שאלה לאתאיסטים שביננוי:

[Dragonaut]

אוקיי

אני מתחיל להאמין שהברנש מנסה לגרום לכולנו להתאבד.

 

[yaakii]

../images/Emo6.gif

 

[סיר חע]

../images/Emo204.gif

כי החיים כל כך יפים, מעניינים, מרתקים, מסקרנים. כל יום קורה לך משהו חדש, משהו שונה, משהו אחר. כי אני אוהבת לחיות. כי אני אוהבת להרגיש. לדבר. לשמוע. לטעום. להריח. להכיר. לפגוש. לצאת. לרוץ. לקפוץ. לשבת. לישון. למה אני אוהבת? פשוט ככה. כי זה עושה לי נעים. וכל הרע מתגמד, אז נכון שמשעמם, ורע, ומתוסכל, ומביך, ולא מבינים, וקשה, ומסריח, ומכוער, אבל הכל כל כך מתגמד לטובת היופי והכיף. פשוט ככה. כל כך פשוט.

 

[yaakii]

למה לך לסבול? תגיעי למצב בו את לא מרגישה דבר

 

[yaakii]

ותאמיני לי שלא תרגישי פספוס

שאת לא רואה, רצהף טועמת וכו'

 

[סיר חע]

אמ. אני לא חושבת שאי פעם סבלתי.

נהנתי אפילו כשהיה לי רע. פשוט ככה.

 

[yaakii]

ושוב-

לכל אחד קרו דברים שלא היה רוצה שיקרו...!

 

[סיר חע]

כן, אבל נהנתי מהם../images/Emo12.gif (זה היצא המזוכיסטי שבי?)

 

[סיר חע]

יצר

 

[kaenar]

למען האמת,

אני לא מצטערת על שום דבר שקרה לי בחיים האלה, היו דברים עצובים וקשים שקרו לי, אך אם הם לא היו קורים אני לא רואה את עצמי חיה עכשיו, בשנייה הזאת, וכותבת לך תגובה. השאלה "למה לחיות?" זאת שאלה כל כך פשוטה אבל בעצם היא גורפת אחריה תשובות רבות. אני יכולה להגיד שאני אוהבת לחיות, כיף לי לחיות ואני מרגישה שלמה. אז למה לא למות- פתרון כל הבעיות? כן, אני מאמינה בעולם הבא, אבל בלי קשר, למה לא למות? אני לא חושבת שלמות זה ייפתור לי את כל הבעיות, זה בעצם ינתק אותי מהן. זה לא להתמודד! אבל בכלל, מה איכפת לי, אז שינתק, הרי גם ככה לא מרגישים כלום! לכל אחד יש נשמה והיא תרגיש בטוב וברע, במוות וגם בחיים. דעתי. הרגש הוא בעצם גשר צר מאוד שמכיל עולם. הוא עכשיו. לחיות בשביל הדברים הקטנים, לחיות כדי לדעת שיש מישהו למעלה שרוצה אותי בחיים. לחיות כי החיים יפים. לחיות כי טוב, כי אין דבר כזה רע, כי הכל לטובה. לחיות כדי להצליח לכבוש. לחיות כדי לאהוב- לאהוב את מה שיש. לחיות כדי לדעת שאם אמות, העולם יהיה אחרת בלעדיי, כדי לדעת שאני נועדתי לשנות! לחיות בידיעה שהעולם הזה נוצר במיוחד בשבילי, קיבלתי מתנה כה יפה- את החיים, מבחינה מוסרית נהוג להגיד תודה. מוות פירושו פתרון בעיות זה לא נכון. מוות פירושו בריחה מבעיות, בריחה מאחריות. קטע שקראתי בספר "חלומות" / נריס די : החיים אינם אלא חלום "שוב, איש אינו בטוח, מלבד האמונה, אם הוא ער או ישן, היות שבעת השינה מאמינים אנו כי אנו ערים, ומאמינים בכך באותה הוודאות, המפעמת בנו בעת שאנו ערים. אנו מאמינים כי אנו רואים מקומות, דמויות, תנועות; אנו חווים את מעבר הזמן, ומודדים אותו; ולמעשה, מתנהגים כמו בשעה שאנו ערים. אנו מבלים את שליש חיינו בשינה, ובמצב זה, כפי שאנו עצמנו מודים, אין לנו כל מושג על האמת, על מה שאנו מדמיינים, היות שכל התפיסות שלנו אינן אלא אשליה. לכן, מי יודע, אם המחצית השנייה של החיים, שבה מאמינים אנו כי אנו ערים, אינה אלא חלום נוסף, שונה במקצת מהראשון, שממנו אנו מתעוררים כאשר חושבים אנו כי אנו ישנים? "לו חלמנו בחברה והחלומות, כפי שקורה לעתים קרובות, היו חופפים, ולו בילינו את שעות הערות שלנו בבדידות, מי יטיל ספק שבמקרה כזה עלינו להאמין כי הדברים הפוכים? לבסוף, היות שלעתים מזומנות חולמים אנו כי אנו חולמים, וכך מערימים חלום אחד על משנהו, החיים עצמם אינם אלא חלום שעליהם חלומות אחרים מורכבים ומהם אנו מתעוררים ברגע המוות, חלום שבמהלכו יש לנו מעט עקרונות על אמת ועל טוב, ממש כמו בעת שינה טבעית, והמחשבות השונות המטרידות אותנו אינן אלא אשליות, כמו מעוף הזמן והדמיונות החלולים של חלומותינו" מתוך "מחשבות" מאת פסקל- לא גמור בעת מותו, בשנת 1669. אז נניח שהחיים הם באמת חלום, מי רוצה להתעורר מחלום כ"כ מתוק כמו החיים?

