לכל דבר יש מחיר, גם לאפידורל
לצערי הרב "משווקים" את האפידורל כאילו שזה שיכוך כאבים שאין עימו שום סיכון, וזוהי הטעיה שאינה הוגנת. גם הנתון שאת כתבת (80 אחוד מהנשים משתמשות במשככי כאבים) נראה לי מופרז, אם אינני טועה מדובר על אחוז קטן בהרבה, אבל אבדוק את זה) בכל אופן, אני יכולה לספר לך על עצמי, שפשוט ידעתי שארגיש פיספוס לא לחוות את הלידה כמות שהיא, ואכן, בלידה שבה כן נתנו לי אפידורל (בגלל שנתנו זירוז, שיצר צירים מטורפים שאי אפשר לעמוד בהם) אכן הרגשתי החמצה גדולה, כי לא הרגשתי את הקטע המרגש של יציאת התינוק (זו היתה לידתי השישית, אז ידעתי כבר למה לצפות) ליוויתי יולדות שביקשו ממני להכין אותן וללוות אותן בלידה השניה, כאשר הראשונה היתה עם אפידורל, שגרם לירידות דופק, ולשאר התערבויות שהפכו את הלידה לארוע מאוד לא חביב עבור היולדת. ליולדות כאלה יש הסתייגות מהאפידורל, בגלל התוצאות שהן חוו על בשרן. אני רק מזכירה לך, שעצם זה שברגע שיולדת בוחרת באפידורל, אוטומטית היא מחוברת לאינפוזיה, ולמוניטור, זה מראה שיש לכך סיבה, הצורך הזה במעקב רציף של דופק העובר, מראה שהצוות יודע יפה מאוד שיש סיכון באפידורל שמצריך את המעקב הזה. כשיולדת מבקשת אפידורל, נותנים לה תוך כדי צירים כואבים כאשר היא מותשת ומיואשת, לחתום על דף שאין לה כוח לקרוא. מוטב היה להשיג את הדף הזה במהלך ההריון ולקרוא הכל על האפידול, לפחות לדעת על מה את חותמת. מה החזיק אותי? בלידה הראשונה פשוט דחיתי, חשבתי שאקח יותר מאוחר, והנה הגיעה הלידה. בלידה השניה כבר ידעתי שעשיתי זאת פעם ראשונה בלי אז אני מסוגלת. בלידות המתקדמות יותר, האיש החמוד שלי הזכיר לי שכאשר אני מיואשת ואומרת, יאללה, תגיד להם שאני רוצה אפידורל, זה סימן שאני כבר בסוף... ואכן, כשילדתי לבסוף לידת בית, הרעיון אכן בכלל לא היה בראש, ועמדו לרשותי שלל אמצעים חביבים לא פחות, כגון ג'קוזי, האפשרות להחליף תנוחות, לפתוח חלון ולנשום אויר, היכולת של בעלי לתמוך בי בתנאים אופטימליים שאינם מגבילים אותו (מיטה זוגית, אין אנשי צוות שאומרים לו מה לעשות ונותנים לו הרגשה שהם הבוסים והוא רק האורח) אני חושבת שאת התשובה האופטימלית לשאלה הזאת, את תוכלי לתת בפירוט רק אחרי הלידה שלך. ואני מאמינה שעם הכנה טובה, ותמיכה טובה בלידה תוכלי לעשות זאת.
