אוי געוואלד!
אל תגידי לי שאת גם לומדת על חיי החילונים מתוך מוספי השבת שלהם! העיתונות לסוגיה - דתית, חרדית, חילונית, ערבית, סנסקריטית - לא משנה איזו - היא רדודה ומאפיינת את ה'עמך' ולא את הציבור הרציני. אז אם את מדברת על ה'עמך', אז את צודקת ברוב מה שאמרת. אבל אז אני גם אשאל על ה'עמך' החרדי שאלות הרבה יותר נוקבות על הבורות הרבה ועל בעיות נוקבות שיש בהם, ואין צורך להוכיח שיש בהם. אבל אם את מדברת על ה'רציניים' - אלה שבאמת חיים חיי תורה ומקפידים על קלה כבחמורה - הרי שהדיון מצטמצם הרבה יותר, ואין כמעט הבדלים משמעותיים בין דתיים לחרדים. ולגבי השאלה העקרונית - כיצד תורה מסיני מקבלת כל כך הרבה פרשנויות - התשובה מורכבת, אם כי כל פרט ופרט שבה מספיק כדי לענות על השאלה, אבל הכל מתחבר יחד לתמונה כוללת: - יש בפסיקה עקרונות מנחים שכל פוסק צריך לקבוע לעצמו (כמובן מתוך עיון בתורה). למשל האם הוא מתיר כל דבר שניתן, או שהוא יחמיר בכל דבר שניתן? זו היא מגמת פסיקה מכרעת בענינים שאת מעלה. בנוסף: מה יותר חשוב - לימוד תורה/ארץ ישראל/שבת וכו'. בכל הדילמות האלה ניתן לראות תוך עיון בפוסקים ראשונים כאחרונים שישנן גישות שונות לחלוטין (ממש לחלוטין). - פוסק, אם הוא ירצה ואם לא, הוא בן-אדם, והוא מושפע מדברים שלמד וחווה בחייו, מהחינוך שנתנו לו ומרמת הפתיחות שנתנו לו לשאול שאלות וכו'. אין ספק שזה משפיע על הפסיקות שלו, ונעשו על כך מחקרים מכאן ועד להודעה חדשה. אין ספק, למשל, שהרמב"ם מושפע בכמעט כל מה שכתב מכתבי אריסטו ובכלל מהפילוסופיה האריסטוטלית שהיתה נחשבת למבוססת ביותר בימיו. ישנם דברים רבים במשנה תורה ועוד, שהם העתקה מתוך ספרי פילוסופיה יוונית. ובימי הרמב"ם (ובעיקר קצת אחריו) היה פולמוס אדיר מימדים לגבי לימוד חכמה יוונית. דברים כאלה משפיעים. כל זה מזכיר לי שהתשובה העיקרית לדברייך היא ברורה: אין זו מחלוקת בין חרדים לדתיים. בנושאים רבים שיש בהם מחלוקות היום, היתה מחלוקת מאז ומעולם. למשל צורת לימוד התנ"ך; היחס למדרשי חז"ל (ללא ספק היחס למדרשי חז"ל כיום ברוב הציבור שונה לחלוטין מיחסם של הגאונים ושל הרמב"ם ואלה שהלכו אחריו); צניעות; לימוד תורה ועוד. אני אומר את זה הרבה, וככל שאני לומד יותר אני מוכיח את זה לעצמי יותר: בכל הסוגיות שנראות לך הכי מרכזיות וברורות ביהדות, היו מחלוקות אדירות, ובחלקן אפילו נשפך דם. ואני מדבר אפילו על ההנחה שלה' אין דמות וגוף ואינו גוף: לפי עדותו של ר' אברהם בן הרמב"ם, חכמי צרפת שרפו את ספרי הרמב"ם ככפירה, משום שהוא העיז לומר שלה' אין גוף! ואידך זיל גמור.