שאלה לגדי טאוב

חלילה וחס

מדובר בתוצר של מגוון תת-זרמים כמו גם אירועים ותנועות מסויימים. רשימה לא מחייבת: מקס סטירנר, ויליאם בלייק, אורסולה לה-גווין, ראול ואניגם, חכים ביי, פרידריך ניטשה, טרנס מקאנה, בוב בלאק, ספיירל טרייב, ועוד כהנה וכהנה.
 

אלי 00

New member
הבנתי. אנרכיזם אנטי אידאולוגי זה

רשימה לא מחייבת של שמות של אנשים.
 
לא...

זוהי רשימה של טריגרים שאמורה לאתגר את המתעניין לחקור בעצמו. אם אינני אידיאולוגי, אין לי שליחות או קמפיין, אינני מגייס אף-אחד. ולא אאכיל אותך בכפית. אני מייצג את עצמי, ולא שום מחנה או תנועה. אם זה יעזור לך: מקס סטירנר(MAX STIRNER) - כתב במאה ה-19 את THE EGO AND ITS OWN. הוא בד"כ מכונה אנרכיסט-אגואיסט. אני חושב שזה קצת יותר מזה. לדוגמה, הוא אומר שגם כאנרכיסט, הוא יתמוך במנגנון המדינה אם זה ישרת את האינטרס שלו. ויליאם בלייק (WILLIAM BLAKE)- משורר, צייר, אנרכיסט ומיסטיקן. לא הייתי קורא לא אנטי-אידיאולוג, אבל החזון שלו פשוט רחב וקסום מכדי שאשפר לקרוא לו אידיאולוגיה. אורסולה לה-גווין (ORSULA K. LE-GUIN)- סופרת מד"ב ופנטזיה. התעסקה הרבה באוטופיה, בייחוד בספרה THE DISPOSSESSED (יצא בעברית בשם "המנושל", אפשר לנסות למצוא אותו בספריות או בחנויות יד-שנייה, אבל הוא די נדיר). הספר מתאר את חייו של פיזיקאי ומתמטיקאי צעיר, החי בחברה אנרכיסטית. הספר לא נצמד לתיאוריות אידיאולוגיות מופשטות, אלא מתאר את חיי היום-יום בחברה כזאת. ראול ואניגם (RAOUL VANEIGEM)- חבר באינטרנציונל הסיטואציוניסטי הצרפתי (הוצאת בבל תירגמה את "חברת הראווה", ספר הדגל של הסיטואציוניסט גי דיבור). כתב את THE BOOK OF PLEASURES ואת REVOLUTION OF EVERYDAY LIFE. ביסס את רעיונותיו על הקונקרטי והיום-יומי, ועל תשוקותיו של היחיד. חכים ביי (HAKIM BEY)- כותב אמריקאי עכשווי מדהים המשלב אנרכיזם, סיטואציוניזם ומיסטיקה מוסלמית סופית בכתיבה פואטית ומבריקה. פיתח את מושג ה TAZ - האזור האוטונומי אירעית. ניטשה - חשוב מבחינתי ביחסו למושג האמת וחתירתו לבניית אדם שממציא את עצמו ומגשים את עצמו ללא הישענות על מוסר ואידיאולוגיה. טרנס מקאנה (TERENCE MCCANNA)- הוגה פסיכדלי שטען כי הציוויליזציה קמה על בסיס המפגש בין שני גורמים - בני אדם וצמחים הלוצינטיביים. לא קשור ישירות אבל מרחיב אופקים מעבר לגישות דיאלקטיות מטריאליסטיות הגליאניות ומרקסיסטיות. בוב בלאק (BOB BLACK)- הוגה פוסט-אנרכיסטי, פוסט-אידיאולוגי ופוסט-שמאלי, טוען כי אנרכיזם אמור להתנתק משיוכו לקצה הרדיקלי של השמאל, ולהפוך לזרם שמנותק מהחלוקה שמאל/ימין ספיירל טרייב - שבט פראי של מארגני רייבים שטען צמיד כי המהפיכה איננה אידיאולוגיה אלא רוח פראית וחיה, שאפשר לחיות אותה ולממש אותה, בניגוד ללהתפלסף עליה ולמסגר אותה כאוסף מופשט של רעיונות.
 

