שאלה של נורמליות

[מקס היחידה]

שאלה של נורמליות

תאיור קצר על עצמי:
אני בת 22 עוד שבועיים.
עשיתי צבא, מיד אחר כך למדתי עיצוב גרפי ומזה שנה אני גם עובדת קבוע (עבדתי ולמדתי במקביל).
לפני חודש השתדרגתי, וקיבלו אותי בתור מעצבת למשרד פרסום מוביל עם משכורת של 6000 נטו. זה אחרי שקרעתי את ישבני במשכורות של פחות ממינימום עד אותו רגע בשלל עבודות דביליות.
יש לי חבר (שעדיין משרת בצבא) מזה שנתיים.
אני גרה עם ההורים, וגם הוא עם הוריו.

טוב, עכשיו אציג את הבעיה:
יש לי שני הורים, ואח קטן. הוריי מרוויחים טוב עד טוב מאוד. יש לנו בית פרטי גדול וחסר תועלת ביישוב צ'חצ'חי בשפלה.
הבעיה היא, שאני לא מקבלת מהם שום עזרה בשנים האחרונות. ב"שום עזרה" אני מתכוונת ל:
1. כביסות לעצמי אני עושה ידנית (בכיור), כי אמי מעולם, בכל ימי חייה, לא הפרידה כביסה לבנה מצבעונית, עדינה מרגילה וכו', והרסה לי עשרות פרטי לבוש שאהבתי (בכך שנצבעו לורוד, התקמטו, שינו צבע, התכווצו ועוד עד שנמאס).
2. נדיר שקונים לי אוכל. מה אני אוהבת? פירות, ירקות וקוטג'. ואין בבית. אני נשבעת ביקר לי. הם אוכלים דברים מסויימים אחרים שאין בכוונתי לאכול בעצמי, כי אני משתדלת לחיות בריא. אני בדרך כלל הולכת וקונה לעצמי אוכל.
3. את המשכורות שלי במשך שנה בקושי הצלחתי לחסוך. קניתי לעצמי בהן כיסא מחשב לחדר (היה לי אחד שמתאים לילד בכיתה א'), מחשב, ג'ינס מותגי לראשונה בחיי, תיק נורמלי לעבודה, כרית, שמיכה, נעלי הליכה, קצת קוסמטיקה, מייבש שיער, ציוד למחשב, אוכל, נסיעות, דלק ובגדים.
4. את לימודיי אני מימנתי מכספי. 16,000 ש"ח.
5. עשיתי טיול אחרי צבא עם חברי לאמסטרדם (פעם ראשונה שאני בחו"ל). הוריו מימנו הכל, והם לא עשירים. הוריי לא עזרו בכלום.
6. ועכשיו הסלולרי שלי נדפק, את החדש כמובן אני קונה, ואמי הצהירה שהיא לא מוכנה יותר לממן לי את התשלום החודשי, שיעמוד על בסה"כ 99 ש"ח.

לא אשקר, אני באמת מתוסכלת. אינ רק בתחילת חיי וכבר עכשיו, בלא עוול שעשיתי, אני לא זוכה למעט עזרה.
האם זה נורמלי? האם גם הורים אחרים, שאין להם בעיה כלכלית, מתנהגים כך? כי אין לי כל כך את מי לשאול, ומי ששאלתי נתן לי תשובות לא מספקות.
אולי בעיניים של מישהו חיצוני הדברים ייראו אחרת.

אשמח לתשובה, הערה או הארה.

 

[Optimistic Girl]

את הרגת אותי

אם לא הייתי עכשיו עירנית,
הייתי חושבת שאני זאת ששלחתי את ההודעה הזאת!!!!!!

נורמליות זה מונח יחסי...
אצלי אותו הדבר כמו אצלך, רק שלהורים שלי אף פעם לא היה <וגם לא יהיה> כסף ...

אם להורים שלך יש כסף,
אז פשוט זה עיניין של גישה שלהם, שהילד קונה לעצמו..

אז תוסיפי את כל הסעיפים שאת כתבת =זה אני !
מינוס טיול לחו'ל.
אבל פלוס שאני משתתפת בחשבונות חשמל ומים, גז וכו'
וגם בהוצאות אוכל אני משתתפת
ומזדהה איתך, שגם לי לא קונים מה שאני אוהבת

ומה שהכי מעצבן, הם אפילו לא יודעים מה אני אוהבת!!!!
סיפור השבוע:
אמא שלי קנתה לנו נקטרינה <שהיא אוהבת>
ושואלת אותיייייייי ''למה את לא אוכלת'''
שיואוווווווווווווו כמה שנים אני צריכה לגור איתם, כדי שהיא תפנים !!!!!!!!!
שאני שונאת נקטרינה!!!!!!! שאני אוהבת אפרסקים!!!

אף פעם לא מתחשבים בפירות שאני אוהבת!
אבל אני לצערי כן מתחשבת, תמיד קונה להם בננות ותפוחים ירוקים שהם אוהבים!!

