דווקא רוק פרוגרסיבי
הוא עוד ז´אנר שמעריציו נוטים להתנשא על ז´אנרים אחרים. עם קטילת יוצרים ע"י קריטריון בלתי אפשרי של איכות (מוסיקלית מקצועית?) אפשר ללכת רחוק מאוד. למשל, לקבוע: "אני שומע באך, מוצרט, בטהובן וואגנר, הם היו המהפכניים באמת! היו אולי עוד מלחינים טובים, אבל כולם נחותים מהם בהרבה". אני כמובן חושב שזה משפט מטופש, וגם על הטענה שנמצאת בו יש מחלוקת. אני נוטה לשמוע מה שאני אוהב. אני מאמין שעבור רוב האנשים יש הפרדה מוחלטת בין הטעם האישי לבין ה"איכות המוסיקלית" שמתבטאת בקריטריונים שיכולים להיות מנותחים רק ע"י מוסיקולוגים. כלומר, אם תגיד למישהו שאוהב את קיילי מינוג (כך יש לומר, אגב) שהמוסיקה שלה טפשית, הוא לא ישתכנע לא לשמוע אותה יותר, כי אנשים שומעים מוסיקה להנאה, והסיבות להנאה אינן סיבות אובייקטיביות או מקצועיות. מה שמושך אנשים לסוג כזה או אחר של מוסיקה יכול אולי להיות במקור עניין אינטלקטואלי, אבל מה שמשאיר אנשים עם ז´אנר זה או אחר הוא בהחלט לא ה"איכות" שלו.