וואי, אני מקווה
שלמרות שעבר הרבה זמן מאז התגובה שלי והפורום, תקראי בסיעתא דשמייע את ההודעה הזאת.. שמעי, אחותי, זה לא קל.. ות'אמת שחשבתי שבפורום שמדברים יותר על מיניות לא יקבלו באהבה את הרעיון שלי, ולא היה לי אכפת. כי מה שעובד. עובד. לא משנה כמה מלגלגים עליו. העניין הכללי הוא- ביהדות, ובכלל- שכול הזמן אנחנו מחפשים ריגושים- מבחוץ, בגדים, רכב חדש, התחדשות חיצונית. במקום, (או במקביל, זה לא סותר..) לחדש בפנים את עצמנו. זאת אומרת שבקשר הזוגי- לא יעזור לטווח ארוך שנכניס פריטים, אביזרים, אנשים- אחרי כמה זמן זה יימאס. אלא- אנחנו צריכים לחתור, לחדש ,להעמיק ולמצוא את הרבדים הנסתרים של עצמנו- וכמו שאהוד בנאי כותב בשיר הנפלא שלו "אש"- "אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת כמו הלבנה המתחדשת." - נאמר שאת נמצאת עם בן זוג מאה שנה. נמאס. כול יום קפה ונשיקה. כול יום אותו הדבר, את כבר יודע מה הוא הולך לעשות, איך הוא הולך להגיב.. מה כבר מרגש ורומנטי בזה? ובכן, זה העניין- את צריכה לראות אותה בכול יום אחרת. זה לא שמשהו בפועל משתנה, זה המיינד שלך, החשיבה שלך משתנה.. וזה מה שהתורה מחדשת לנו- הריגוש נמצא בתוכנו.. ההתחדשות מתחילה ברבדים פנימיים. וכשאת מתחברת לבורא עולם- למשהו ניצחי- כשאת מכניסה את השכינה בניכם- אז גם הקשר שלכם ניצחי. ועכשיו לעשייה- אי אפשר לשנות עולמות בבום. ואי אפשר לגוון בזוגיות בבום. לאט לאט.. תכנסי לספריית קודש קרובה- תבחרי ספר על זוגיות בראי היהדות- אל תעשעי כלום- תקראי- יש את "שכינה בניהם", יש ספר מיוחד לגברים- "בגן השלום" של הר' הרוש, יש את "טוב למיטב טנדו"- שאלות ותשובות נפוצות. מתחלים לקרוא. תחפשי ספרים בסיסיים על זוגיות במשפחה היהודית, השינוי מתחיל בפנים, כן? תלמדי על זה, אולי אני מאכילה אותך לוקשים?? תלמדי, תחקרי לבד, תשאלי, תמצאי, ה' יהיה בעזרך.. תלכי לחנות ספרים- תצברי מידע. אחרי המידע- כבר יהיו לך כוחות נפש למשוך את בעלך לספרים האלה בעצמו- שיקרא, שיבין את עניין ההתחדשות הזוגיות כול חודש ביהדות.. ואחר כך- (וזה לא ילך בקלות, אני מזהירה!
) כבר בורא עולם ינתב לך את הדרך.. סמכי עליו.. והלוואי ותגיעו גם לעניין הביצוע- אבל זיכרי- דברים טובים לא באים בקלות!! בכלל!! ולגבי "רצוא ושוב"- מושג קבלי. (מה לנו ולקבלה? כמעט וכלום..) שאומר, בשיא הפשטות- שהעולם בנוי על גאות ושפל, על קרוב ורחוק, על האיזון הטבעי בין ביחד ללחוד,(רצוא ושוב זה גם ההשתקפות של עבודת ה', שכן, כול העולם הוא לפעמים טוב לי לפעמים קשה לי, וגם בעבודת ה'- לפעמים הכול ברור לי, ולפעמים הכול מבולבל- התגלות, והתרחקות של ה' יתברך כביכול..רק כביכול..) וכשמבינים ולומדים את זה לעומק, ומקיימים את המערכת הזוגית לפי המערכת בטבע- זה לא פשוט, אבל מרוויחים איזון נפלא. כשבני זוג כול הזמן ביחד, זמינים אחד לשני, פותרים משברים על ידי מגע, מכירים אחד את השני, כביכול- שום דבר לא מפתיע, כלום לא יותר מדי מרגש, אבל כשיש חציצה- מבינים את המשמעות של ההרחקה- בשביל ההתקרבות (ההרחקה כשלעצמה לא טובה, רק בשביל החיבור שאחריה היא מועילה) כשמשקיעים באותם השבועות שאסור לנגוע בקשר הריגשי, הנשמתי, מדברים, יוצאים, לומדים ביחד, אוכלים ביחד- אז לא רק שזה ממקד את בן הזוג לבת זוגתו, לא רק שגובר הגעגוע ועולה הקשר הנפשי, לא רק שמתאפקים בשביל להתעצם- נבנה פה משהו חדש ועמוק וכול חודש את תיראי לבעלך "ככלה בחופתה", ושוב, לא אני המצאתי את זה.. אני יודעת שבמסגרת חילונית, כשפתאום כול הנשים כביכול "מותרות" ואשתו אסורה זה הרבה יותר קשה לשמור נידה, אבל זה לא ככה, וזה לא שתקומי יום אחד ותחליטי: "אני שומרת נידה", לאט לאט, תכיני את עצמך רוחנית, ואח"כ את בעלך, ואחרי שתרגישי שאתם מתמקדים בעצמכם, מורידים ומגלים עוד שכבות ריגשיות אחד מהשני- מגלים צדדים אחרים באישיות אחד של השני- אז תעברו לביצוע המעשי בעזרת ה' של שמירת נידה, ואז- כבר תיהי בטוחה בעצמך שהוא לא יתפתה לאחרות, כי בניתם פה משהו ריגשי עמוק וחזק, והכנסתם את בורא עולם ואת השכינה בכבודה ובעצמה לקשר- שזה, כשלעצמו דבק מאוד חזק, - אז, לא תצטרכי אישור.. פשוט תדעי.. בהצלחה..