בקיצור בואי נפתח קבוצת תמיכה

וברוכה הבאה לפורום!

 

[אדם חדש84]

אפשר להיצתרף לקבוצה ?

לא שההורים לא עזרו ותמכו בי.

אבל בערך מגיל 18 -כשהתחלתי לעבוד ולקבל משכורת אני מנסה (ומצליח) לא לקחת מהם כסף.

מספיק לי שאני גר פה מה שחוסך לי מים\חשמל\אוכל\שכ"ד .
טלפון לימודים בגדים בילויים ואוטו אני ממן לבד מהכיס שלי.

אבל כן, 20+ שנה אני גר בבית וההורים עדיין מסרבים
להפנים שאני לא אוכל את כל מה שהם אוכלים ולהפך.

 

[מקס היחידה]

תודה על התמיכה הצטרפתי

הכרתי אגב ידידה שמצבה דומה לשלך, עזרה להורים עם חשבונות ועוד כמה דברים, אבל שוב, העניין הוא שלהוריי יש, ולכן המצב הוא שונה.
אם כי הסיפור עם הנקטרינה מוכר לי משהו....

 

[W a b b i t]

שטויות

אפרסקים לרצח נקטרינות לנצח...

 

[Building a mystery]

קודם כל,

נשמע שיש לך הרבה טענות כלפי המשפחה שלך, ולדעתי לא בצדק.
את כבר לא ילדה קטנה, ואת בגיל שאת בהחלט עצמאית וגדולה מספיק כדי לדאוג לעצמך, ואני לא חושבת שזה נכון או הוגן להסתמך על ההורים. הורים מחוייבים עפ"י החוק לדאוג לילדיהם עד גיל 18, עד שאינם קטינים יותר, ואת לא קטינה.
גם אם הם מרוויחים טוב ואת גרה באחוזת פאר, אין לך זכות לשפוט אותם ולהיכנס לשיקולים הכלכליים שלהם. אחרי הכול הם מנהלים משק בית משותף ואני בטוחה שלגור בבית גדול משמעותו גם להוציא סכום כסף לא מבוטל מדי חודש על שכירות/ משכנתא מטורפת, אינטרנט, מים, כבלים, חשמל, אוכל לכל המשפחה (אפילו שאת מסרבת לאכול אותו), בית ספר לאחיך הקטן, הוצאות על רכב, דלק וביטוח, והיד עוד נטויה... אז מצטערת, אבל נשמע לי מדבריך שאת די מפונקת, ומצפה שההורים שלך יקחו אחריות כלכלית עליך במקום שתקחי אחריות על עצמך (אני מבינה שזה כך רק מהחודש האחרון, אבל 6000 ש"ח זו משכורת יפה שבהחלט תוכלי לחסוך חלק ממנה לצרכים שלך- אוכל, בגדים או כל מה שצריך, ואפילו עוד יישאר לך עודף אם לא תהיי פזרנית מדי).
מאין לך שאין להורים שלך בעיות כלכליות? בדקת לאחרונה את חשבון הבנק שלהם? את יודעת אילו התחייבויות כלכליות יש להם? בכל מקרה, בעיניי לבקש מהם לשלם לך את חשבון הטלפון או לממן לך טיול לאמסטרדם זו בקשה אנוכית. מדוע שיעשו זאת? מדובר במותרות נטו. ולא נשמע לי כאילו אמא שלי עושה לך דווקא עם הכביסה. יש פשוט אנשים שפשוט לא יודעים לכבס, ולא יודעים איך לקרוא את תויות הכביסה על הבגדים ולא יעזור כלום... גם לי קצת לקח זמן עד שלמדתי להשתמש במכונת כביסה והרסתי על הדרך כמה בגדים.

תהיי סלחנית יותר כלפי ההורים שלך. אני בטוחה שהם אוהבים אותך... ואולי זו הדרך שלהם להגיד לך שהגיע הזמן שתהיי עצמאית יותר. יבוא יום והם כבר לא יהיו שם בשבילך, ואז- מה תעשי?

 

[מקס היחידה]

נכון, מסכימה, אבל

עם כמה הסתייגויות - באמת נשמעתי מעט יללנית, אבל בהודעה בודדת באורך של כמה שורות אי אפשר להציג את כל הרקע וכל הסיפור.
העניין הוא, שאני לא חושבת שזה נכון לומר "הורים מחוייבים עפ"י החוק לדאוג לילדיהם עד גיל 18" - מה עם אהבה, תמיכה נפשית, משפחתיות בסיסית? זה לא צו בית משפט. זה עניין של רגש ויחסים בתוך המשפחה, לא חוב.
הוריי, אגב, לא משלמים משכנתא, והם צברו חסכונות גדולים. בואי רק נגיד שיכולתם הכלכלית היא מצוינת, הם יכולים בכיף לאפשר לעצמם כמעט הכל. ואני בקיאה מאוד מה הולך בחשבון שלהם - הם בעצמם מספרים לי. מעולם הם לא היו במינוס ולא היו להם חובות (מהם אגב למדתי התנהלות כלכלית נכונה).
את כל זה לא כתבתי בהודעה הראשית, אז אני בהחלט מבינה את האמירות שאמרת כאן, ושוב, לא לגמרי מסכימה עם הכל. הורים צריכים לעזור כשאפשר, מתוך אהבה ודאגה לילד שלהם, במיוחד כשהוא מבקש עקב חנק כלכלי בתחילת חייו (עכשיו רק יגיע החודש הראשון ever שאני ארוויח מעל למינימום).