 

[סיר חע]

../images/Emo45.gif מסכימה.

הכל בונה אותך ואת האופי שלך. זו מן גישה כזו. אני מקווה שתוכל להבין.

 

[yaakii]

האדם רוצה בטובתו.

בין אם הוא מרגיש טוב כשהוא תורם לאחר, בין אם הוא מרגיש טוב כשהוא אוכל ארוחה דשנה. כל צעד שאדם עושה בחייו, גם אדם דתי, הוא לטובתו. אני אנסה שלא להתייחס לסיבות הנובעות מהדת שציינת, משום שאמרתי בפרוש שהשירשור מיועד לכאלה שאינם מאמינים שיש משהו אחרי המוות. לחיות כי החיים יפים. לחיות כי טוב, כי אין דבר כזה רע, כי הכל לטובה. הכל לטובה זה משפט חביב, אבל האם לא חשת צער מעולם? האם לא היו לך אכזבות? -לכל אחד היו. הפיתרון היחיד להמנע מאכזבות זה המוות. לחיות כדי להצליח לכבוש. לחיות כדי לאהוב- לאהוב את מה שיש. למה לך לכבוש? כדי למות בסוף? כשתמותי לא יעניין אותך מה כשת ומה לא. לחיות כדי לאהוב? את בעצם חיה כדי לספק תאווה של אדם חי...? זה כמו לענות: אני חיה כדי לאכול... למה לך לאהוב? פשוט מותי ולא תרצי לאהוב! לחיות כדי לדעת שאם אמות, העולם יהיה אחרת בלעדיי, כדי לדעת שאני נועדתי לשנות! למה זה רע שהעולם יהיה אחרת? מתוקים עד כמה שיהיו החיים-הם מלאים באכזבות וצער. שאותם ניתן למנוע.

 

[סיר חע]

../images/Emo204.gif

"האדם רוצה בטובתו" אני מאוד מאוד מאוד[!] לא הייתי מתיימרת לקבוע זאת! האדם אוהב שרע לו. האדם אוהב לסבול. האדם נהנה מזה. הוא אוהב לקטר. ולכעוס. ולשנוא. הוא אוהב את זה. זה יצר האדם. לכן האדם המציא את ה"טוב", כדי לעולם לא להגיע אליו. אנשים נהנים כשרע להם. "הכל לטובה זה משפט חביב, אבל האם לא חשת צער מעולם? האם לא היו לך אכזבות? -לכל אחד היו. הפיתרון היחיד להמנע מאכזבות זה המוות." ומשום שאנשים נהנים שרע להם, כשהם חשים צער, כאב או אכזבה כלשהי, אין להם סיבה לנתק את התחושות הללו (ע"י המוות) [כי הם נהנים מהן]. "למה לך לכבוש? כדי למות בסוף? כשתמותי לא יעניין אותך מה כשת ומה לא. לחיות כדי לאהוב? את בעצם חיה כדי לספק תאווה של אדם חי...? זה כמו לענות: אני חיה כדי לאכול... למה לך לאהוב? פשוט מותי ולא תרצי לאהוב!" זוהי קביעה מאוד לא נכונה. בני האדם הם יצורים חברתיים שתלויים אחד בשני באופן מסויים. אם אני תלויה במישהו, והוא מת, המוות שלו ישפיע עליי באיזושהי דרך. כל מעשה מסויים של אדם משפיע על איש כלשהו, שמשפיע על איש כלשהו, שמשפיע על איש כלשהו, שמשפיע על כל האנושות. וזה לא משנה אם המעשה היה ללכת לשירותים עכשיו או בעוד חמש דקות, או לגלות את אמריקה. ואכן. היא בעצם חיה כדי לספק תאווה של אדם חי. כמו שהאדם החי חי כדי לספק את התאווה שלה. כולנו חיים כדי לספק את התאווה של כולנו. כולנו קשורים בכולנו. למה לה לאהוב? כי גם בזה יש איזשהו סוג של סבל, צער או אכזבה, לא? כי היא נהנהנת [גם] מזה. זו תורת ההנאה. זה מה שזה

 

[yaakii]

האדם לא נהנה שרע לו.

אם הוא היה נהנה הוא היה טובל במי קרח, רוצח את בני משפחתו ומרעיב את עצמו.

