שאלה טכנית

[ד.ר. דוליטל]

משום מה זה לא נפתח

אני מתכוון למי שברך ... בעבור שעלה לתורה, ובשכר זה הקב"ה ישמור ויציל וכו'

 

[פיקסעלע]

מובן שאני מתנגד ל"מי שברך"

בעיקר בגלל שעושים את זה רק בנוכחות הספר.

 

[ד.ר. דוליטל]

במה היא פחותה

מתפילת רשות?

 

[פיקסעלע]

כתבתי לך. הבעיה היא בכך שאומרים את זה רק

בהימצאות ספר התורה. שלא לדבר על אלה המאריכים בתפילה בפתיחת הארון.

 

[ד.ר. דוליטל]

למה זה כ"כ מפריע לך?

 

[פיקסעלע]

מפריע לי שמעמד שאמור להיות

קריאה בתורת ה' הופך להיות מעמד של בקשות לצורכי האדם. וכי הספר או הארון שומעים? לא מריח לך אלילות? ה' שומע רק כשהארון פתוח? לא פלא שהרעיון מגיע מהזוהר האלילי. ("בריך שמיה" היא תפילה יפה מאוד, אבל למה לאומרה דווקא כשפותחים את הארון?)

 

[ד.ר. דוליטל]

הנח להם לישראל...

אולי תשאל גם על הבית כנסת, וכי ה' שומע רק בבית הכנסת?
אלא שבבית הכנסת אתה יותר מוכן לתפילה. וכשהארון פתוח ואו הספר פתוח אתה עוד יותר מוכן.
אפשר לראות את הדברים כך.

 

[פיקסעלע]

בית הכנסת הוא מקום שמתכנסים בו לתפילה

התפילה היא המקדשת אותו ולא שמתפללים בו כי הוא קדוש. "ומי יעצור כוח לבנות לו בית כי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו" (דה"י ב' ב' ה'). ספר תורה קדוש כי הוא מלמד אותנו איך לעבוד את ה'. לא בשביל לבקש ממנו בקשות.

 

[ד.ר. דוליטל]

אף אחד לא מבקש בקשות מהס"ת...

 

[פיקסעלע]

תפילת רשות מותרת.

 

[בר אiריין]

<<<

א. בהקשר הזה לא מדובר במאגיה אלא בתיאורגיה.

ב. תפילה לאל אינה תיאורגיה. כל נביאנו היו אנשי תפילה.

 

[פיקסעלע]

ב. התפילה לא. הירפאות בדברי תורה

או פרקי תהלים כן.

 

[יחיאב]

הכלל הבסיסי שלי הוא

לא לפרוש מהציבור ולא להיראות כמתנשא עליו.
בולעים את הצפרדע בלי ברכה.

 

[י ו ר ם 7]

איך אפשר לדעת מה ליבוביץ נהג לעשות ?

 

[אלי כ ה ן]

לא נוכל לדעת אבל נוכל לנחש.

 

[אלי כ ה ן]

אהבתי את המשל שלך בסוף...

 

[10moshe]

עושה מה שליבוביץ היה עושה

מוציא דברים מפשטם ודורש אותם בהתאם.
במקרה דנן, אני מצטרף לציבור. שכך מנהגם של היהודים, "מוציאין את התיבה לרחובה של עיר" להראות שגם בעת צרה אנו מקיימים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".

וחוץ מזה זה לא יכול להזיק!

 

[אלי כ ה ן]

לגבי משפטך האחרון: יוסי פרחי הזכור-לטוב יטען:

שזה כן יזיק, לפחות ככל שזה מזיק להיחשב "הדיוט".
האם אתה זוכר מה יהושע בן פרחיה היה אומר? כל הפטור מן הדבר ועושהו...