 

[Building a mystery]

אז נשאלת השאלה אם אהבה מתבטאת בהכרח בכסף

או בחומריות.
והתשובה היא לא. כסף הוא אמצעי, וכסף לא קונה אהבה או מחליף אותה, ואני בטוחה שההורים שלך אוהבים אותך, בדרכם שלהם. אולי הם פשוט לא יודעים איך לגשת אליך. ניסית אי פעם לדבר איתם על זה? סיפרת להם כמה קשה לך? אם כן, איך פנית אליהם ומה היתה תגובתם?
לגבי מה שהולך או לא הולך אצלם בחשבון- את הבת שלהם, ולא רואה החשבון שלהם, וזה לדעתי לא מקומך לשפוט אותם איך הם מתנהלים עם הכסף הזה. אולי יש להם תוכניות לייעד אותו למשהו גדול יותר בעתיד, שעליו לא סיפרו לך?אני בטוחה שיש דברים שהם לא מספרים לך כי זה נשמע לי הזוי לחלוטין שההורים שלי למשל ישתפו אותי בכל פרט ופרט בחשבון הבנק שלהם. אולי הם חושבים בכלל בכיוון של לשמור את הכסף בחיסכון לחתונה שלך או של אחיך כשיגדל.. או להבטיח שתוכלי לרכוש בית בעתיד? (כי בינינו, לא כולם במצב שהם מרוויחים טוב כמו ההורים שלך ויכולים להרשות לעצמם לא לשלם משכנתא... ודירת 3 חדרים סבירה ולא מפוארת במיוחד במיקום נורמלי עולה היום החל מממיליון וחצי שקלים, אם לא יותר.) ואולי בכלל הוא מיועד להשקעה מסוג אחר, שלא בהכרח קשורה אליך.
אני חושבת שמעכשיו במקום לחשוב על כמה ההורים שלך לא היו בסדר בעיניך, תתחילי להסתכל קדימה ולחשוב איך את עוזרת לעצמך כדי שלא תצטרכי יותר להסתמך על ההורים במידה ושוב תהיה לי אי פעם תקופה קשה מבחינה כלכלית. אולי אפילו להפריש כסף כל חודש לתוכנית חיסכון קטנה סגורה או לבחון אפשרות להשלים הכנסה נוספת מהצד עם עובדה נוספת, אם זה בכלל מתאפשר לך..

 

[מקס היחידה]

בכלל לא. אבל זה לא קשור

אני מעולם לא אמרתי שאהבה מתבטאת בכסף.
אבל כסף הוא צורך - ומי שלא זקוק לכסף כנראה שבאמת אין לו בעיה כלכלית. אבל רובנו כן צריכים לשרוד בעולם, ואז בין היתר פונים להורים (כשמתאפשר) לקבלת עזרה. זה לא קשור לאהבה ולא קשור לכולם, זה פשוט חלק מהחיים. צריך אהבה, תמיכה, חום, יחס... וקצת כסף. לא חושבת שיש בזה משהו רע, אלא אם כן זה הדבר היחיד שנמצא בסדר היום.
בתקופה הזו של החיים כסף נהפך לדבר מהותי - אין מה לעשות.

ולגבי החשבון, לא יודעת עד כמה זה נשמע הזוי, אבל אני יודעת טוב מאוד מה הולך אצלם בחשבון, אצלנו במשפחה זה לא נשמר בסוד וגם אין מה כי המצב מצוין אצלם. ואני לא סתם אומרת את זה כדי להצדיק את עצמי, זה באמת המצב.

וכבר כמה חודשים שיש לי תוכנית חיסכון סגורה עם כסף לעתיד לבוא. חזיתי קשיים.

 

[Building a mystery]

אוקיי...