אלי 00

New member
אולי נראית לך ההבחנה בין:

אנרכיזם מעשי, לבין אנרכיזם רעיוני? האם אתה מבחין בין חתרנות חברתית לבין אנרכיזם? האם אתה מבחין בין אלטרנטיביות לבין אנרכיזם? (אני עדיין לא משוכנע שאתה לא מדבר על שלוחות של הליברליזם)
 
הפרוספקטונג של האנרכיזמוס

מעשי מול רעיוני - ובכן, הרעיון שלי הוא שהערך המרכזי של האנרכיזם הוא הקונקרטי, בניגוד לערכים מופשטים המולבשים על המציאות. המציאות תמיד מורכבת יותר מרעיונות. לא כל חתרנות היא אנרכיזם. כל דבר יכול להיות חתרני במקום ו/או זמן מסויימים. כשהגיעה הטלויזיה לאיי פיג´י, לא עבר הרבה זמן עד שהבנות שם גילו את הפרעות האכילה. ערוץ האופנה חתר תחת ערכי החברה הפיג´ית. לא כל אלטרנטיביות היא אנרכיזם. כאילו, דה. ואני לא מדבר על ליברליזם, כי אני לא ליברל. אני מתנגד לערכי החברה הקפיטליסטית. אכן, מתנגד אני גם לסוציאליזם הדוגמטי. הייתי תומך אולי בליברליזם במצב פוסט-מהפכני כלשהו שבו העשירון העליון נבזז מנכסיו...
 

neoM

New member
אני גם רואה באנרכיזם

סוג של "ריזום", אבל לא ריזום "אדיש", כיוון שאנרכיזם הוא סוג של עמדה כלפי החיים האנושיים וצורות שונות של ניהולם, ותמיד האנרכיזם יימצא בדיאלוג עם צורות ניהול/משטר/ממשל אחרות. הדיאלוג יכול ללבוש צורות שונות בעצמו כמו: חתרנות, דיאלקטיקה, שיתוף, התנגדות וכו´ המוקד בדבריך הוא תמיד "הסובייקט", היחיד, ואני לא ממש רואה איך אתה מסביר את הקבוצה ואת התקיימותה בסיטואציה "אנרכית" או "ריזומית".
 

סקאביאס

New member
נכון, אבל גם עוד לא קם אדם

שלא מאמין בכלום ויצא להאכיל את הגוססים מרעב באפריקה.
 
דווקא כן

לא צריך אידיאולוגיה בשביל לעזור לאנשים אחרים. אפשר אפילו לעשות זאת על בסיס ניהיליזם מוחלט. זה לא ממש שייך, האמת. היחס בין אלה שלא נוסעים לאפריקה והיחס בין אלה שכן איננו מקביל ליחס בין אלה שלא מאמינים בכלום ולאלה שכן. מליוני אנשים עם השקפת עולם לא עושים זאת. יש לכך המון סיבות. גם לאלה שכן עושים זאת יש המון סיבות. למעשה, עניין האמונה כמעט רנדומלי. בד"כ רק מבט על מכלול הקונטקסט של אדם יחיד העושה מעשה יכול ללמדנו משהו. אמונה, השקפת-עולם, מרכיב במכלול עשיר בהרבה.
 

סקאביאס

New member
דווקא לא

מצטער על האיחור בתגובה.... אתה צודק מליוני אנשים עם השקפת עולם לא נוסעים לאפריקה להאכיל את הרעבים. מכל מיני סיבות: או שהם עוזרים לאחרים, בדרכים אחרות,או שיש להם משהו שהם חושבים שכרגע הוא יותר חשוב, או שהשקפת העולם שלהם לא כוללת אמונה בעזרה לחלש. בכ"ז אני לא רואה איך אדם שלא מאמין בעזרה לאחר כערך יעשה זאת, אולי תסביר לי. וחוץ מזה, העזרה האישית של כל אדם לרעבים באפריקה (או לחולי האיידס, או לנפגעי רעידות אדמה) היא אפסית. העזרה המשמעותית היא של אירגונים וממשלות- עזרה כזו עולה הרבה כסף. בלי אמונה שזה חשוב מדינות לא יעזרו לאחרים, רחוקים ו"לא חשובים", מדענים לא יפתחו אורז עמיד לבצורת... פשוט כי לא יהיה להם אכפת.
 
כל הכוונות הטובות מובילות...

