זה שונה, כי במשפחות חרדיות
אם הבן או הבת חוזרים בשאלה, הם מנודים, ההורים מתייחסים אליהם כאילו הם מתו וזהו, אין יותר יוסי או חדווה, הם מתים. אם הבן או הבת שלי יחזרו בתשובה, זה יעציב אותי כי זה ירחיק אותנו, כי הם לא יבואו לשתות קפה איתנו בשבת, כי הם יהיו שונים ממני באופן מהותי ויותר קשה לקיים יחסי הורים-ילדים תקינים כשיש כזה הבדל, אבל העצב שאני אחוש הוא רחוק מאוד מנידוי הילד או העמדת פנים שהוא מת, חס וחלילה!! זה לא בהסתר, זה גם לא בתת מודע- אני מאוד מודעת לעובדה שאני מעדיפה שהילד שלי יהיה חילוני, יהודי, לא חובב פירסינג, לא מעשן גראס, תלמיד טוב. זה לא אומר שאם הוא יהיה חרדי או דיסלקט או או יטייל בהודו ויעשן שם סמים- אני לא אוהב אותו ואקבל אותו. זה פשוט יעציב אותי. בקשר לממזרים, אני חושבת שחברה בה כל אחד עושה מה שבראש שלו זה החברה הכי בריאה, בהנחה שהוא לא פוגע באף אחד אחר. אני לא חושבת שחתונה אזרחית צריכה להיחשב כפגיעה ברגשות של מישהו. הייתי ממשיכה, אבל אני חייבת ללכת. יאללה ביי.