אני מקבלת את מה שכתבת אבל לא מסכימה עם זה. אני זוכרת את עצמי עובדת מגיל 16 בערך, ועבדתי באמת בכל עבודה אפשרית, אפילו בשכר מינימום ומתחת למינימום, ולא ביקשתי שקל מההורים שלי. הם הביאו מתנה יפה לחתונה שלי, אבל מעבר לזה באמת שלא דרשתי מהם כלום. כשרציתי ללמוד, מימנתי את הלימודים ואת הוצאות הלימודים בעצמי, בלי שום עזרה מהם, ומדובר ב-19,000 ש"ח עבור לימודים במכללה פרטית, שזה סכום לא מבוטל של כסף...
ובכלל, סכומים גדולים של כסף בד"כ באים אחרי עבודה קשה ומאומצת ואני בטוחה שההורים שלך עובדים קשה בשביל הכסף הזה ולכן לא מרגישים צורך כרגע להוציא אותו על משהו, ואולי זו הדרך שלהם להגיד לך שהם מצפים ממך להיות עצמאית ולהסתדר בכוחות עצמך. כרגע המצב שלך מבחינה כלכלית (לפי מה שאת מספרת לפחות) הוא טוב, ואפילו טוב מאוד.. התחלת לעבוד בעבודה עם משכורת טובה יותר, יש לך תוכנית חיסכון לעתיד, נשמע גם שאין לך מינוס בבנק. את בנקודת התחלה טובה יותר מאשר מרבית הצעירים שאני מכירה. אני מציעה שתפסיקי לחפש במה ההורים שלך לא היו בסדר ופשוט תניחי לזה. כרגע את במצב שאת מסוגלת לדאוג לעצמך, ואם לא טוב לך בבית ההורים- מבחינת אוכל, כביסות וכו', אז יש לך אפילו מספיק כסף כדי לשלם שכירות במידה ותחליטי לעבוד לגור עם שותפים, לבד, או עם החבר... בשלב מסויים הילדים צריכים להתנתק מההורים בכל מקרה.

 

[EdisonGirl]

לא כ"כ הזוי

גם אצלי זה ככה. ההורים דיברו איתי מאז שאני ילדה על חשבונות, על כסף, על הכל.. לא בקטע של להלחיץ (כי יש גם הורים כאלה, שמספרים לילדים שלהם על המצב הכלכלי כדי לגרום להם ייסורי מצפון, שלא יבקשו שום דבר או כדי להבהיר כמה המצב הכלכלי קשה ומפריעים להם להיות ילדים- אז לא, אנחנו משפחה בינונית עם עליות וירידות ובסה"כ הייתי התלמידה הכי מפונקת בכיתה מבחינת רכוש, אוכל, בגדים..).
אפילו אני זוכרת שבגיל 10 אבא שלי רצה להחליף איתי 370 ש"ח שהיו ב"חזירון" שלי ב- 100$ וכמה בכיתי כשחשבתי שאני מפסידה מזה (אבל הוא הסביר לי שזה יותר טוב בגלל הערך של הכסף- לכי תסבירי לילדה בת 10 ששטר של 100 הוא לא אבסולוטי, וגם אמא דחקה בי. אחרי שסיימתי לבכות ולהתייפח על מר גורלי

, השתכנעתי). בסופו של דבר פדיתי אותם אחרי 4 שנים, כשפתחתי חשבון בנק, והם היו שווים לי 430 ש"ח חחחח הרווח הראשון בחיי.

 

[א ו פ ו ס ו ם]

אני פעם מכרתי למישהו 10 שח

ב20 שח

עוד חשבו שתצא ממני אשת עסקים ממולחת...

 

[Puskas]

דירת שלושה חדרים

נחמדה באזור טוב עולה 850 אלף בערך..
לא חייבים לקנות בגוש דן.

 

[א ו פ ו ס ו ם]

צריך לקנות איפה שאתה עובד

רוב האנשים עובדים בגוש דן

 

[Puskas]

לא ממש..

קודם כל יש רכבות ואוטובוסים, דבר שני המרחק בין גוש דן לשפלה הוא לא כזה גדול..
זה שעובדים בת"א זה לא תירוץ לקנות שם.. מכיר מלא אנשים שעובדים באזור ת"א-ר"ג וגרים בשפלה.

 

[Puskas]

למה מפונקת?

