שאלה לנשים שגם גברים מוזמנים לענות

[בונוסית]

שאלה לנשים שגם גברים מוזמנים לענות

מה אתןמצפות מהאבא של הילדים שלכן?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מאמאמייייה, איזה שאלה!!!!

בונוסית, מאיפה הבאת את זה?? תראי, צריך לחלק את השאלה לשני חלקים. מאבא של הילדים שלנו מנישואים קודמים ומאבא של ילדינו מנישואינו אלה. אבל.... הציפיות הן אותן ציפיות משני האבות כמובן, רק שלצערי הענק ולצערה של בתי, מן הסתם, בעלי דהיום, רחוק כמו מזרח ממערב, מבעלי לשעבר. הוא אבא למופת. אביה של בתי, שהוא בעלי לשעבר, לגביו היום אין לי יותר ציפיות. הוא לא היה אבא ראוי לשמו כשהייתי נשואה לו וממילא לא נשאר כזה. אבל ציפיות? בהגדרה? שיתקשר לבת שלו בכל יום. שיתעניין בעיסוקים של הבת שלו כל יום. שיגיע לכל האירועים שלה כשהוא מוזמן. לבית ספר ובכלל לחגיגות. שיקח אותה פעמיים בשבוע ובכל שבת שנייה. שיפנק אותה ויקנה לה את האוכל שהיא אוהבת ואת הדברים שהיא אוהבת. שישלם את המזונות שלו אליה בזמןןןןןןןןןןןןןן. שיגרום לה לאושר ולא למבוכה באופן שבו הוא מתנהג ונראה. וזה. אבל כל זה לא קורה, לצערינו. וזה מה יש. אנחנו חיים עם זה כי זה כך בכל מקרה, אז העצבים לא יועילו.

 

[noamic]

שישים את טובת הילדים לפני טובתו

האישית. אבל זה אף פעם לא יקרה...

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

שאלות אישיות

שלום נעמי , זה גם לא קרה אף פעם ? גם לא בתקופות פריחה ? לדעתך , אצל כולם זה כך ? יוסי

 

[noamic]

תשובה אישית :

לא זה לא קרה. אצל כולם זה כך ?? מה פתאום. אני רואה אבות נפלאים ומשקיעים. לנו זה לא הצליח. SO .?

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

מה שמטריד אותי

זו ההחמצה של החוויה ההורית . מה מקורה, האם דפוס התנהגות נלמד בבית ההורים ? , השקעת משאבי זמן לא מאוזנת , ניכור ..... ואני שמח שאת רואה גם אבות נפלאים, וקורה נעמי שפעם ראשונה זה לא מצליח [ יש לי דוגמה אישית - אני ] העיקר שנלמד מטעויות -אני משתדל . מודה לא תמיד מצליח . יוסי

 

[noamic]

לילדים אין עוד פעם צאנס.

אבא יש רק אחד. וזה מה יש. כן זו בהחלט החמצה. אני ניסיתי לתת מעל ומעבר. ועדיין זה לא זה. אמא זה לא אבא.

 

[rolan]

שאלה קשה ומורכבת ואני דווקא מתעכבת

על ההדגשים שהוספת, יוסי. האם דפוס ההתנהגות נלמד בבית ההורים? ובכן יוסי, כאיש מקצוע, אני מתארת לעצמי שאתה יודע טוב ממני, תקן אותי אם אני טועה, שדפוסי ההתנהגות שלנו מושפעים מאוד מבית הורינו. זה כבר לא סוד, שילדים מוכים הופכים להיות הורים מכים, נשים מוכות באות מבתים בהן היכו את אימן - רגע! לא להתנפל, זה כך ברוב המקרים. לא יודעת סטטיסטיקה מדוייקת אבל אפשר לבדוק, אם תתעקשו מאוד, אביא גם אותה. דווקא העובדה הזו הצליחה להזיז אצלי נים רדום. כאשר נולדו בנותיי, היו לנו, לדוב (זה האקס...) ולי, הרבה מאוד ויכוחים ומריבות בנושאי חינוך ודרכו לחלוטין לא היתה (ועדיין אינה) מקובלת עלי. אני ראיתי, כיצד הוא מעתיק את התנהגות הוריו, שלא אהב כלל, לדרך החינוך שלו את בנותינו המשותפות. זו היתה אחת העילות לגירושינו, לא יכולתי לסבול את האטימות הזו שלו, לראות שבעצם הוא מעולל לבנותיו את מה (שקיטר לפני שנים מספר לפני שנולדו) שעשו לו הוריו... ועכשיו, בונוסית אליך - הציפייה היחידה שלי מהדוב - שיכבד את בנותיו כמו שהוא מבקש שהן תכבדה אותו. אחד הדברים הבולטים אצלו זה חוסר הכבוד הבסיסי שלו אליהן. אני חושבת שעם הכבוד הזה, יבואו גם שאר הדברים.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo42.gifכבוד בנות

