נו... אז גם אני חייב
וכפי שאתם יודעים, אצלי זה לא פשוט, הרולנית שלי כבר כתבה ואל לי לסתור אותה פן היא תסטור אותי. כן ענבר, כולנו קראנו את הסטטיסטיקות הללו: כל זוג שלישי יסיים פרק א' בגירושין, בפרק ב' הגירושין (או הפרידה) שכיח הרבה יותר. מה עושים? כמו שגרסו קודמותי החכמות ממני ואף יפות ממני, עושים את זה כמו הקיפודים, לאט ובזהירות. לאט - לקבל החלטות לאט ולבחון אותן בשיקול דעת. בזהירות - לזכור באחורי המוח את האפשרות שיבוא יום וכל זה יגמר, להשאר על הקרקע. אבל! בסופו של דבר, אם נהיה יותר מתונים וזהירים מאשר נוטים את נטיות הלב, אזי נשאר בטוחים אך בודדים. אני, ונדמה לי שאינני לבד בזה, נוח לי לחיות במבנה זוגי,אני פשוט לא רגיל לעשות רק קפה אחד בבוקר, וזה גם חוסך הרבה סבון. בסופו של דבר אנחנו חיים רק פעמיים, ואני כבר מתקרב לפעם השניה. oehhe המשך יבוא (אולי)
וכפי שאתם יודעים, אצלי זה לא פשוט, הרולנית שלי כבר כתבה ואל לי לסתור אותה פן היא תסטור אותי. כן ענבר, כולנו קראנו את הסטטיסטיקות הללו: כל זוג שלישי יסיים פרק א' בגירושין, בפרק ב' הגירושין (או הפרידה) שכיח הרבה יותר. מה עושים? כמו שגרסו קודמותי החכמות ממני ואף יפות ממני, עושים את זה כמו הקיפודים, לאט ובזהירות. לאט - לקבל החלטות לאט ולבחון אותן בשיקול דעת. בזהירות - לזכור באחורי המוח את האפשרות שיבוא יום וכל זה יגמר, להשאר על הקרקע. אבל! בסופו של דבר, אם נהיה יותר מתונים וזהירים מאשר נוטים את נטיות הלב, אזי נשאר בטוחים אך בודדים. אני, ונדמה לי שאינני לבד בזה, נוח לי לחיות במבנה זוגי,אני פשוט לא רגיל לעשות רק קפה אחד בבוקר, וזה גם חוסך הרבה סבון. בסופו של דבר אנחנו חיים רק פעמיים, ואני כבר מתקרב לפעם השניה. oehhe המשך יבוא (אולי)
. היכולת הזו שאתה מתאר של ללכת בדרכים תוך זכירה של אחורי המוח גורמת לי לתקיעות הזו. לא מצליחה להעביר אותה לגמרי אחורה. ונכון, לא מעדיפה בטחון במחיר בדידות, לכן עולות התהיות.