ברמה האישית, אני מכיר אנשים רבים שרעיונות ותיאוריות לא מעסיקים אותם כלל. הרצון שלהם לעזור הוא, כמו שאומרים אצלנו בחבר´ה, "טבעי". אנשים נוטים להיות אמפטיים ביחס למעגל רחב יותר או פחות של אנשים אחרים. אני מבדיל בין זה לבין אידיאולוגיה והשקפת עולם, שהם דברים שקשורים למורכבות הגודלת של החיים במקביל להתפתחות הציויליזציה. אבל הנקודה החשובה ביותר קשורה לחלק השני של דבריך - האפסיות של עזרה של יחידים - ברמה הפוסטית הביקורת שלי היא שמה שנקרא מוסר מגוייס כדי לגרום לכל מיני תמימים או נובורישים לכבס את מצפונם באקטים חסרי משמעות של צדקה כשמה שצריך לעשות, כדבריך, הוא לשנות את סדרי העדיפות הגלובליים. המוסר הוא הדגל של אותם גופים שפוגעים בעולם השלישי, והוא המערכת הסימלית-רגשית המופעלת כמניפולציה על מי שגדל על אותם ערכים, כדי שיעשה הכל חוץ ממה שבאמת צריך לעשות כדי באמת לעזור. שוב, אני מפריד בין ההרגשה שסדר עדיפויות גלובלי מסויים הוא לא הוגן או טיפשי, לבין ערכי מוסר. זה לא אותו הדבר. הרצון לא לצאת פראייר של בעלי ההון והכח איננו מבוסס על מערכת ערכים מוסרית. יותר מזה, אותה מערכת מוסר ליברלית-דמוקרטית מונעת באיזשהו מקום מהאזרח לקום על השליטים ולהפילם תוך מהפיכה עקובה מדם... טוב, השותפים שלי רבים ברקע, קשה לי להתרכז. אולי נמשיך אח"כ. וכן, יש לי ניק די דבילי, אני ינסה לחשוב על משהו אחר...
 

אלי 00

New member
אני לא מוצא שום סתירה בלהחזיק

בתפישות פומואיות ותפישות מוסריות בו זמנית. לא רק לבורגני יש מוסר וממילא אני לא רואה את הפומו מחוץ למסגרת הבורגנית. עזרה לזולת יכולה להיות ממניעים רציונליים/תועלתניים והיא יכולה להיות גם ממניעים ריגשייים. דאגה ואכפתיות יכולה להיות במקביל לפעולה החותרת תחת האידאות המקובלות, מתוך כוונה לפרקן ומתוך החתירה הזו והכוונה הזו, בין אם הדאגה מובילה לפעולה ובין אם היא הלך ריגשי. אבל אני מניח גם שכן ייש סתירה בין להחזיק בהשקפה פומואית, לבין הזלת דימעות תנין.
 

סקאביאס

New member
יש לי הרגשה

שאתם לא בדיוק עונים לי על השאלה שלי... אני לא מצליח לחלוטין לחדד אותה גם לעצמי. אני לא בטוח שאני מדבר על מוסר... אולי יותר על תפיסת עולם או אידיאולוגיה. דאגה לאכפתיות יכולה לנבוע מהמון סיבות- ופסיכואנליטיקאים ופסיכולוגים התנהגותיים יאמרו בטח שלכל עזרה יש מניע תועלתני. אפשר גם לטעון שמדען שיושב באוניברסיטת ב"ש וממציא זן אורז עמיד לבצורת עושה את זה כדי שרעבי כל העולם לא יתאחדו וישטפו בגל שחור את העולם הלבן (באופן לא מודע כמובן, אלא כאינטרס כלכלי של ממני המחקר וכ´), או מהמון סיבות תועלתניות אחרות. אבל יש גם כאלו שעוזרים או מנסים לשנות משהו פשוט כי הם חושבים שדברים צריכים להיות אחרת, שהמצב לא הוגן, שיש להם יכולת ולכן גם חובה לעזור לאלו שזקוקים לעזרה. אני יודע שיש כאלו, כי אני מרגיש שאני כזה. כן, אפשר לטעון שאני נותן כמה שקלים לקבצן ברחוב כדי להשקיט ולמרק את המצפון הבורגני שלי. אבל זה לא נכון. אני יודע שזה לא נכון כי אני מרגיש שזה לא נכון. אני לא מרגיש שהמעשה הזה משקיט את המצפון שלי, אם כבר אז אולי להפך. אני נותן את הכסף כי הבן- אדם מבקש. עובדה שרוב האנשים לא נותנים, וזה יותר קל- יותר קל לישון אחרי זה בשקט. יש גם כאלו עם נימוקים מימין ומשמאל למה לא צריך לתת לקבצן כסף. אבל דווקא אלו מנסים להשקיט את מצפונם במסווה של אידיאולוגיה.אבל זוהי אולי אמפטיה "טבעית" כמו שמתאר פיטשון. כל זה לא סותר את האמונה שלי שצריך לשנות סדרי עולם גלובליים, ושייתכן ששני השקלים שנתתי לקבצן ישקיטו את הרעב המיידי שלו, אבל ינציחו את הסדר הגלובלי הקיים ויכפו עליו ועל רבים אחרים שנים של רעב. מוסר- אין ספק שזו מניפולציה. אני לא מאמין שיש צידוק לערכי המוסריים, מעבר לזה שאני מאמין בהם. ואין לי גם ספק שהאמונה שלי בהם היא תוצר של מניפולציות שעברתי. למרות זאת, מוסר יכול לגרום לעשות דברים נוראיים, אבל מוסר יכול לגרום גם לעשות דברים נפלאים. קשה לי להבין איך אפשר להגיד שמשהו לא הוגן בלי שיעמדו מאחורי זה עמדות ערכיות ומוסריות. המונח הוגן לדעתי הוא מונח מוסרי. לדעתי לא הוגן שאני זורק שאריות של אוכל שיכול לספק ארוחות להמון אנשים שגוועים מרעב. האם אני יכול לעשות משהו? כנראה שכן, אבל כדי להפסיק את הרעב יש צורך בשינוי סדרי עולם גלובליים. זה לא יקרה אם אנשים יחשבו שהמצב כיום לא הוגן, לא בסדר, לא צודק, לא מוסרי, וגם שאפשר וצריך לשנות אותו. גם ללכת ולהתנדב בבית תמחוי במקום לשבת בבית ולשמוע מוסיקה דורש מאמץ, ולכן דורש מהאדם העוזר עמדה מוסרית.
 