מי שלא למד לכבד את בנותיו בניו אי אפשר יהיה לדרוש ממנו ללמוד זאת לאחר גרושיו. נותר לנו המכבדים לתת דוגמא להם כיצד לתת כבוד והאבא מנסיוני ימשיך לשרך דרכיו.

 

[בונוסית]

זו גם דעתי

אי אפשר לחנך/ לשנות אנשים . במיוחד לא אחרי שהתגרשתם...

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

דפוסי התנהגות .....

נלמדים ? נרכשים ? גם וגם הויכוח הוא בעקרו על המינון . אני בהחלט מקבל את ההנחה כי התנהגותנו כבוגרים הוא פרי הנלמד על ידנו כקטנים בבית ההורים.אני מאמין כי מודעות לעניין יכולה לחדד רגישות שלנו בהתמודדויות כבוגרים בכל הנושאים כולל זוגיות והורות. הערכה , הניבוי הראשוני להתנהגותו של בן / בת הזוג ניתן וראוי להעשות בשלב הרבה יותר מקדמי ,כבר בשלב החיזור, למשל .... כשנגיע לבית החבר או החברה והמסכות תיפולנה ונראה את האב מגיב בצעקות או לחילופין באדישות כלפי רעייתו או את האם מציגה בראוותנות את שלל שקיות הקניות מאתמול [ הכוונה מן הסתם להתנהגויות קבועות ] - דפוסים אלו בוודאות גבוהה יופיעו אצל בני הזוג. לא שאין מה לעשות - יש . אבל האם הציפייה שהשינוי יחול אחרי הגירושין. זה לא יקרה ! אני מתקשה לראות, ורק לצורך דיון זה, את האב שבדינאמיקה המשפחתית הזוגית, מבחירה או שלא מבחירה , אבהותו לא הייתה בראש המדרג התפקודי הופך להיות "אב השנה" , אם כי בהחלט ישנם מצבים ששינוי הסטאטוס מנשוי לגרוש משנה "סדרי עולם" ואבות "מגלים" ילדיהם ומלווים התפתחותם וגידולם באורח הדוק וחם יותר [וזה בהחלט מחייב עבודה זה לא בא מאיין ]. בהצלחה יוסי

 

[rolan]

אהה... יוס'לה

התיאוריה מדוייקת, לפחות במקרה שלי וכאילו תיארת את הוריו של הדוב...

רק מה?...שכחת דבר חשוב... כאשר התאהבנו, היינו צעירים, חסרי נסיון ותמימים (היינו?... מה היינו... הייתי!!!). את כל אלה ראיתי גם ראיתי, לתומי חשבתי שאני אנצח! שלידי ילמד שאפשר גם אחרת. חשבתי שאלמד אותו על כבוד והערכה, שממני ילמד על חום ולא חומריות... לא מאמינה שאפשר ללמד מישהו, שאינו מודע לעצמו, דברים או התנהגויות חדשים. אפשר גם אפשר, לנסות לשנות גישה, לתרגל התנהגויות חדשות, אם יש בו את המודעות והרצון להיפתח כדי להגיע להרמוניה - וזה כולל גם אותי!!! אני יודעת שהיום דפוס ההתנהגות שלו דומה מאוד לשל הוריו, הרבה פעמים זה מתסכל אותי מאוד, אך איני מנסה לשנות, אני מעירה לעיתים רחוקות כאשר מגיעים מים עד נפש וגם זה בעדינות מירבית תוך שאני אומרת לו שאיני מבקרת אותו... אז הוא מקשיב.

 

[יונה לבנה 1]

כמה מצחיק

כמה אנחנו שמחים ומאושרים כאשר אנחנו רואים שילדינו מתנהגים ומגיבים כמונו... וכמה מאמץ הם (אנחנו) משקיעים אחר כך כדי להתנתק מאותם דפוסים והתנהגויות. הרי לכם פרדוקס

 

[בונוסית]

../images/Emo6.gif../images/Emo7.gif????../images/Emo4.gif

 

[ממונט התותחית]

יוסי, תגובה באיחור ובכל זאת....