 

[george12]

אני המשמעות, אני הסיבה לחיות

"עומד אני כאן, על פסגת ההר. אני נושא את ראשי ופושט את זרועותי. זהו, גופי ונפשי, זהו סוף החיפוש. קיוויתי לדעת את משמעותם של דברים. אני המשמעות. קיוויתי למצוא את הערובה להיותי בחיים. איני זקוק לערובה ולא למילת אישור על היותי. אני הערובה והאישור....זהו מוחי החושב, וכוח השיפוט של מוחי הוא הזרקור היחיד היכול למצוא את האמת. רצוני הוא הבוחר, ובחירת רצוני היא הצו היחיד שאני צריך לכבד. ... איני יודע אם אדמה זו, שעליה אני עומד, היא לב העולם או רק כתם אבק אבוד בנצח. איני יודע ואין זה אכפת לי. כי אני יודע מהו האושר האפשרי עבורי על פני האדמה. אושרי אינו נזקק למטרה נעלה יותר כדי להוכיח זאת. הוא המטרה. הוא השאיפה היחידה.... איני מסגיר את אוצרותי, אף לא משתף בהם אחרים. האושר של נפשי אינו ניתן להיפרט לפרוטות פליז, המושלכות ברוח כנדבה לעניי נפש. שומר אני על אוצרותיי: מחשבתי, רצוני, חרותי. והיקרה מכולם היא החרות. איני חייב דבר לאחי; איני גובה חובות מהם. אינני מבקש מאיש לחיות למעני, ואיני חי למען אחרים. איני חומד נפש איש, ואת נפשי אינם יכולים לחמוד. ... המילה "אנחנו" היא כסיד הנשפך על האדם, הקופא ומתקשה לאבן, ודוחק את כל שמתחתיו. וזה הלבן וזה השחור כולם אבודים בתוך האפור. זוהי מילה שבעזרתה גוזל המושחת את המידות הטובות, שבעזרתה גוזל החלש את עוצמת החזק, שבעזרתה גוזלים הטיפשים את חוכמת הנבונים. מתוך הספר "המנון" של אין ראנד.

 

[yaakii]

נלך צעד צעד

1. האם לכל אדם, גם לזה העומד על פסגת ההר ונושא את ראשו ופושט את זרועותיו.., יש אכזבות וצער בחיים? 2. האם לא כדאי למנוע אכזבות וצער? 3. האם יש פתרון מלבד המוות?

 

[george12]

לא רלוונטי

1+2. שאלה לא רלוונטית, כשאתה עושה מה שגורם לך אושר, אז גם אם אתה נתקל בצער זה לא משנה כי מטרת העל שלך היא אושר, צער זה עוד מכשול שעוברים אותו. 3. מוות זה לא פיתרון (אם הכוונה שלך בחיים היא להיות מאושר).

 

[kaenar]

יש פיתרון מלבד המוות,

ואני אגלה לך סוד איך אפשר להתגבר על כל צער ואכזבה בחיים, מלבד המוות ? אז התשובה היא דרך השמחה , ראיית שני חצאי הכוס המלאה בחיים הרי חשוב , אם אדם התאכזב ממשהו (קורה כולנו אנושיים) והוא רואה את מה שקרה מייד בתור "הכל לטובה!" או שהוא מחפש מה טוב בדבר שקרה, הוא כבר לא מאוכזב.. נגיד מישהו קבע עם חבר שלו להיפגש בעיר, החבר הבריז, והוא התאכזב. אחרי שעה הוא שומע בחדשות על פיגוע בעיר. דברים כאלו קורים הרבה (לא בהכרח הדוגמא הספציפית הזאת), ההרגשה שאני חי ואני טוב, בסה"כ אני בנאדם טוב וכל מה שקורה לי וכל מה שאני עושה- זה טוב. אז הכל טוב, אז החיים הם טובים, אז מה רע בלחיות? מה טוב בלמות? אתה מת, זהו, אין טוב, אבל גם אין רע. אבל בחיים עצמם אין רע בכלל!!!!! אין דבר כזה רע. הכל טוב בחיים, אני דוגלת בעובדה הזאת, וכן, זאת עובדה. אפילו שלפעמים זה לא נגלה לנגד עינינו, ה"טוב" הזה, הוא קיים, הוא עכשיו, בשנייה הזאת- טוב. זאת עובדה- החיים טובים. ברגע שאדם בוחר במוות הוא מוותר על הטוב (הטוב בלבד, כי אין רע) אז אין לו רווח, יש לו רק הפסד - הפסד הטוב. האדם טוב מטבעו. וזאת האמת.

 

[yaakii]

גם אם הוא יתגבר בסוף על הצער והאכזבה,

הם היו מנת חלקו ברגע זה או אחר. המוות יכול היה למונעם מראש. מלבד זאת, לא כל דבר רע שקרה ניתן להתמודד איתו. עובדה.

 

[The Living Life]

למה לא להישאר בחיים?

הרי מתישהו בכל מקרה מתים....ואז גם ככה הצרות תיעלמנה. אז לא עדיף לסחוב עוד כמה עשרות שנים את הצרות והבעיות שלנו, ובמקביל להנות קצת?