סקאביאס

New member
ועכשיו כשאני חושב על זה

אין כזה דבר רצון "טבעי" לעזור- אם כבר מדברים על מניפולציות, אז "טבעי" היא אחת הגדולות שבהן. אין (או כמעט ואין) כזה דבר "טבעי", אלא רק תרבותי... כלומר מבוסס על ערכים מסויימים. כשמישהו מחליט לעזור לאחר, גם כשהוא עושה את זה באינסטינקט, הוא עושה זאת בגלל הערכים התרבותיים שהוחדרו אליו, לגבי מה היא מצוקה, מה ראוי לעזרה, ואיך ראוי לעזור.
 

neoM

New member
בטח יש "טבעי"

הרבה דברים הם "טבעיים" - למשל הרצון לזיין, מה הוא לא טבעי? והרצון לעזור לזולת הוא טבעי כמו שהוא תרבותי. לפני חודש אלי ואני ערכנו כאן דיון ארוך על "אותנטיות", נראה לי שכדאי שתקרא בו קצת, זה אולי יעזור לך.
 

סקאביאס

New member
והרצון לא לזיין, הוא לא טבעי?

וכמובן ישנה השאלה מה טבעי ומה לא טבעי לזיין? התשובות תרבותיות.
 

סקאביאס

New member
אבי פיטשון, המשך הדיון

אוקי חידדתי לי קצת את הנקודה. אתה אמרת :"עוד לא קם אדם שלא מאמין בכלום ויצא לכבוש את העולם...". וגם אמרת שישנו רצון "טבעי" לעזור ואולי אפילו עזרה מתוך ניהיליזם. מה שאני שואל הוא אם ישנו רצון טבעי לעזור למה אין רצון טבעי לכבוש (או להרוג או לתקוף)? ואם ישנו רצון טבעי לכבוש, כמו שישנו רצון טבעי לעזור, אי האמונה בכלום (או האמונה בכלום)לא תמנע את כיבוש העולם. האמונה "במשהו" היא שדוחפת לכבוש ולעזור (מעבר לדחף "הטבעי" אם קיים). ביטול האמונה ב"משהו" שדוחף לכבוש מבטל גם את הדחף לעזור.
 

אלי 00

New member
אז החלפנו את המילה אותנטי בטבעי

זה משחק במילים. הדבר שמניע אדם לעזור, מניע את האדם לכבוש ולהרוג. בין אם יש לכך אצטלא אידאולוגית, בין אם לא. מעצם זה שהאדם מתקיים כחברה (ואני לא רואה שום אפשרות לראות את האדם אחרת), מתקיים מאבק על אינטרסים חברתיים, המאבק הזה לא יכל שלא ליצור כובשים ונכבשים. האם זה טבעי? האם זה מלאכותי? האם זה טוב? האם זה רע? האם זה תוצר תרבות? האם זה תוצר חינוך? האם זה תוצר אינדוקטרינצייה? האם זה אותנטי? זה יש. אפשר להעמיד חזון שזה יכל שלא להיות, אבל הפומו לא אוהב חזונות. פעם חשבתי שמאבקים ללא דם, יכולים להחליף את מאבקי הדם - לדוגמא, ארועי ספורט, אמנות וכד´. בא הפומו וקידם בדיוק תפישה זו. אך במקביל גם קידם את הניכור לשפיכות הדמים. כך שהיום אנו יושבים בסלון ביתנו וצופים בשפיכות הדמים כאילו הייה זה סרט קולנוע או משחק כדורגל - כלומר כחוויה אסתטית.
 

סקאביאס

New member
זה מה שאני אומר.

"הדבר שמניע אדם לעזור, מניע את האדם לכבוש ולהרוג. בין אם יש לכך אצטלא אידאולוגית, בין אם לא"- זה מה שאני אומר. "אבל הפומו לא אוהב חזונות"- בעייני זאת לא סיבה מספיק טובה כדי שלי לא יהיה חזון.
 
למעלה