בהקשר לאבי בנותי גם הנרכש וגם הנלמד נכון! למה הכוונה? הוא "חונך" בילדותו ע"י אב ואם שלא חיו ביחד אבא ואמא שמסרו אותו מהאחד לשני כמו כדור בגדול לאיש לא היה אכפת ממנו. והוא נזרק לפנימיות כדי לא להפריע לאיש. ולקח לו שלוש שנים כדי להודות בפני זרים או מכרים שהוא גרוש בכלל , למה? תחושת כשלון פנימית. ועם כל זה הייתי צריכה להתמודד,בנוסף לחיי כאם חד הורית . אבל נשארתי קרוב אלין ולא נתתי לו לאבד את הבנות . היו במשך השנים עליות וירידות אבל הוא עלה על דרך המלך והוא אבא שנותן ומעניק כמו שאף פעם לא קיבל מהוריו. הוא אוהב אותן בדרכו ומעניק להן בדרכו והכי חשוב ששתיהן אוהבות אותו ומכבדות אותו. אין לי ציפיות מוגדרות כי לדעתי כל אדם נותן כפי יכולתו הנפשית והרגשית ואי אפשר ואסור להשוות.

חג שמח

באה מאהבה, חיה מאהבה.

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

מלוא הערכתי לראייתך

את עולמו של אבי בנותייך חג שמח יוסי

 

[יונה לבנה 1]

יוסי

דפוסי התנהגות אכן נלמדים במקום בו גדלנו עם האנשים אשר סביבינו, אך גם המבנה הגנטי,והמזג האישי כלול בו.אך למזלינו הטוב ניתן לעשות שינויים ע"י מודעות לעברנו ולפצעי הילדות שלנו, רצון לשנות,והכי חשוב לחוות חוויות שהדחקנו,אך ללא עבודה קשה ביותר ומודעות גבוהה נשוב לדפוסים המוכרים. (אגב,יש ויכוח גדול על השפעת מורשתנו הגנטית לעומת השפעת הסביבה,מי שולט ? ואחת הדוגמאות היא תאומים זהים שהופרדו בלידתם,ואחרי שנים נמצא דמיון מדהים בהתנהגותם למרות נסיבות חייהם השונות לחלוטין) אם נביט אחורה לאותם משברים שעברנו וננסה להבינם לעומק נגלה לא פעם שטיפלנו במשבר כמו שאנחנו יודעים ומכירים.....מבית ילדותינו. אם לא נבין נלמד ונפנים יתכן שנמצא את עצמנו שוב עם אותם דפוסים מוכרים ,גם אם הם לא אהובים עלינו ולא רצויים. אחד הדברים הקשים לשינוי הם דפוסי ההתנהגות והטבעות ההתנהגות שרכשנו בילדותינו. חייבים לשאוף לקשר מודע,ע"י הבנת הצרכים והדחפים הגורמים להתנהגותינו ומריבותינו . בהצלחה.

 

[י ו ס י פינקלשטיין]

מה חשוב יותר

אהלן יונה לבנה, כמו שעניתי לרולן גם וגם , אך בעוד בגנטיקה היכולת שלנו להשפיע דלה , נכון להיום , בפן ההתנהגותי הנלמד יש לנו יכולות גבוהות יותר.חשוב להפנים ולחזק המודעות להתנהגותנו שלנו כמשליכה על התנהגות והתפתחות ילדינו שלנו. ושוב , לתהליך זה יש לתן הדעת בראשיתה של זוגיות ולא בראשיתו של המשבר בזוגיות. יום נעים לך יונה, יוסי

 

[יונה לבנה 1]

יוסי

אכן ,על המודעות רצוי לעבוד כמה שיותר מוקדם אך לצערי אנחנו נחים מעבודה קשה כשהכל זורם וטוב,ומקבלים את הטוב כמובן מאליו.כשמתחילות הבעיות ואנחנו מחפשים פתרונות ותשובות אפילו המודעות לא תמיד עוזרת כי זה כבר מאוחר....יש הצטברות של כעס והתפוגגות של האהבה והרצון לקחת אחריות אישית כי הרבה יותר קל לזרוק את האשמה על הצד השני

. גם לך יום נעים

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo101.gifיש שתי אפשרויות

או שתחזור על ההתנהגויות בבית או שהמודעות לבעייתיות שהיתה בבית תוביל אותך להתנהגות שונה לחלוטין ואולי אפילו בקיצוניות ממה שקרה בבי. זוכרת את עצמי כילדה אומרת לעצמי ורושמת לעצמי מה לא אעשה בבית שלי. וזה עזר.