סליחה, כל אחד שמעוניין להמשיך ולקבל מההורים שלו משהו אחרי גיל 18 הוא מפונק?
מה כל החשבונות וההוצאות קשורות לעניין בכלל? הן היו שם גם לפני שהילד הגיע לגיל 18..
צריך להתחשב בזה שבגיל 18 לא מתחילים לעבוד ולעשות כסף.. אלא הולכים לצבא,
בשנתיים צבא (נשים) ושלוש שנים (גברים) אי אפשר לעבוד ולכן אלו שנים שבהן חשבון הבנק רק מתרוקן..
כמובן שבשנים הללו ההורים צריכים לתמוך כלכלית בילד כמו שתמכו עד גיל 18, ואף יותר.
אחרי הצבא הגיוני לדרוש שבשנתיים הראשונות אחרי השחרור הם יעזרו.. כשיוצאים מהצבא עם בערך 0 שקל בחשבון, צריכים עזרה..
מה גם שבשלב מסוים הילד רוצה לעשות תואר.. תואר כולל נסיעות או שכירות ליד מוסד הלימוד..
כל זה עולה כסף והרבה כסף.. אם ההורים לא רוצים לעזור, זה אומר שהילד יאלץ לעשות אחד משניים,
או להתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר (24-25) וזאת בכדי שהוא יוכל לאסוף מספיק כסף שיהיה לו אוויר לקראת 3 שנים של מעט מאוד הכנסות,
או שהוא יחזיק משרה חלקית במקביל ללימודים ואז באמת 3 שנים שבהן אין לו חיים בכלל..זה לא אידאלי ואם להורים יש יכולת להקל עליו אז למה לא?
החיים בישראל קשים, הסלולר יקר, הלימודים הגבוהים יקרים, כל בילוי מסתכם בהוצאה רצינית בגלל המחירים של האלכוהול והאוכל בחוץ,
טיול לחו"ל (שבניגוד לגישה של הרבה אנשים שטוענים שזו מותרות, אני חושב שזה חובה כי העולם היום מלחיץ מאוד, יש צבא, לימודים וחיים וצריך לנוח פה ושם) זה יקר,
ובכלל מחייה בישראל היא יקרה.. פעם היה מספיק בגרות 12 שנות לימוד או 3 שנים בבית ספר מקצועי ויש לך עבודה טובה עם כסף יפה,
כיום? בלי תואר ראשון והרבה מזל, אתה חי כמו חרא עד גיל 30 לפחות.. הגיוני לדרוש שההורים יעזרו קצת עד גיל 24-25 לפחות.

פינוק? ממש לא.. אף אחד פה לא פועל סודני.. לאנשים מגיע לנשום ולחיות קצת גם אחרי גיל 18.

 

[halmazelmelet]

הגיוני *לדרוש*? לדרוש? לא, לא הגיוני.

ההורים הם גם בני אדם, ולא רק ההורים שלך. וזכותם להינות מהכסף שהם עבדו בשבילו כ"כ קשה גם בעצמם, ולא רק לממן אותך. כמובן שהם יכולים לעשות זאת, אבל זה מבחירה שלהם, ובכלל לא הגיוני לדרוש שום דבר כזה מהם אחרי גיל 18, כשאתה כבר מסוגל לדאוג לעצמך.

1. ההורים צריכים לתמוך גם בתקופת השירות הצבאי, ואפילו יותר- ממש ממש לא. במהלך השירות את מקבל משכורת. בזיונית, נכון, אבל משכורת.
וכאדם בוגר ואחראי, אתה צריך לשקלל ולתכנן את הוצאותיך בהתאם להכנסות, ולא להיפך, ומקסימום להיתלות בהורים! קנה פחות בשק"ם, שלוט
בהוצאות שלך כשאתה יוצא וכו'. לעזאזל, קצת אחריות.
ההורים שלי לא תמכו בי כלכלית בשירות, ולא חשבתי לרגע לבקש מהם. הייתי מתבייש לעשות זאת. לקראת סוף השירות שלי לקחתי כמה קורסים באוני'
הפתוחה, ושילמתי עליהם בעצמי. ולא נכנסתי למינוס.

2. אחרי הצבא שההורים יעזרו? מה עם זה שלרוב הילדים גרים בבית ההורים לתקופה כלשהי בבית ההורים? התמיכה הזו לא מספיקה?
הם מממנים לך שכ"ד, אוכל, חשבונות, וכו'. זה גם מעל מה שהם צריכים. אתה רוצה לצאת לבלות בסוף השבוע? נהדר. תעבוד ותרוויח את הכסף שאתה רוצה להוציא.
רוצה לעשות תואר? מעולה. הפקדון הצבאי מכסה לך שנתיים לפחות של שכר-לימוד (באוניברסיטה). בשביל כל היתר, תעבוד.
אלה החיים שלך, קח אחריות!!

3. כאן אני אקבץ יחד את כל יתר הדברים שהם בכלל מותרות מהגדרה, ואין בכלל ספק שההורים לא צריכים לעזור שם:
סלולר (דבר פחות, אל תחזיק נייד, מצא תוכנית משתלמת וכו') בילויים (כל מילה מיותרת), לאכול בחוץ (מצבך הכלכלי דוחק? אל תאכל בחוץ..), טיול בחו"ל..!!! אין לי מילים.
כאילו קצת שכחנו מה המצב? נראה שיש כאן איזו תפישה שגויה שההורים צריכים לשאת בהוצאות שלך ולדאוג לנוחיות שלך, ואתה מצדך יכול וצריך להינות כמה שאפשר, אם אתה ילד טוב אתה אפילו תלך ללמוד- על חשבונם כמובן- ובסוף כשתהיה מבוסס אולי תתחיל לדאוג לעצמך.
איפה הצד שלך בכל הסיפור? (רמז: אמור להיות כאן אך ורק הצד שלך).