 

[בר אiריין]

<>

אינני יודע מה עושים אותם דתיים ליבוביציאניים, כלשונך, אך אני יודע מה עליהם לעשות. החברים באותה כת צריכים להפסיק לעשות שקר בנפשם ולתהות מחדש על הראשונות: האם הם עובדים את אלהי ישראל או את אלהי אריסטו? מצוות עשה היא להשתתף עם הציבור בתפילה על כל רעה שפוקדת אותם או אחד מהם:


מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות". כלומר כל דבר שייצר לכם, כגון בצורות ודבר וארבה וכיו"ב, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא; שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב: עונתיכם הטו וכו', וזה שיגרום להסיר הצרה מעליהם [הלכות תענית א, א]


אמנם מציאותה של תפילה ביהדות מעוררת קשיים פילוסופיים מסוימים - כגון הידיעה האלהית, כדברי הפילוסוף אל מלך כוזר: "אינו יודע אותך, כל שכן שישמע תפילתך - "הכוזרי" א, א; או בעיית שינוי ה"רצון" העליון [רעוא דרעוין] - אולם הפילוסופיה אינה קשורה ישירות לעבודת ה'. הפילוסופיה יכולה ללוות את העובד בתהיותיו על אודות עבודתו, אך אין היא ועבודתו זהות, כשם שאין זהות בין היותך חי מדבר לבין יכולתך להיות בלשן.


מבחינה הגותית יהודית עומד רבי חסדאי קרשקש מעל ליבוביץ ורבותיו גם יחד, והאמן שהלה היה מודע לפרובלמטיות שיש במעמד התפילה מבחינה רציונלית. עם זאת הרב קבע שמעמד התפילה זהו המומנט העילאי ביותר שיכול להיות בעבודת ה', וזאת כאשר הוא קורא לו באמת:


האמונה הנתלית במצווה הזאת היא שנאמין היותו ית' נעתר לבקשת המתפלל התולה ביטחונו בו על דרך האמת בלבבו, כאמרו "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" [תהלים קמה, יח]. ירצה שלא תהיה הקריאה בפה לבד, והוא לא כן ידמה, ולבבו לא כן יחשוב, ושיהיה מהכת שנאמר עליהם "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" [ירמיה יב, ב] ואמר "לכל אשר יקראוהו באמת", הורה בזה כי עם היותו בלתי זכאי וראוי להשיג דרושו בזולת התפילה, הנה בתפילה יתכן שישיגהו, אחר שהוא תולה ביטחונו בו על דרך האמת [אור ה' ג, ח"ב, א, א-ב]


התפילה היא יסוד מוסד בדת ישראל, מאות שנים לפני שנוצרה יהדות-ההלכה שליבוביץ תלה בה - בספק תמימות ספק דמגוגיה - את עבודת ה', והיא משותפת לישראל ןלאומות גם יחד. "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" [ישעיהו נו].

ההסבר לתפילה והניסיונות השונים לפתור את בעיותיה לגיטימיים בהחלט, וכל איש רשאי למצוא את ההסבר שיניח את דעתו. אך אין להסברים השונים את הכח והתוקף לשנות את הנהוג בפועל. שלא תהיה פורש מהציבור, עד שלא תראה בנחמתו.


"אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל; יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו; יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: (בראשית כח) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיה יח) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי; ואף דניאל כתיב ביה: וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וגו' (דניאל ו), ולא פירש באיזה שעה. עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים כה). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלוש תפלות ביום. ורבי יוחנן אמר: ולוואי יתפלל אדם והולך כל היום [...] רבי יוסי בר חלפתא אומר: עתים הם לתפילה, שנאמר: (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון. אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה. תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו: ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד). וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה. ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים" [מדרש תנחומא, בראשית מג, סימן ט].

 

[u r i el]

״ התפילה היא יסוד מוסד בדת ישראל ״

נכון.

ואכן בעוד שברכת ״רפאנו״ שבעמידה משתייכת לאותו קובץ תפילה הנקראת תפילת חובה, הרי שאמירת פרק תהילים או כל טקסט ספונטני אחר אינם בחזקת תפילת חובה. לפיכך רשאי כל אדם לנהוג ע״פ ראות עיניו ואם אין הליכות הנימוסין נר לרגליו - כדרכו של ליבוביץ לעתים - אפשר שיקום ויצא.