תשובותיי נכונות, מדויקות ומבוססות
1. השואל בשרשור זה כתב בהודעותו הראשונה לעיל: "התקשרו אליי היום מהמשטרה וביקשו שאני אבוא מחר לתת עדות". אתה משיב לו: "ברמה הפרקטית אתה יכול ללכת ופשוט להגיד שאתה לא מעוניין להתלונן על שום דבר שקשור לחייך הפרטיים". אך השואל מתעקש וחוזר: "אבל כשהשוטר דיבר אתי בטלפון הוא לא שאל אותי אם אני רוצה להתלונן, הוא פשוט ביקש ממני לבוא לחוקר ולענות לו על מס' שאלות". ואתה בשלך: "שוב השוטר יכול להגיד הרבה דברים אתה לא חייב להתלונן על שום דבר וזו זכותך המלאה ואתה רשאי לעמוד על כך". תשובה זו שלך (כמו תשובות נוספות ברוח זו בהמשך השרשור) היא טעות חמורה, כיוון שהיא סותרת, כפי שהבהרתי וציטטתי בתגובות קודמות, את האמור בסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). בטעות זו הודית למעשה כשכתבת: "לגבי מסירת עדות לכאורה יכול להיטען כי אתה מבצע הפרת חובה חקוקה בצירוף פקודת הפרוצדורה הפלילית אבל בשום אופן לא שיבוש הליכי משפט". 2. אם תקרא בעיון את פסק הדין שקישרתי אליו, בלי דעות קדומות, תגלה, שהמערער, אדון מישל אלמליח, הועמד לדין על שסירב למסור מידע למשטרה. בשל סירובו זה הוא הועמד לדין בדיוק לפי שלושת סעיפי החיקוק שציינתי: הפרת החובה החקוקה שבסעיף 2 לפקודת העדות לפי סעיף 286 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק (אישום שלשיטתך הוא "קשקוש מוחלט"). בעניינו של אלמליח דנו לא פחות משבעה שופטים: שופט שלום אחד, שלושה שופטים של בית המשפט המחוזי ושלושה שופטים של בית המשפט העליון. אז נכון, שהשופטים נחלקו בדעותיהם, ומר אלמליח זוכה בסופו של דבר, אבל נקודות המחלוקת אינן חשובות לענייננו כאן. העיקר לענייננו הוא, שאיש משבעת השופטים לא חלק על כך, שעצם המעשה שיוחס לאלמליח, קרי: סירוב למסור מידע בחקירת משטרה כדין (מצד מי שאינו חשוד), הוא הפרת החובה החקוקה הנ"ל שבפקודת העדות, שהיא עבירה לפי סעיף 286 לחוק העונשין, וגם שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. ואם נותר בך ספק, הנה מקצת מהדברים שאמר נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מ' לינדנשטראוס, באותו פסק: "אכן, צודק כב' השופט אלרון בקבעו, כי העובדה שהנאשם הסתיר מידע, וזאת כאשר הוא אינו חולק, כי המידע האמור היה בידיעתו וברשותו, ואף ידע כי מידע זה דרוש לחקירת המשטרה בפרשת זיוף המסמך, יש בה כדי הוכחה על 'עשיית דבר' כמובנו של מונח זה, בסעיף 244 לחוק העונשין. "צודק השופט אלרון בקבעו, בעמ' 85 לפרוטוקול כי: 'המידע הרלוונטי אותו ביקש החוקר בובאן שימסור, היה מצוי ברשותו והוא התחמק ממתן תשובת אמת מלאה'. "התוצאה מן הדברים האמורים היא, כי בצדק קבעה הערכאה הראשונה, כי הוכחו יסודות העבירה על פי סעיף 244 לחוק העונשין". 3. לפי סעיף 23 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים], "שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב". וסעיף 68 לחוק קובע: "(א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, רשאי הוא לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו; וכן רשאי הוא לזמן אותו לתחנת משטרה קרובה למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות. "(ב) היה הזיהוי בלתי מספיק, או היה חשש כי האדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי השוטר לבקש מאותו אדם להילוות עמו לתחנת המשטרה לשם גביית העדות". בהסתמך על אלה כתבתי: "מי שמתעלם מהזמנה לסור למשטרה, מסתכן בכך ששוטרים יופיעו בביתו, יורו לו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, ואם, יסרב, יעצרו אותו בלי צו שופט, על סמך סעיף 23 ל'חוק המעצרים'". הדברים נכתבו במקור בתשובה בפורום "חוק ומשפט", שהתייחסה לזימון חשוד, ואזכירך, שאיננו יודעים אם השואל בשרשור זה הוא עד או חשוד (וגם הוא אינו יודע זאת). על כל פנים, הסמכות לעצור קיימת לגבי מי שמתנגד לעיכוב, אף אם אינו חשוד. שים לב גם לדבריו של ד"ר אורן גזל: "כאשר חשוד מסרב להופיע לחקירה בתחנת המשטרה, נוהגת המשטרה לשלוח אליו שוטרים ולדרוש ממנו להילוות אליהם לתחנה, ואם הוא מסרב, לעצרו בעילה של סירוב לדרישת עיכוב" (ראה
כאן, סעיף 6.1.1, תחת כותרת המשנה: "התפתחות הדין").