נכון, מגיע לך לנשום ולחיות קצת גם אחרי גיל 18. מעולה. אז תעשה את זה בעצמך. אתה אדם בוגר שאחראי לעצמו. אל תפיל את זה על ההורים שלך כמעמסה.
הרי גם להם מגיע לנשום ולחיות קצת, לא? למה הנטל הזה צריך ליפול עליהם? למה שלא *אתה*, תממן *להם* איזו חופשה קטנה כאות הוקרה על כל מה שהם עשו למענך?

מה שבכלל הדהים אותי הוא הנחרצות וקלות הראש בה אתה אומר את כל זה.
"כמובן שבשנים הללו ההורים צריכים לתמוך כלכלית" , "הגיוני לדרוש"...
מתנצל אם הייתי קצת תקיף, פשוט נדהמתי מכל הטון בהודעה הזו ומחוסר האחריות הכלכלית למעשים שלך, והטבעיות שבה הכל נופל על ההורים שלך.

 

[Puskas]

איזו תגובה פופוליסטית..

1. עם משכורת של 450 שקל, גם אם לא תקנה כלום בשק"מ לא תוכל להתקיים.. בהנחה שאתה משלם לעצמך את הפלאפון כי ההורים לא שמים שקל, אתה מפרק חצי משכורת רק על זה.. מן הסתם אתה תצא פעם בחודש לפחות לאינשהו לשבת עם חברים? עוד 100 שקל ככה ואם השתתפת בדלק אז יותר.. אם הוצאת רכב ושילמת להורים שלך דלק אז זה עוד נזק.. מהמשכורת הזו לא נשאר כלום סוף חודש וגם אם תחסוך 500 שקל בשירות כולו זה בדיחה.. ברגע שתצא מהצבא ההוצאות רק יגדלו כי אז אתה נוסע באוטובוסים על בסיס יומי לעבודה ויש עוד דברים לעשות..

2. הפיקדון הצבאי מכסה שנה וחצי בערך.. יש שכר דירה בתקופת הלימודים והוצאות נלוות כמו אוכל ושתייה וביגוד כי מה לעשות, ללכת עירום זו בעיה.. אז אתה מוציא כל חודש 1500 שקל לפחות שזה יוצא כפול 8 חודשים בערך שאתה לומד פר שנה, 12 אלף שקל שמתווספים ל-11 ששמת כבר על הלימודים עצמם.. בטוח שהמענק מספיק לשנתיים? תחשוב שוב..מעבר לזה שתואר זה אינטרס משותף להורים ולילד, אף הורה לא רוצה ילד כושל נכון? אז קצת עזרה לא תזיק..

3. אל תחזיק סלולר זה לא ראלי כיום בכלל.. תנסה, בהצלחה. בילויים, בן אדם חייב לנשום קצת! אם 10 שנים (צבא+תואר+תקופה של חסכון כסף ללימודים) לא תצא לבילוי אחד מסכן ולא תטוס לחו"ל ולא כלום אלא רק תשב בבית עם עצמך, החיים שלך יהיו עלובים.. ההוצאות על הכדורים נגד דיכאון או על הפסיכיאטר יעלו יותר.

יש לי בעיה ענקית אם זה שאתה מגדיר ילד כ"נטל" בשביל ההורים שלו.. זה לא נטל, הם הביאו אותו לעולם והם צריכים לעזור כמה שאפשר (במידת ההגיון) כדי שהפרוייקט הזה יצלח.
דבר שני, אני צריך להזכיר לך איך חלק גדול מאוד מהאנשים מסיימים את חייהם? מטפלת פרטית בבית, חוסר עצמאות חלקי או מוחלט, מחלה שהופכת את השנים האחרונות שלהם למכה (לא עלינו), בתי אבות וכו'.. אתה חושב שהילדים לא עוזרים בשלב הזה? אתה חושב שהילדים לא נותנים בלי סוף מזמנם וכוחם בכדי לאפשר להורים שלהם להזדקן הכי בכבוד שאפשר? אז יש לי חדשות בשבילך, הילד מחזיק ובענק כשההורים שלו סעודיים וצריכים אותו.. אני רואה את זה כל הזמן ומקרוב..
אז אולי בשלב הזה הילד יגיד "וואלה עשיתי כסף לבד, לא רוצה לתת להם שקל, לא רוצה לעזור להם בכלום, בעיה שלהם, הם נטל וזכותי לחיות בכיף שלי"?
לא הגיוני נכון? ההורה החזק של היום הוא הזקן הנזקק של המחר והילד שלו יחזיר לו בול את אותה השקעה ויחס שקיבל כשהיה צעיר.

המילים קיצוניות אבל באות לצייר מציאות שקיימת לצערנו בהמון משפחות.. אז לא, לעזור חלקית בהוצאות סלולר, לזרוק כמה גרושים לבילוי מדי פעם ולעזור לממן לימודים (שהם בסופו של דבר בשביל הילד שהוא מקור גאוותם של ההורים) הם לא בקשות מוגזמות.. זה משהו שההורים אמורים לתת..

