תגובה.
אתה כותב: "הבעיה הענקית היא שאתה לא יכול להסביר איך חלקיק אלמנטרי, יענו כדור קטן מוצק ולא מתפרק, הופך לחלקיקים קטנים ויסודיים גם הם שנקראים פוטונים".
שום חלקיק אלמנטרי אינו הופך לפוטונים. לכן, גם שום אלקטרון אינו הופך לפוטונים. מה שהופך לפוטונים - זה זוג של אלקטרון ופוזיטרון - והרי הזוג הזה אינו אלמטארי. גם הסברתי מדוע - מבחינה לוגית - ניתן לומר על הזוג הזה שהוא גם "אינו" בעל שום תכונה אחרת שישנה רק בדברים אחרים. לכן - הוא למשל גם "אינו" נשוי, ולכן - הוא למשל גם "אינו" אלמנטרי, וכדומה. גם הסברתי - שהעובדה שהזוג "אינו" אלמנטרי - תקפה לכל זוג שבעולם (כולל זוג נשוי, וכולל זוג של אלקטרון ופוזיטרון), כי כל זוג - הוא בהגדרה מורכב (משניים כמובן) - ולכן אינו אלמנטרי.
אתה כותב: "המעבר בין מאלקטרון לפוטון דורש הסבר".
אבל זהו, שלא מדובר במעבר מאלקטרון לפוטון, אלא במעבר - מזוג-אלקטרון-פוזיטרון - לזוג-פוטונים; כלומר במעבר - מזוג לֶפְּטוֹנִים - לזוג בּוֹזוֹנִים. כלומר מזוג בלתי אלמנטרי - לזוג בלתי אלמנטרי. מה שדורש כאן הסבר, הוא אפוא - לא עצם הפיכת הזוג הבלתי אלמנטרי לזוג בלתי אלמנטרי - שהרי זה דווקא מובן, אלא מה שדורש הסבר - זה הפיכת זוג אחד לזוג אחר לגמרי. כבר הדגמתי זאת - בהפיכת זוג כובעים לזוג ארנבות.
"השתנות היא משהו ששיך למורכב ולוקח זמן".
נכון, ובאמת כל זוג הוא מורכב. הבעיה היא כאמור אחרת: שזה כאילו אתה לוקח זוג כובעים והופך אותם לזוג ארנבות, או בנמשל: אתה לוקח זוג לֶפְּטוֹנִים - והופך אותו לזוג בּוֹזוֹנִים.
אתה כותב: "אני אניח שההוקופס פוקוס שהזכרת בהמשך עונה לי על זה".
האמת היא, שזה עונה רק קצת, כי בסופו של דבר - להגיד שזה הוקוס פוקוס - זה בעצם כמו להודות באשמה. ואגב ההוקוס פוקוס הזה אינו גמור, כי כאמור עדין יש כאן בכל זאת איזשהו קצה חוט לפתרון התעלומה, והוא: העובדה - שלפחות חוקי השימור - נשמרים בהפיכה הזאת. חצי נחמה...
אתה כותב: "בחלק על ההתאבכות ניסיתי לומר שאולי אין לנו כבני אדם כלים מספיק רגישים לראות אם יש גבול ברור או לא. אז אין מה להפנות אותי לויקיפדיה, משום שאני לא יודע אם בעוד 1000 שנה לא יהיה מכשיר הרבה יותר מדויק שיתן תוצאה אחרת...כדי לדעת אם הוא אלמנטרי או לא תצטרך פשוטו כמשמעו לראות אם יש שני חומרים או יותר, ממש אבל ממש קטנטנים דבוקים אחד לשני. ממש כמו שהפרוטון הוא לא אלמנטרי ולקח זמן לגלות את זה, כך ייתכן שיש חלקיקים שיתנו להם שם רק בעוד 500 שנה".
אכן כל המסקנות המדעיות נכונות רק לשעתן, ובהחלט יתכן שהניסויים העתידיים יהפכו - את כל התיאוריות המדעיות הנוכחיות - על פניהן. אבל כל עוד שאין לנו משהו יותר מדוייק, ניצמד אל הכי טוב שישנו בינתיים, ושכידוע מראה לנו בינתיים מראות המובילות אותנו - אל התיאוריות הנוכחיות - לא אל התיאוריות שאולי תעלינה בעוד 500 או 1000 שנה בעקבות ממצאים אמפריים מעודכנים יותר. זהו אפוא טיב המדע: להשתפר כל הזמן. אמנם לא בהכרח לגעת באמת, אבל כל הזמן להתקרב אליה.
