בבד נכנסות גם תחושות של סכנה, תחושות של "הצלחת להגיע בכוחות עצמך למקום חזק טוב ויציב, אז למה לערבל אותו עכשיו, למה לקחת סיכונים במקומות שאת כבר לא יכולה להיות בטוחה ב"לעולם ועד" שלהם כי החיים לימדו אותך שאין שם שום יכולת ניבוי, במיוחד כשמעורבים כאן גם שני ילדים". אשמח לשמוע תחושות ומחשבות.
, צריכה ללמוד איך לבטוח באין בטחון, וזה קשה לי. תודה.