אמרתי לדרוש, הגזמתי, כוונתי היא שמותר לצפות לכל העזרה הזו.

 

[halmazelmelet]

לא פופוליסטי כלל

כל מה שאמרתי לא נאמר סתם. ואם הייתי רוצה להיות פופוליסטי הייתי אולי מנסה גם לומר את הדעה הפופולרית..
אני בא מבית במצב כלכלי ממוצע פלוס, אבל אני משתדל להיות עצמאי. התחלתי לעבוד בכיתה ט' (מורה פרטי במתמטיקה), במקביל ללימודים.
מאותו רגע שילמתי לעצמי על יציאות, וכל ה"צ'ופרים" הרלוונטיים (mp3, ספרים וכו'). החל מכיתה י' אני משלם גם על הנייד שלי.
גם בין התיכון לצבא עבדתי (כמורה בפנימייה), ועל הפסיכומטרי שעשיתי לפני הצבא (ואחרי התיכון) שילמתי בעצמי כמובן (לא עשיתי קורס כך שהעלות לא מטורפת).
מעולם לא הייתי במינוס.

1. גם אני במשך כחצי מהשירות שלי קיבלתי את המשכורת המפוארת של 350 ש"ח או משהו כזה.
בזמנו גם הייתי מעשן, כך ששילמתי לעצמי גם על סיגריות.
יציאות- 100 שקל זה די מוגזם (חצי ליטר בירה עולה כ-20 ש"ח. צ'ייסר 15. להגיע ל-100 זה לשתות 4 חצאים ושני צ'ייסרים. זה מה שקורה ביציאה ממוצעת? כנראה שלא, אלא אם גם הזמנת אוכל. כאמור, כשהמצב דוחק, לא אוכלים בחוץ, אלא בבית.), אבל איכשהו נזרום.
לא אמרתי שבתקופת הצבא חוסכים הרבה כסף, אבל הנקודה המרכזית שאתה מפספס היא שאתה אחראי למעשים שלך. יש לך משכורת מצומקת? תצטמצם בהוצאות בהתאם!
זה הקטע של להיות בוגר. להיות אחראי לעצמך. אל תחיה כמו שבא לך ותצפה שאחרים (ההורים) יספגו את ההשלכות.
כדי שלא להיות במינוס חייתי על החסכונות שחסכתי לפני הגיוס, וכמו שאמרתי גם לקחתי כמה קורסים באוניברסיטה הפתוחה לקראת השחרור. כדי שלא להיות במינוס אילתרתי במשך שבוע וחצי ולימדתי תפמיד פרטי ישר אחרי הצבא (אפילו לא הייתי חוזר הביתה אלא אחרי השיעור, בלילה).

2. אחרי הצבא-
"ההוצאות רק יגדלו כי אז אתה נוסע באוטובוסים על בסיס יומי לעבודה ויש עוד דברים לעשות"- את ההוצאות על הנסיעות לעבודה מכסה.. העבודה! החזרי נסיעות, או פשוט המשכורת עצמה שמכפרת על זה..ואילו עוד דברים יש לעשות שאתה חושב שלא אתה צריך לשלם עליהם?
אני ישר אחרי הצבא קרעתי את התוחעס כחצי שנה בשתי עבודות במקביל- כל יום יצאתי מהבית ב-6:30 בבוקר ונסעתי לעבודה במשרד בתל אביב עד 18:00, משם נסעתי לפנימייה ללמד מתמטיקה עד 22:00. וחסכתי. נכון שמדי פעם יצאתי, אבל הכל במשורה ובמחשבה תחילה. כך חסכתי את הכסף לתקופת הלימודים (לא הזיק שגם קיבלתי מלגה).

3. לימודים- אמרתי שהפקדון מכסה כשנתיים של --שכר לימוד-- באוניברסיטה. לא את כל ההוצאות הנלוות.
למיטב זכרוני שכ"ל לשנה הוא בסביבות 9,500 ש"ח. כך שפקדון של כ-18,000 ש"ח מכסה את השנתיים הראשונות. אגב, לא דברנו באמת גם על המענק, שהוא עוד כ-7000 ש"ח.
האמן לי שאתה לא צריך ללמד אותי את עלויות התואר והמחייה.
שתייה- אילו הוצאות שתייה יש? שתה מים..
ולגבי הוצאות המחיה בזמן הלימודים- אפשר לגור במעונות. כך אני עשיתי במשך כל שלוש שנות התואר הראשון שלי. זה הרבה יותר זול- השכ"ד כולל גם את הוצאות החשמל, ארנונה, מים וכו', והר יותר נמוך מאשר לגור בדירת שותפים. וגם אם גרים עם שותפים, אפשר למצוא דירות זולות יותר, צריך רק לחפש יותר טוב ואולי לעשות כמה וויתורים.
ובילויים- לצאת רק במסגרת התקציבית.. בסופו של דבר אנחנו חוזרים כל הזמן לאותה הנקודה- אחריות כלכלית.. בוא גם לא נשכח שלא כל בילוי מחייב הוצאה כספית גדולה, אם בכלל. אפשר להפגש עם חברים בכל מני מסגרות ואפשרויות שלא מרוקנות את חשבון הבנק..