אתה כותב: "לא חייבים מיקרוסקופ לכל דבר - נכון, לא לכל דבר, לעניינים אמפיירים - כמו שציינתי - כן".
כמובן. אבל אל תשכח, שכדי לדעת שהאלקטרון כאן, לא חייבים לראות אותו אמפירית. אפשר להשתמש בדרכים אחרות, כגון עירוב - של ממצאיים אמפריים אחרים לגמרי - עם דרכים חישוביות מסויימות.
אתה כותב: "איינשטיין לא היה צריך מתמטיקה כדי להבין שיש עיקום של המרחב".
נכון. אבל הוא היה צריך מתמטיקה כדי לקבוע את נוסחת העיקום, שתאפשר לחזות מראש מה תהיינה תוצאות-ניסוי עתידי שימדוד את השפעת עיקום המרחב.
אתה כותב: "ניוטון לא היה צריך מתמטיקה בשביל להבין את המשיכה ותנועת הכוכבים".
נכון, אבל הוא היה צריך מתמטיקה כדי לקבוע את נוסחת המשיכה, שתאפשר לחזות מראש מה תהיינה תוצאות-ניסוי עתידי שימדוד את השפעת תנועת הכוכבים.
אתה כותב: "רק כשהם היו צריכים לחשב (שטח, מרחק, זמן...), לבדוק, להעריך, לחזות וכו' הם השתמשו במתמטיקה".
דומה, שיש בינינו חפיפה די מלאה בסוגיה זו.
אתה כותב: "מניסויים כמו שהזכרת אפשר לדעת מה אלקטרון לא, אבל לא מהו כן".
אז זהו, שאפשר לדעת גם - מהו כן, כולל לדעת - דרך איזה סדק מהשניים - עבר האלקטרון.
אתה כותב: "בניסוי שני הסדקים דובר בחלק השני על מצב בו כאשר יש 'תצפית' החלקיק לא עובר דרך שני הסדקים אלא רק דרך אחד מהם ולכן לא רואים התאבכות. אני שאלתי איך עשו תצפית כזו, איך אפשר 'לראות' אלקטרון או פוטון שעובר ולגרום לו לקרוס כגל. הרי כדי לראות אותו יצטרכו לשגר עליו פוטון שיפגע בו ויחזור אלינו. וזה כנראה מן הנמנע. ידוע לך אחרת?"
המושג "תצפית" קצת מטעה, כי הוא מסית לחשוב שהתצפית מאפשרת לנו "לצפות" במשהו, כלומר לראות אותו. למעשה, המושג "תצפית" במדע - אינו משמש בהכרח לתוצאות-ניסוי המאפשר לצפות/לראות: גם תוצאות-ניסוי המאפשר האזנה למשל, יכול להיחשב כ"תצפית". זו כמובן הייתה רק דוגמה: למעשה, זה יכול להיות גם עירוב של כמה וכמה חושים ושל גורמי-תודעה שונים המעניקים וודאות - ובראשם הגורם השכלי-מתמטי המסכם לנו תוצאות חושיות. לדוגמה, כדי לאתר את מיקומו הנוכחי של אלקטרון, נוכל פשוט לערוך ניסוי שימדוד דברים אחרים לגמרי, נניח נמדוד את הזמן שלקח לאלקטרון להגיע - מנקודת ההתחלה שלו הידועה לנו - אל הנקודה החדשה שאותה אנו רוצים לאתר, ואז על סמך תוצאות הניסוי הנ"ל - נבצע חישוב קטן על הנייר, ו...הופ נגלה (על הנייר) את המיקום - גם מבלי "לראות" פיזית שהאלקטרון ממוקם באותה נקודה. כל זה מספיק לנו כדי שנוכל להצהיר שערכנו "תצפית" מוצלחת לאיתור מיקום-האלקטרון. אז נכון שלא צפינו בו ישירות, אבל כן צפינו למשל במחוג של השעון שמדד את הזמן שלקח לאלקטרון לנוע - מנקודה התחלתית מסויימת - במהירות מסויימת שאותה מדדנו.