4. וטיסה לחו"ל- זה ממש מותרות. מתנצל, אני לא מסכים איתך כאן בכלל. רוצה חופשה? זה מובן בהחלט. אבל מדוע זה חייב להיות בחו"ל? אם אין לך את האמצעים כרגע (לך, אישית, ולא לאנשים אחרים. שוב- אתה צריך להיות זה שדואג לעצמך), אז צא לחופשה בארץ. יש מקומות לטייל בהם, יש מספיק אפשרויות חופש ונופש. ברור שחו"ל זה אחרת, אבל העלות בהתאם וזה משהו שעושים רק כשאפשר. לטוס לחו"ל זה פינוק, שאתה צריך לאפשר לעצמך רק אם ידך משגת.

5. אני לא אמרתי שילד הוא נטל כלפי ההורים. אבל התנהגות כמו שאתה מצייר פה כן מייצרת נטל, מעמסה, כלכלית על ההורים. אפילו אם ההורים יזרמו ויממנו לך כל מה שרק תבקש, אני לא מבין איך אתה בעצמך כ"כ זורם עם זה. מה עם האחריות שלך? למה אתה צריך להוציא להורים שלך כ"כ הרבה כסף, כשאתה ילד גדול ויכול (וצריך) לדאוג לעצמך?
אתה קורא לי פופוליסטי ובא לי עם הטיעון הדמגוגי של הטיפול בהורים לכשהם יגיעו לשיבה.. ראשית כל, כל הנושא הזה הוא לא עסק, ואין כאן את הקטע של "אני אטפל בהם בדיוק כמו שהם נתנו לי כשהייתי מעל גיל 18".. אתה קצת שוכח כאן (אבל רק "קצת"...) את העובדה שהם דאגו לך, מימנו אותך, חינכו אותך, גידלו אותך, במשך 18 שנים. על זה אתה לא מוקיר אותם? על זה אין צורך להודות? לא, זה חובה. אנחנו מתחילים לדבר רק על איך שהם עוד צריכים לממן אותך כשאתה רוצה לטוס, לבלות וכו', במקום לדאוג לשלם על ההוצאות שלך.

הדמגוגיה שלך עם הטיפול הפסיכיאטרי גם לא מובנת לי, אגב. אם לא מוציאים המון כסף על בילויים אזי נזקקים לטיפול פסיכיאטרי?

אני נדהם מאיך שאתה פשוט לא קולט בכלל שכל הדיון הזה לא רלוונטי, כי אני לא מתכוון להכנס איתך ולהתחיל ללמד אותך אפה אפשר לחסוך או דברים כאלה.
הנקודה הנה הרבה יותר בסיסית: אתה אחראי למעשיך. גם מבחינה כלכלית. אם אתה רוצה לצאת ולבלות- שלם על זה. אתה רוצה ללכת ללמוד- שלם על זה.
אם ההורים שלך רוצים לצ'פר אותך- אחלה (אע"פ שאני מתנגד נחרצות כשההורים מציעים). אבל אתה צריך להודות להם ולזכור שזו בחירה שלהם, ושזו ממש ממש טובה גדולה שהם עושים לך. ולא שום דבר שיש לצפות לו או לדרוש אותו.
גם אחרי שקצת ריסנת את האמירה ולא באת לכאורה בדרישה (אע"פ שזה כן עולה מכל ההודעות שלך) אמרת ש"זה משהו שההורים אמורים לתת". והם לא. הם בכלל לא "אמורים" לעשות את זה.
אני מתנצל על הישירות, אבל זה נראה כאילו באמת שאתה מתנער מאחריות כלכלית על מעשיך ומסתמך על עזרת ההורים.. אתה אדם בן 25. אתה באמת חושב שזה הגיוני מצדך להסתמך כלכלית על ההורים ולא לנסות להסתדר לבד?
מבחינתי, זו דוגמא שפותחת השרשור יכולה להסתכל עליה ולשמוח על העצמאות הכלכלית שההורים שלה הכינו אותה, נראה שזה בהחלט נדרש.

 

[h a j b i]

הודעה מבישה

אתה רומז לכך שהורים שלא עוזרים לילדיהם מגיע להם שיינטשו בזיקנתם?
למה 18 שנים (או 21 לרוב) לא מימנו אותך? לא טיפלו בך?
כל עזרה או מימון שתיתן להורים בזיקנתם לא יתקרב אפילו למה שהושקע בילדותך, גם אם החליטו לא לממן לך את הסלולר אחרי הצבא.