אותו דבר גם עם ניסוי שני הסדקים: לא חייבים לראות את האלקטרון פיזית, אלא די למדוד דברים אחרים, ואז לבצע חישוב מסויים, שיביא אותנו למסקנה הבלתי נמנעת - שהאלקטרון אכן עבר דרך סדק פלוני. יתר על כן: אפשר למשל להסיק באופן ודאי את מקום מעבר-האלקטרון - גם בדרך עוד יותר עקיפה, למשל לראות שהוא *לא* עבר בסדק הימני, מה שיוביל אותנו לוגית למסקנה - שהוא כן עבר דרך הסדק השמאלי, אחרי שברור לנו (מסיבות לוגיות אחרות) שהוא בהכרח עבר לפחות דרך אחד הסדקים אם לא דרך שניהם. לסיכום: כדי לדעת דרך איזה סדק עבר האלקטרון, לא חייבים לשגר פוטון שיפגע באלקטרון.
אתה שואל: "לגבי פוטון שיוצא מפיצוץ באופק האירועים בכיוון מנוגד לחור השחור, למה שהוא לא יאט (עד 0) ויאיץ בכיוון ההפוך, גם אם חלקיק מהסוג שלו לא אמור להיות מתחת למהירות האור".
נו, ענית בעצמך: כי חלקיק מהסוג שלו לא אמור להיות מתחת למהירות האור.
אתה כותב: "יש חוק לא מוסבר שפוטון לא יכול להאט".
דווקא החוק הזה כן מוסבר. הוא מוסבר בכך, שלפוטון אין מסת-מנוחה - אבל יש לו אנרגיה סופית - מה שממילא כופה עליו לנוע במהירות האור (הנקודה הזו מובנת יותר לעומק רק אחרי שמעיינים במשוואות של תורת היחסות הפרטית).
אתה כותב: "הרי זה גוף שנע במרחב, [כ]הפרעה במרחב...אתה יכול לחשוב על סיבה שהוא לא יאט (ואולי יהפך לחלקיק אחר), חוץ מזה שיש חוק...שפוטון לא יכול להאט?"
כדי לענות תשובה מחכימה לשאלתך, נסה לחשוב בכיוון ההפוך: למה שבכלל הפוטון יאט? הרי כח המשיכה - אינו חייב בהכרח לגרום להאטה של גופים - או לשנות את מהירותם, אלא תכונתו היא לשנות את התנע, וזה אגב אלפבית בפיזיקה. כעת שים לב: תנע - תלוי הן במסה והן במהירות (למעשה הוא מכפלת-שניהם). יוצא אם כן, שלכח המשיכה יש שלושה דרכי השפעה על התנע: או ע"י שינוי המהירות, או ע"י שינוי כיוון התנועה (שגם זה בעצם סוג של שינוי מהירות - נניח מחיובית לשלילית וכדומה), או ע"י שינוי המסה. כעת, כדי לדעת איזה שינוי מבין השלושה הנ"ל יחול בעקבות כח המשיכה, יש לבדוק את טיב-הגוף: אם הוא גוף "רגיל" - שנע לאט יחסית, אז ברור שלא צפוי אצלו שינוי משמעותי במסה (כי לפי משוואות תורת היחסות הפרטית יוצא שהמסה משתנית משמעותית רק במהירויות גבוהות), ולכן מה שיהיה צפוי אצל גוף כזה - הוא אחת משתיים: או שינוי במהירות, או שינוי בכיוון התנועה. מאידך, כשמדובר למשל באור, אז ברור ששינוי במהירות לא בא בחשבון (שהרי תורת היחסות הפרטית לא מרשה זאת), ולכן מה שנשאר - זה אחת משתיים: או שינוי בכיוון התנועה (מה שאכן קורה אם הכיוון הנוכחי של תנועת קרן האור ניצב לקו הדמיוני המחבר בין קרן האור לבין המסה המושכת), או שינוי במסת-האור. לאור אמנם אין מסת-מנוחה, אבל יש לו מסה, שלפי נוסחת איינשטיין - שקולה לאנרגיית-האור. לכן, אם אכן יתרחש השינוי מן הסוג האחרון - כלומר מסת-האור תשתנה, אז ממילא גם אנרגייית-האור תשתנה - מה שכמובן ישפיע אוטומטית על צבע האור, ממש כפי שתיארתי לך בהודעתי שאליה הגבת.
